החסד הלוהי

mga-abir

New member
החסד הלוהי

החסד האלוהי הכי חשוב לאדם כאן עלי אדמת בעידן זו תוחלת חייו. כל הידע טמון כאן בארץ. עץ החיים ועץ הדעת צמחו מן האדמה, ויש בזה יותר מרמז שהתשובות נמצאות כאן. אלוהים ברא את האדם כאן על מנת לחיות כאן. תחילת חייו היו במודעות אחרת. לאחר שמודעותו השתנתה נוצר הכאוס מאז ועד היום. האם יש ביכולתו של האדם לפצח כאוס זה? העידן החדש כתחילת מגדל בבל. נראה שאין טעם כאן לחיים ומטרתם מקבלת הבנות אחרות. מימדי מחיה אחרים, צורת חיים אחרת, האם אין כל זה נובע מתסכול? מחוסר הבנה ויכולת לקבל את החיים כמות שהם? מדוע לחשוב שיש דבר נוסף וטוב יותר מעבר. האם האדם מחפש לחיות את חזיונותיו.? ניתן לעשות זאת באמצעים תרופתיים (סמים) ואף לגרום לשנוי תודעתי, ומה אז? שלווה, עושר.? נכון הדבר שיכולותיו השכליות של האדם בלתי מוגבלות. עולם המחשבה בלתי נדלה האם ישכיל לישם הבנות נסתרות במציאות זו? הדבר נעשה בחלקו ושינה את פני החיים בצורה משמעותית במאה שעברה. מה עוד ישיג השכל האנושי, התבונה האלוהית שנטעה בו בראשית הימים היא שתובילנו אל היעד הנכסף שנמצא כאן ולא במקום אחר לעת עתה. בברכה אביר
 

mga-abir

New member
התפצלות

התפיסה המפצלת. -----יהון יקרה כאשר לומדים נושא או מקצוע, אין חשיבות למוסד הלימודים, כל עת שהינו עומד בקריטריונים המתאימים. התוכנית זהה פחות או יותר והדבר מוגדר ומוחלט. לעומת זאת קיימים חוגי העשרה בלתי מחייבים ובלתי ממוסדים ומטרתם כשמם הם. בענין הרוחני רואה אני לעיתים חלוקות דומות, מאחר ואין מוסד על הקובע כללים, נראה שהתערבו בינהם הנושאים העקריים יחדיו עם נושאי ההעשרה. מאחר והאדם עצמו קובע את ההגדרות הרי נוצר אריג "שעטנז" שאינו תמיד מקובל על הרוב. לכן השגות תמיד קיימות. עצם המחלוקות תורמות לחידוד הנושא ולהעשרתו. איני רואה עין בעין הסתיגויות שאני קורא לעיתים, וזאת בגלל שהן מניע לחיפוש להבדיל מנעשה ונשמע המומלצים בכל עת. חשיבות הענין הרוחני מטרתה בראש וראשונה לתת תשובות לחיים, ולא בהכרח תשובות לחיים מעבר. אם נדע לפני הזמן (ולא בודאות) דברים בעלמא או שלא בעלמא אשר אינם יותר מידיעה ערכם מוגבל לטעמי. אולם אם נדע ונישם כאן ועכשיו, ובעזרתם נוכל לשנות כאן ועכשיו, ערכם ימלא את יעודו. למעשה מחפש אני את הישום שמעבר לידיעה. לומר לאדם זה מה שיש, התנחם באשליה והמתן לחיים הבאים אינו נושא אחריות אלא שם קורה בין עיניו. לו היינו מפרידים ומישמים הבנות (ויש כאלו נפלאות) שאליהן הגיעה האדם למען רווחת חיי נשמתו כאן עלי אדמות, היתה המציאות משתנה באחת. האם אנו בובות על חוטים המוגבלות בעשייה? ובסופו של דבר יעודנו מוכתב?- לדאבוני איני רואה זאת בצורה כזו. לא שמעתי הערה המגבילה את הדברים בטוענה שזה מקיים ומגשים את עצמו. האם החיים כאן אינם מספיקים לנו? בברכה אביר
 
למעלה