מדוע קשה לסלוח
כתבה שהביא גיא בפורום השכן (גיא, סליחה שהעתקתי): מדוע קשה לנו לסלוח ? ה"אגו" הוא כמו ההשתקפות שלכם במראה, אבל האדם נוטה לחשוב שהוא הינו ההשתקפות. האדם נוטה לזהות את עצמו עם האגו. הוא שכח שהוא הדבר האמיתי. האגו תלוי באומללות. ככל שיש יותר אומללות, כך יש יותר מזון לאגו עובדה שברגעי סטורי, בהם אנו חווים ניצוצות של הארה, האגו נעלם. אין אומללות - אין אגו. אין אגו - אין אומללות. אדם שלא מסוגל לסלוח הוא אדם שדבק באגו. אדם שדבק באגו לא רק שלא יהיה מסוגל לסלוח, הוא גם יחזור בדמיונו שוב ושוב אל רגעי הפגיעה, משום שהוא נמשך לאומללות. האגו, כמו ההשתקפות במראה, הוא "הצד השני של הדבר האמיתי". מכאן שאם הדבר האמיתי הוא ה"פלוס", והאדם הוא ללא ספק ה"פלוס", הוא הזרע שמכיל את האלוקות - אז הצד השני לא יכול להיות אלא ה"מינוס", ה"לא". האגו הוא הכלי שבאמצעותו ה-MIND שלט. הגאווה למשל, היא אנטי אגו. הסליחה היא אנטי אגו מובהק. כדי לסלוח, עליך כביכול למחול על הגאווה. לכן, ככל שקשה לאדם להתגבר על האגו, כך יהיה לו קשה יותר לסלוח וגם ליהנות. אם תשימו לב, תראו שאנשים שלא סולחים הם גם אנשים שלא נהנים מהחיים. הסיבה לכך פשוטה - גם ההנאה, שהיא "פלוס", הינה אנטי-אגו. האגו הוא מחסום המונע מאנשים רבים לחוות הנאות. האגו אחראי לצבירת האנרגיות השליליות שלנו ע"י הדחקות, כי ככל שהוא צובר יותר אנרגיות שליליות כך הוא צובר לעצמו יותר מזון, כך הוא מבטיח את קיומו. חשוב להבין שרק כאשר האדם מבין את הנזק שנגרם לו עצמו כתוצאה מהכעס, מהשנאה, מהקנאה, מהנקמנות וכו´, רק כאשר האדם מבין את הטיפשות ואת חוסר התועלת שבשמירת אנרגיות שליליות, הוא יהיה מסוגל לסלוח לגמרי, להיות נקי לגמרי. האגו מתנגד לזה. הוא מציב מחסומים כדי למנוע את המצב שבו האדם הינו "נקי", משום שלאדם נקי יש אגו קטן ביותר, אם בכלל. אם נביט על כל יצירת הבורא, אם נביט על העולם אשר סביבנו, נוכל להיווכח שכל המערכת המורכבת הזאת פועלת על עיקרון המחזוריות: גאות ושפל, קיץ וחורף, יום ולילה, לידה ומוות, שאיפה ונשיפה ועוד. ישנה מחזוריות אינסופית ללא התחלה וללא סוף. כיון שהאדם הינו חלק מהמערכת, חלק מהבריאה, אין כל סיבה להניח כי הוא יהיה היוצא מן הכלל היחיד. אין כל סיבה להניח שהאדם לא יהיה חלק מאותה מחזוריות, כאשר תהליך הפיכתו מתינוק לקשיש הינו חלק מאותו מסלול מחזורי. לכל טיפת מים יש מסלול ה"מתחיל" באוקיאנוס, משם הוא מתאדה והופך לענן, משם היא חוזרת לארץ כגשם, ואז מתחיל מסעה חזרה אל האוקיאנוס. המסלול של האדם שונה: הוא מתחיל בהתנתקותו מהאלוהים ברגע הבריאה, ממשיך בשהות שלו בגן-עדן, לאחר מכן באה התקופה שלאחר ה"גירוש" מגן-עדן, ואז מתחיל שלב החזרה, אל גן העדן ואל האלוקות. סיפור גן העדן כפי שהוא מופיע בתנ"ך הוא למעשה קוד עתיק בן למעלה מ - 5000 שנה אשר יכול לסייע לנו להבין כיצד לשוב אל האלוקות.
כתבה שהביא גיא בפורום השכן (גיא, סליחה שהעתקתי): מדוע קשה לנו לסלוח ? ה"אגו" הוא כמו ההשתקפות שלכם במראה, אבל האדם נוטה לחשוב שהוא הינו ההשתקפות. האדם נוטה לזהות את עצמו עם האגו. הוא שכח שהוא הדבר האמיתי. האגו תלוי באומללות. ככל שיש יותר אומללות, כך יש יותר מזון לאגו עובדה שברגעי סטורי, בהם אנו חווים ניצוצות של הארה, האגו נעלם. אין אומללות - אין אגו. אין אגו - אין אומללות. אדם שלא מסוגל לסלוח הוא אדם שדבק באגו. אדם שדבק באגו לא רק שלא יהיה מסוגל לסלוח, הוא גם יחזור בדמיונו שוב ושוב אל רגעי הפגיעה, משום שהוא נמשך לאומללות. האגו, כמו ההשתקפות במראה, הוא "הצד השני של הדבר האמיתי". מכאן שאם הדבר האמיתי הוא ה"פלוס", והאדם הוא ללא ספק ה"פלוס", הוא הזרע שמכיל את האלוקות - אז הצד השני לא יכול להיות אלא ה"מינוס", ה"לא". האגו הוא הכלי שבאמצעותו ה-MIND שלט. הגאווה למשל, היא אנטי אגו. הסליחה היא אנטי אגו מובהק. כדי לסלוח, עליך כביכול למחול על הגאווה. לכן, ככל שקשה לאדם להתגבר על האגו, כך יהיה לו קשה יותר לסלוח וגם ליהנות. אם תשימו לב, תראו שאנשים שלא סולחים הם גם אנשים שלא נהנים מהחיים. הסיבה לכך פשוטה - גם ההנאה, שהיא "פלוס", הינה אנטי-אגו. האגו הוא מחסום המונע מאנשים רבים לחוות הנאות. האגו אחראי לצבירת האנרגיות השליליות שלנו ע"י הדחקות, כי ככל שהוא צובר יותר אנרגיות שליליות כך הוא צובר לעצמו יותר מזון, כך הוא מבטיח את קיומו. חשוב להבין שרק כאשר האדם מבין את הנזק שנגרם לו עצמו כתוצאה מהכעס, מהשנאה, מהקנאה, מהנקמנות וכו´, רק כאשר האדם מבין את הטיפשות ואת חוסר התועלת שבשמירת אנרגיות שליליות, הוא יהיה מסוגל לסלוח לגמרי, להיות נקי לגמרי. האגו מתנגד לזה. הוא מציב מחסומים כדי למנוע את המצב שבו האדם הינו "נקי", משום שלאדם נקי יש אגו קטן ביותר, אם בכלל. אם נביט על כל יצירת הבורא, אם נביט על העולם אשר סביבנו, נוכל להיווכח שכל המערכת המורכבת הזאת פועלת על עיקרון המחזוריות: גאות ושפל, קיץ וחורף, יום ולילה, לידה ומוות, שאיפה ונשיפה ועוד. ישנה מחזוריות אינסופית ללא התחלה וללא סוף. כיון שהאדם הינו חלק מהמערכת, חלק מהבריאה, אין כל סיבה להניח כי הוא יהיה היוצא מן הכלל היחיד. אין כל סיבה להניח שהאדם לא יהיה חלק מאותה מחזוריות, כאשר תהליך הפיכתו מתינוק לקשיש הינו חלק מאותו מסלול מחזורי. לכל טיפת מים יש מסלול ה"מתחיל" באוקיאנוס, משם הוא מתאדה והופך לענן, משם היא חוזרת לארץ כגשם, ואז מתחיל מסעה חזרה אל האוקיאנוס. המסלול של האדם שונה: הוא מתחיל בהתנתקותו מהאלוהים ברגע הבריאה, ממשיך בשהות שלו בגן-עדן, לאחר מכן באה התקופה שלאחר ה"גירוש" מגן-עדן, ואז מתחיל שלב החזרה, אל גן העדן ואל האלוקות. סיפור גן העדן כפי שהוא מופיע בתנ"ך הוא למעשה קוד עתיק בן למעלה מ - 5000 שנה אשר יכול לסייע לנו להבין כיצד לשוב אל האלוקות.
