הטור הפעם עוסק בדברים שרציתי לומר לאבא שלי.

מיכל כתבת יפה מאוד

וגרמת לי לגעגועים עזים לאבי ז"ל חבל שהוא לא כאן לראות את נועה היפה שלי אני בטוחה שהחיבור בינהם היה מידי. גם אביך זכה וגם הבן של זכה ואמן ויהיו להם שנים רבות של הנאה אחד מהשני
 
תודה לכולם על המחמאות. מרוב לחץ שאבא שלי אולי

קרא את זה, אני לא מתקשרת אליו היום... (-: אין לי מושג אם הוא בכלל יודע שיש לי את הטור הזה במאקו.
 
אין לך מה לחשוש

יוצא ממך המון חום, אהבה וכבוד כלפיו וכלפי מה שהוא עובר.
אני בטוחה שהוא יהיה גאה בך.
תמשיכי לכתוב!!!!
 


התקשרתי. דיבר כרגיל ...
 

schlomitsmile

Member
מנהל
למה שלא תשלחי לו קישור?
יש דברים שקשה לומר פנים אל פנים,
ודוקא בכתב הם יכולים לעבור.
אין שם שום פרטים מזהים, כך שלא עשית לו אווטינג,
אבל זה כתוב בכ"כ הרבה אהבה וכנות,
שנראה לי ממש חבל שהוא לא יקרא את זה.
 
הוא פשוט לא אוהב לדבר על זה.

אני יודעת שאחותי קראה. אולי היא נתנה לו. דברנו היום והוא התנהג כרגיל, אבל זה עדין לא אומר כלום. הוא לא אחד שמדבר או נפתח רגשית. לא רק בנושא הזה. אולי מחר יהיה לי אומץ לשלוח קישור...
 

רואה 6 6

New member
יש לי שאלה:

למה זה חשוב לך שהוא יגיד את השם המפורש?
הוא מסור לו,הוא נותן לו,הוא אוהב אותו ,לכן קשה לי להבין מדוע חשובה לך ההכרה בקול רם...
 
מפריע לי רק משהו אחד, שנראה לי, לפי מה שאני

מבינה מאבא שלי וגם קצת מכל המשפחה, זה שכאילו הם בטוחים שזה יעבור עוד מעט, שאם רק נטפל זה יסתדר, והם לא מבינים שזה לא וירוס שיעבור. זאת התמודדות לכל החיים. אני הבנתי שזה מרתון לכל החיים אז הפסקתי לרוץ והתחלתי קצת ללכת, קצת לנוח, קצת ללכת מהר וקצת ללכת לאט, והם רצים רצים ורצים וחושבים שהסוף יגיע, והסוף לא יגיע. צריך פשוט לחיות את זה ולחיות עם זה ולקבל את זה ולא להילחם ולנסות להתעלם מזה שמה שיש לבן שלי זאת דרך חיים שונה שלא תעלם לעולם. עד שהוא לא יגיד את המילה הזו וישלים איתה, הוא ימשיך לחשוב שזה משהו אחר.
 

dina199

New member
זמן, זמן, זמן


האיבחון של הבן שלי היה לפני 10 שנים. בעלי אף פעם (עד היום) לא אמר את המלה 'אספרגר'. הוא עשה ועושה כל מה שצריך . הבין וביצע כל מה שאני הסברתי לו מה היינו צריכים לעשות בכל התנהגות של הבן כשהיה קטן (היום כבר הכל ידוע
).
אבא שלי בהתחלה בכלל סירב לשמוע שיש אבחנה כלשהיא (היה שואל המון למה הבן מתנהג כך וכך, ושאמרתי שזה בגלל אספרגר וחשבתי שישמח כי יש תשובה , ענה שזה לא נכון). עם הזמן גם הוא סה"כ למד מה לעשות , בלי להגיד שום דבר באופן מפורש . האם יתכן שגברים מפחדים לקרוא לדברים בשמות מפורשים ?

בכל מקרה אצלכם עברה רק שנה אחת. אז אל תצפי שמישהו יגיד 'אוטיזם' בצורה מפורשת אם עד היום לא אמר את זה.
ןדברים (כולל קבלת המצב) לוקחים הרבה זמן, יותר משנה.
 
כתבת "אני הבנתי... ואז הפסקתי לרוץ..."

כלומר, גם את, שחיה עם הילד וגם שייכת לדור אחר, לא קבלת את הדבר מיד.
יש דברים שצריכים את הזמן שלהם.
אני חושבת, שצריך להעריך אותו על זה שהוא מוכן כל כך לעזור, שיש לו קשר טוב עם הילד. הדבר הזה בכלל מובן מאליו.
עוד דבר חשוב: אנחנו מקבלים את ההורים שלנו מאוחר מדי מכדי לחנך אותם. קבלי אותו כמו שהוא. במיוחד כשהוא כל כך עוזר.

מכירה משפחה שהייתה בהכחשה, בל בסופו של דבר הם הבינו, והאסימון ירד, ועדיין קשה להשתמש במילה 'אוטיזם', כי כאנשים מבוגרים עוד יותר קשה להתמודד עם השוני שחל במילה (כלומר, מה זה אוטיסט, כשבראש שלהם זה אדם לגמרי מנותק). אז הם הפסיקו לומר שזה יעבור, אבל לא מצליחים להוציא את המלה מהפה. וכל עוד אנחנו זוכרים שאנחנו לא מחנכים אותם, לדעתי זה בסדר.
 
למעלה