החלק שלך כמספר...
שוב שלום חזרתי מארץ הצבא המידברית... ויש לי נושא קטן לדיון... (בייחוד עקב ההתכתבות "סיפור על הבוקר" של קוקי10) אז ככה: אתה מספר את הסיפור, וכמספר יש לך את הכוונה, את המסר שאתה רוצה להעביר. אתה מספר, מדגיש את מה שמשרת את המטרות שלך, מוביל את הסיפור כך שמאזינך יחשבו אותו הדבר. אבל האם נכון בסוף הסיפור לקום ולומר "מוסר ההשכל הוא..."? מצד אחד חשוב לך שתהיה ברור בסוף. מצד שני לכל סיפור יש יותר ממשמעות אחת (פעם שמעתי שאומרים שיש מסר ניסתר ומסר גלוי, אבל אפילו מנסיוני הדל הבנתי שישנם הרבה יותר...) ובסוף כל מאזין מבין אחרת (כמו במקרה של "סיפור על הבוקר"), וההבנה העצמית הזו היא הרבה יותר עמוקה ונוגעת מאשר אותו מוסר השכל (או יש שיאמרו "הטפת מוסר") מפי המספר. אם כך: - האם אני מספר ושותק בסוף? משאיר את הסיפור בלי סיכום, או אולי מסיים ב"זה סיפורי ממני אליכם, יש בו מתנות רבות, פתחו אותן ואמצו אל ליבכם..." - האם "חשיפת" מוסר ההשכל תוליה בקהל מסויים (ברור שזה תלוי בקהל אבל..), פעם שמעתי שילדים אוהבים לשמוע את מוסר ההשכל בסוף ואילו מבוגרים אוהבים לחשוב לבד. - כמספר, יש לי בכלל זכות לקבע מישהו לפי מה שאני חושב? האם זה לא הורס את משמעות הסיפור? מחשבה שהייתה אצלי כבר זמן מה, אבל עקב הפולמוס הקטן שהיה "בסיפור על הבוקר" אני חושב ששווה לדון בזה...
שוב שלום חזרתי מארץ הצבא המידברית... ויש לי נושא קטן לדיון... (בייחוד עקב ההתכתבות "סיפור על הבוקר" של קוקי10) אז ככה: אתה מספר את הסיפור, וכמספר יש לך את הכוונה, את המסר שאתה רוצה להעביר. אתה מספר, מדגיש את מה שמשרת את המטרות שלך, מוביל את הסיפור כך שמאזינך יחשבו אותו הדבר. אבל האם נכון בסוף הסיפור לקום ולומר "מוסר ההשכל הוא..."? מצד אחד חשוב לך שתהיה ברור בסוף. מצד שני לכל סיפור יש יותר ממשמעות אחת (פעם שמעתי שאומרים שיש מסר ניסתר ומסר גלוי, אבל אפילו מנסיוני הדל הבנתי שישנם הרבה יותר...) ובסוף כל מאזין מבין אחרת (כמו במקרה של "סיפור על הבוקר"), וההבנה העצמית הזו היא הרבה יותר עמוקה ונוגעת מאשר אותו מוסר השכל (או יש שיאמרו "הטפת מוסר") מפי המספר. אם כך: - האם אני מספר ושותק בסוף? משאיר את הסיפור בלי סיכום, או אולי מסיים ב"זה סיפורי ממני אליכם, יש בו מתנות רבות, פתחו אותן ואמצו אל ליבכם..." - האם "חשיפת" מוסר ההשכל תוליה בקהל מסויים (ברור שזה תלוי בקהל אבל..), פעם שמעתי שילדים אוהבים לשמוע את מוסר ההשכל בסוף ואילו מבוגרים אוהבים לחשוב לבד. - כמספר, יש לי בכלל זכות לקבע מישהו לפי מה שאני חושב? האם זה לא הורס את משמעות הסיפור? מחשבה שהייתה אצלי כבר זמן מה, אבל עקב הפולמוס הקטן שהיה "בסיפור על הבוקר" אני חושב ששווה לדון בזה...