הטרדות מיניות

kita1000

New member
חיילים..

עד כמה שאני יודעת freeze היא תגובה נשית יותר
ואילו חיילים שנופלים אליה נוטים לפתח הלם קרב.

הבעיה היא שככל שרמת החרדה גבוהה יותר כל ההתאמה למצבי התרגול צריכה להיות טובה יותר בעיקר ברמת החושים הפרימיטיבים. ריח לא נכון למשל.
לנסיוני ודעתי תרגול יכול לעזור במניעה לפני שהסיטואציה הופכת לאלימה. כשאנחנו עוד מסוגלות לחשוב.
 

john111

New member
את קצת ממציאה תאוריות

גם נשים לומדות להגיב בצורה אוטומטית. ראי את התגובה לאור אדום בברקס של האוטו שבולם לפניך. את לא קופאת נכון? את לוחצת בחוזקה על הבלם ברגל. זו תגובה אוטומטית חוצת מין. אותו דבר בתגובות אחרותץ הכל שאלה של תרגול והפיכה של התגובה לאוטומט
 

kita1000

New member
לא הבנתי את הקשר

כשאני בפריז הגוף לא מגיב אוטומטית. גם לא למה שתרגלתי בעבר. זו המשמעות של פריז.
 

john111

New member
כי את מניחה

שמצב הפריז הוא המצב הקבוע שלך. ואני טוען שבמצבים שבהם מתרגלים שוב ושוב המצב הטבעי אינו פריז אלא פעולה. וזה ממש לא משנה אם את גבר או אישה
 

kita1000

New member
אני לא מניחה

היו לי הזדמנויות לבדוק את זה שלא אפרט
לי ולחברות בימים שדיברנו על 'דברים'...
 
חיילים זו דוגמא מצויינת. וגם נהיגה

כי כדי שהתגובה תהיה אוטומטית, התרגול צריך קבוע, יומיומי. כמו כל פעולה אוטומטית שאנחנו מבצעים, היא תוצאה של משהו קבוע ורוטיני, ורק כך הוא הופך אוטומטי. כך שנראה לי, שכדי שההגנה העצמית תהפוך למשהו אוטומטי, לא מספיק לעשות קורס פעם אחת, צריך לתרגל באופן די אינטנסיבי. הבעיה שלי עם זה זה להכניס את כל האלימות הזו לשגרת חיי הקבועה, כשבעצם אני רוצה להמנע מאלימות כמה שניתן.
 
אני חושבת שאנחנו מדברים על גילאים שונים

אני התייחסתי יותר לגיל הרך ולתחילת היסודי. הפתרונות שאתה מציע מתאימים לדעתי לגילאים מבוגרים יותר.
 
אם תיכנס לדף הפייסבוק "אחת מתוך אחת"

תראה שרוב הדיווחים שם הם על מקרים של אונס מתוך איום על מצבה הרגשי, החברתי או המשפחתי של המותקפת, ולא מתוך איום באלימות פיזית. במצב כזה, הגנה עצמית לא תעזור. זה חשוב בלי קשר, אבל עוד יותר חשוב לדעת מתי זה לא בסדר, ולא לפחד לברוח או לצרוח או לספר.
 

john111

New member
לצערי אני לא צריך להיכנס

אני פוגש נשים שעבור פגיעות מיניות מתוקף עבודתי.
המשמעות של כוח להגן על עצמך היא בכלל לא במישור הפיזי, כאן הטעות. כאשר אדם חש שיש לו יכולת להגן על עצמו זה נותן לו גם כוח במימד הרגשי.
 
אולי אתה צודק

לא ממש בדקתי את זה. אני בכל מקרה משתדלת מאד להעביר לבנות שלי את המסר שאסור לאף אחד לגעת בהן בצורה אינטימית, וגם בצורה לא אינטימית אם זה לא נעים להן.
 
אני מאוד מסכימה איתך

ולכן הבת שלי הולכת לשיעור הגנה עצמית שבועי שעוזר לה קצת להתמודד עם הצד הפיזי של החיים. אני ממש רואה איך היא מקבלת מסרים הפוכים מהסביבה ומאוד קשה לי איתם.
בנוסף, לטעמי, החברה שלנו עושה המון כדי להחליש פיזית נשים שעסוקות בדיאטות כדי להיות סופר רזות ושיעורי חיטוב עיצוב ולא בניית שרירים וסיבולת וזה לפני שדיברתי על נעלי עקב (שבלתי אפשרי לרוץ בהן) ובגדים שמגבילים תנועה והטרנד של בניית הציפורניים שמונע ממך שימוש בידיים עם טופרי הענק שמודבקים לך לאצבעות. כן, נשים בוחרות לעשות את זה לעצמן, קשה לי עם זה מאוד וסה"כ אני בדעת מיעוט בתחום לצערי וגם דעתי האישית התפתחה והתחדדה עם השנים.
אני מקווה שהבנות שלי יגדלו לאהוב את עצמן ולהיות בריאות וחזקות ואסרטיביות. הדרך שלי להכווין אותן לשם לא פשוטה בתרבות של היום ויש ימים שאני נשארת בלי אוויר וכוח.
 

נינושה2

New member
גם אותי זה מפחיד

במיוחד עכשיו שיש לי ילדה. מצד שני, מאוד קשה לי להגדיר לה כבר מהגיל הזה שאף אחד לא יכול לגעת בה, מה עם חיבוק מהגננת, מחבר שלה בגן, מה עם צביטה קטנה בטוסיק החמוד שאני וגם אחיה שמחקים אותי אוהבים לתת? איך אני אסביר לה שבבית זה בסדר אבל בחוץ לא? שלגננת מותר אבל לבעלה של הגננת אולי לא? ואולי כן? כי אני מכירה אותו והוא גם מטפל לפעמים בילדים. ומה עם החבר שלה ליאם מהגן? ומה עם משחקי רופא וחולה שהם חלק מסקרנות והתפתחות טבעיים של ילדים והמיניות שלהם?
זה תחום מאוד פרוץ. איך מסבירים מה מותר ומה אסור בצורה ברורה בלי להכנס למיליון הסברים ותת סעיפים מעייפים כמו "אסור לאף אחד לגעת בך חוץ מה..... וחוץ ממצב שבו את ...... וחוץ מהחבר שלך בגן שמותר לך לקבל נשיקה ממנו.... " . אני לא יוצאת מזה.
ובאותו נושא, אתמול היתה סצינה נוראית שלא הסכימה לצחצח שיניים שעה וכבר היה צריך ללכת לישון וכו', בסוף הכרחתי אותה בכוח לצערי הרב מאוד מאוד, אחרי זה הצטערתי. וחשבתי - מה אני משדרת לה? להכנע לכוחניות? רגע וזה לא מלמד אותה להכנע לילד שעוד 10 שנים ינסה לגעת בה כשלא תרצה? ומצד שני, לפעמים צריך להפעיל כוח, גם אם זה כדי להרחיק ילד מהכביש (כן מכירה כבר את הדיונים שהיו פה בעבר ושיש פה הורים מושלמים שלא צריכים אף פעם להפעיל כוח, אז אני קטונתי, בעוונותיי, לפעמים מפעילה כוח כשאין ברירה)
מסובך הענין הזה.
והדף בפייסבוק מזעזע ועצוב. גם אני עברתי הטרדות באוטובוס, ברחוב, מהבוס שלי בצעירותי שהחליט להתאהב בי אעלק, ממעסיק של הוריי שניסה למשש אותי, והוריי בכל זאת המשיכו את הקשר העסקי איתו כי היו תלויים בו כספית. אף אישה לא יוצאת מהחיים האלו בלי איזה הטרדה.
 
אני חושבת שצריך לתת לה לסמוך על התחושות שלה

כלומר, שהמפתח הוא "לא לתת לאף אחד לעשות לך משהו שלא נעים לך" ואם זה קורה, לצעוק בקול רם ותקיף "לא! תפסיק!". גם כשאמא או האחים משחקים איתה, לפעמים זה עובר גבול והופך להיות לא נעים (גם אם לא מיני, וממילא בגיל הזה אין משמעות לעניין המיני) ואז צריך ללמד אותה לצעוק ולכעוס.
לגבי הסצינה שתיארת - אני הייתי מלווה את זה בהסבר - אני עושה את זה כי אני אמא שלך, חשוב שתצחצחי שיניים כי ככה וככה וככה, גם אם את לא רוצה כרגע. אני סומכת על הילדה שלי שתבחין בהבדל בין אמא/אבא לאנשים אחרים.
 
אני העברתי לבנות שלי מסר ברור בעניין

שלאף אחד אסור לגעת להן בטוסיק או בפיפי, לא בהסכמתן ולא בלי הסכמתן, חוץ מאמא או אבא כשחייבים (משחה וכדומה) או רופא כשחייבים ובנוכחות אמא או אבא. זהו. אין חריגים מבחינתי לכלל הזה. ואם מישהו צובט להן בטוסיק- שיבואו לספר לי ואני אגיד לו להפסיק.
והסברתי להן שאצל נשים מבוגרות גם בציצי אסור לגעת.
 

kita1000

New member
וכשאני אני אוסרת עליה להחזיר מכות לאחיה..

כשהוא חוטף ולה מותר רק לצעוק עליו ולהגיד לי?
אני לא גורמת לה נזק בהקשר הזה?
 
שמעתי פעם מגננת משפט שאימצתי

"כשפוגעים בך (בגוף שלך), את/ה צריך/ה לעשות כל מה שאפשר כדי להגן על הגוף שלך". לא מתעסקת בכלל עם האפשרות כן להחזיר או לא להחזיר. להגן על הגוף יכול להיות גם לברוח ולצעוק, ויכול להיות להחזיר. אם מישהו חוטף לי משהו, הוא לא פוגע בגוף שלי ולכן אני לא מרשה להחזיר או להרביץ. אם מישהו מרביץ לך וראית לנכון להחזיר לו כדי להפסיק את זה, זה לגיטימי בעיני.
 

Suerte 9

New member


תפסת אותי עם המשפט הזה ובכלל עם הגישה.
 
אבל הבעיה היא

איך בכלל להעלות את הנושא. הילדות שלי בחינוך ביתי. מה שאומר שכמעט אף פעם היא לא בלעדי או אבא שלהן. כך שאני מוצאת שסיטואציות של איום על הגוף שלהן הן נדירות ביותר, תודה לאל. ובכל זאת אני רוצה להעביר את המסר הזה, לעורר מודעות. ומאידך, אני לא רוצה ליזום את זה בעצמי כדי לא לזרוע פחדים מיותרים.
 
אני חושבת שזה לא צריך לעלות בהקשר מיני או של

איום על החיים. הן לא רבות ביניהן מדי פעם? אין ויכוח על מי התחילה ואני החזרתי וכו' וכו'? אלו מקרים יומיומיים וטריוויאליים שמהם אנחנו מקווים שהילדות שלנו יסיקו את דרך ההתנהגות אם חו"ח הן יעמדו מול איום אחר. ממילא שיחה אחת (או שתיים, או אפילו פעם בחודש) יהיו הרבה פחות יעילות מאשר חינוך לדרך חיים.
 

ללילילל

New member
מסכימה - לא צריך מצבי איום כדי ללמד את זה

לפחות לגבי הרובד הבסיסי של שמירה על הגוף. אפילו כשילד בן שנתיים רוצה להסיע עלי שוב ושוב את האופנוע שלו ואני אומרת לו מספיק, אבל הוא רוצה, ואני באסרטיביות מפסיקה אותו ומסבירה לו שזה לא נעים לי והוא לא יכול לעשות לי משהו שלא נעים לי בגוף - יש בזה למידה. כשמשתוללים ומדגדגים אותו והוא אומר "די" ואנחנו מקפידים להפסיק באופן מיידי ומוחלט, זו למידה. כשיש שניים יש שפע הזדמנויות להתייחס לזה ברמה של כבוד בסיסי לגוף אחד של השני, גם ברמה שלא נוגעים אחד לשני באיברים הפרטיים וגם ברמה של להבחין מה לגיטימי במשחק והשתוללות ומתי צריך לכבד את הגבול של השני. אני מקווה מאד שהמודעות השגרתית הזו מחלחלת ומשפיעה.
 
למעלה