הטוב הרע ומה שבניהם

הטוב הרע ומה שבניהם

חברי הפורום היקרים, ישבתי שבת בבוקר וצללתי לתוך עולם מחשבותי, התנתקתי מהעולם בשקט מוזר וסרקתי את תחושותי וצצה במוחי השאלה מהו טוב? עצמתי את עיניי ורצתי עם השאלה והחלטתי לשבת מול המחשב על מנת לנסות לעקוב אחרי מן מדיטציה מוזרה של מעין חלום בהקיץ ולשתף אותה אתכם על מנת לנסות לפתור אותה. כתבתי את הכותרת ``הטוב, הרע ומה שבניהם`` מכיוון שהיו לי הרבה מחשבות שהטרידו אותי. מהו טוב? מהו רע? האם הוא מוחלט או דבר יחסי? האם הוא קיים? השאלה האחרונה היא בעצם המטרידה ביותר שממנה רציתי להתחיל. כי אם התשובה לשאלה הזו תהיה שלילית אזי כל שאר החיפוש אינו הכרחי, הרי מדוע לחפש משהו שאינו קיים? על מנת לברר האם הוא קיים היה לי הצורך להגדיר מהו טוב ומהו רע. לפיכך הלכתי למקורותינו להבין בעצם מה האל מגדיר כ-טוב ומה כ-רע. (אני כמובן יוצא מתוך נקודת הנחה כי האל הוא מוחלט ולא דבר יחסי.) הפעם הראשונה בה מופיעה המילה טוב בתנ``ך הוא בספר בראשית פרק א פסוק ד : וירא אלוהים את האור כי טוב וייבדל אלוהים בין האור ובין החשך. ולאחר מכן מופיעה המילה טוב לגבי כל דבר שהבורא ברא בעולם, המים, היבשה, החושך, החיות, ההולכים על שניים וכו.. ורק לאחר מכן מופיעה המילה רע לראשונה וזה רק בהקשר ל``עץ הדעת טוב ורע``. כל העניין הזה עדיין לא הסביר לי מהו אותו ``טוב`` שהאל מדבר עליו. האם היתושים שעוקצים אותי כל לילה הם טוב? האם רעידות אדמה זה טוב? התפרצויות הר געש? אז מהו רע? בראשית פרק ב פסוק יז` ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אוכלך ממנו מות תמות. האם למות זה רע? לא בהכרח, כי רק כתוב שביום שנאכל מעץ הדעת טוב ורע אנחנו נמות. אך על המוות לא כתוב שזה רע. אז מהו אותו ``רע`` האמור? מהו? המשכתי לחפש... פסוק אחד אחרי אני מוצא מושג חדש בנושא: ``לא טוב`` בראשית פרק ב פסוק יח ויאמר יהוה אלוהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. אז מה יש לנו עכשיו? טוב, לא טוב, רע. האם יש לנו ``לא רע``? יצאתי לחפש.... זה באמת מתחיל להיות מוזר, הפעם הראשונה שאני מוצא את המושג ``לא רע`` הוא בספר משלי פרק לא פסוק ג` :גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, בהקשר לאשת חיל, שיר הנשמה התאומה בזוגיות לפי מפרשי סוד. אז מה יש לנו עכשיו? ``לא טוב`` = האדם, ``לא רע``= האישה, או קי אנחנו יודעים עכשיו מה אנחנו לא, אבל מה אנחנו כן? ומה זה? המשכתי בספר בראשית: פרק ג פסוק ה: כי ידע אלוהים כי ביום אוכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים ידעי טוב ורע. אהה.... מכיוון שאנחנו כולנו מכירים את סיפור אדם וחווה, אז המסקנה : ביום שנאכל מפרי עץ הדעת טוב ורע (ואכלנו ממנו) נהיה (אנחנו) כאלוהים. האם באמת אנחנו כאלוהים? אנחנו כבודדים, כקהילה, כעם, כאנושות? או שכל מה שקורה – קורה כי כך זה צריך להיות ואין פה עניין של טוב ורע וזה רעיון שמפחיד לשמו, זה משהו בסגנון אנרכיה, כל אחד יעשה הישר בעיניו וייקח את החוק לידיים. האם להעביר זקנה את הכביש הוא דבר טוב? ואם היא לא רוצה? לתת לעני מרוד ארוחה זה טוב? ואם הוא בדיוק אכל והוא מלא ואתה מכריחו לאכול? מתי עובר הגבול בין טוב ורע? יש פסוק שאומר סור מרע, עשה טוב... שני שלבים, שני דרישות, סור מרע זה דבר אחד, עשה טוב זה שני. מהו שלב הבניים? מהו אותו מצב שבו אני כבר סרתי מרע ועדיין לא עשיתי טוב? אור וטוב אוריאל מעוז
 

Tal_Ya_Tal

New member
סיפור גן העדן B-)

היי אוריאל, נהנתי מאד מהשיתוף שלך אותנו בדרך חשיבתך ורעיונותיך. ואני מרגישה, שמתבקשת כאן, הגרסה שלה אני מאמינה, בסיפור גן העדן B-): ``בראשית היה אדם והוא חי בגן עדן. גן עדן הוא מצב של תודעה. מצב בו הכל היה מושלם, נכון, בשפע וללא גבולות. והכל מתוך בחירה חופשית. היה זה מצב, בו לאדם היה כוח כמו לאלוהים. כשאלוהים ברא אותנו, הוא האציל את עצמו אל תוכנו . ברא אותנו בצלמו. בדיוק כפי שאנו יכולים ליצור הולוגרמה בעזרת מחשב או ליצור בעזרת קווים של אור דמות תלת ממדית שתדמה לנו, כך יצר אלוהים אותנו. בפנימיות שלנו קיימות מכלול התכונות של אלוהים. זוהי התודעה שלנו שנשארת לעולם ללא שינוי או כפי שנהוג לקרוא לה: ``הנשמה``. אנו דומים לאלוהים, אבל איננו אלוהים. לכן החלטנו להתחרות בו. הכנסנו לתודעתנו שיש הפכים. אכלנו מעץ הדעת וגילינו שיש `טוב ורע`, יפה מכוער, למעלה למטה, ישר ועקום, שחור ולבן, חושך ואור. בגלל עולם הניגודים, אנו זקוקים להשוואה. אין ביכולתנו להאמין שיתכן עולם שאין בו סבל, ואין סבל בלי פחדים. היות שהרגשנו שהתקפנו את אלוהים, אנו פוחדים להיות מאושרים, כדי שלא ניענש או נלך לאבדון. אלוהים לא ברא את העולם כפי שאנו חווים אותו. אנו בראנו אותו בעצמנו. אדם וחווה הכניסו ``רע`` לחייהם, על מנת שלא ישעמם להם. במובן זה שחילקו את עולמם ל`טוב ורע` `מותר ואסור`. את רגשות האשם שלהם השליכו על גופם. על איברי הרבייה שלהם ועל כן התכנסו והתחבאו. אילולי נקפו אותם רגשות אשם, לא היו יודעים ``כי עירומים הם``. – כלומר, שיש צורך להתבייש בגופם ולכסותו. לאחר מכן, התחילו להשליך את האשם אלה על אלו: אדם האשים את חווה וחווה האשימה את הנחש וכו` כתוצאה מרגשי האשם, החליטו אדם וחווה להעניש את עצמם. הם גירשו את אלוהים מגן העדן, ונותרו בגיהינום. הם יצרו מגבלות בתפישה שלהם וכך הפך גן העדן לגיהינום: ``בעצב תלדי בנים``; ``בזיעת אפיך תאכל לחם``; ``על גחונך תזחל ועפר תאכל כל ימי חייך`` וכו`. גם מחלה היא מצב של השלכת רגש אשם על גופנו. מה שאנו חשים, זאת האמת בשבילנו. מה שאנו בוחרים בעולם החשיבה, זה המקור וזה מה שקורה לנו. ``סוף מעשה במחשבה תחילה``. אם אדם מאמין שאינו שווה שום דבר, הוא יוצר בתוך חייו מצבים שיוכיחו לו כל הזמן את אשר הוא מאמין בו. שאכן אין הוא שווה מאום. אולם אם אדם מאמין שהוא אחד עם אלוהים, שהעולם מחייך אליו ושהשפע מגיע לו בזכות, אז באמת יהיה לו קל בחיים. הכעס הוא השלכה של רגש אשם שאיננו מוכנים לראות בתוכנו ואנו משליכים אותו על מישהו אחר. בדיוק כפי שרגש אשם הוא כעס, שאנו מאמינים, שאין לנו זכות לכעוס על מישהו אחר.`` L&L TALYA
 
האור שביניהם

ישבתי ביום חול ומצאתי לך תשובה . התשובה לסקרנותך פשוטה ,``..ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע `` ומשפט הבא הוא הנהר היוצא וסובב את כל הארץ . וההבחנה היא פשוטה , בחיבורינו לעליון יש היבט של דעת טוב ורע כאשר תוכו הוא חיים , האניטראקטיביות בין העליונים לחיים = אור והאינטראקטיביות בין היבטי האור שבתוך הגן הם היבטי הדעת טוב ורע , וחשוב להדגיש שעדין במצב זה אין יחס לסובב אותנו , רק ששילוב האור והחושך יוצר היבט סיבובי , וכך בכל סיפור הבריאה לא מופיעה האות ס` , וזאת משום שזו כבר קומבינציה בין אור וחושך ,(סובב ומסובב) , וכל מה שנובע מקומבינציה זו הוא סטרא אחרא דהיינו פעולת הסובב - הקומבינציה וזה כולל את כל הסובב גם רייקי . במצב של האור - החיים בביטוים בבריאה , הנקרא עץ החיים ,שיש בתוכם היבטי דעת , דהיינו : ד -הבדלות (תפישות) , ע - כעולם , ת - התחום . שביחסיותם המקומבנת , יש היבט טוב ורע . ט - בביטול , ו - כקיום , ב - הנברא . ר - בירידה , ע - כעולם . דהיינו פרישת החיים והאור תלויה בביטול , הביטול הוא היחס לקיום עצמו וליחסיות הפרישה שלו . קרי כל פעולה היא נמצאת גם במישור הדעת וגם בעץ בחיים . כאשר עת החיים הוא המניעה . כאשר טעם הדברים - ט - בביטול ,ע -כעולם , ם - המרחבים היחסיים , נמצא בגבולות הסיטרא אחרא , ולכן טענת המצוות למעבר לכל טעם ודעת . ידיעת העירום , היא גילוי היבטי יחסיותינו בסיטרא אחרא , עירום - בעולם כיחסיות הירידה לעומת הקיום כמרחבי היחסיות . דהיינו יציאה מהיבט האור וכניסה לעולם הסיטרא אחרא הנקרא אדמה . בו האדם במקום להיות אור , עוסק בסובב וביחסיותו הפנימית לסובב . ואז בעולם של יחסיותו האשליתית החולפת לעומת יחסיות קיומו , הוא היבט גילוי עיניו בסיטרא אחרא , ואז אורם הולבש בכותנות עור , שזה עור הגוף הפיזי שאתה מכיר . לא טוב = בעולם המעוצב כפעילות - כמבטל הקיום לעומת הבריאה . דהיינו היבט של מראה גשמית לעומת האור הפנימי , והיא כ-צלע = קץ = גבולות יחסיות עולם האשליה החולף לעומתנו . שהוא עומד כהיבט ראי של מצבינו בעולם הסיטרא אחרא - אדמה , הנקרא איש ולא כאדם באור . והראיה כי מאיש לקחתיה , לא כתוב מאדם אלה מאיש . דהיינו סימולציה אינטראקטיבית שיש בה את גבולות עולמינו החולף . ועל כן רוח תובנת גבולות עולם האשליה האינטראקטיבי משלימה אותנו לאחדות . ומי פה ועד לפלורליזם המחשבתי של ימינו ים של היבטים הלא כן . דוד
 
למעלה