עצמאות אישית
New member
החלטתי.
החלטתי, סוף סוף, מה אני רוצה. מה אני אוהבת. אחרי כמה שנים של דילמה נוראית ותהיה הגעתי לאיזושהי מסקנה. אני יודעת שתמיד טוב לא יהיה, אבל לפחות את המכה הבאה אני אקבל מהכיוון אליו אני מסתכלת. לא רוצה יותר לסבול, לחיות את החיים שהם לא שלי, לעשות משהו שהוא לא אני. אני אדם חופשי, אני יכולה עכשיו לעשות מה שאני מרגישה, לאהוב מה שאני רוצה. אפחד לא מגביל אותי. אני רוצה להשתגע, לזרוק הכל וללמוד דברים חדשים, לקבל הכל הכל מהחיים. גם אם אנשים יחשבו שזה מטורף מדי, זה מה שאני אעשה. ואם זאת טעות- זאת תהיה הטעות שלי. אתם בטח לא מבינים. קוראימ ותוהים על מה לעזאזל אני מדברת. חכו, אתם תדעו ביום מן הימים מהי הדרך בה אני צועדת. בינתיים אני עדיין סוללת אותה. זה קשה לסלול, בתוך הנשמה המפותלת שלי, את הדרך הזאת, אבל בזכות החברים והחברות המדהימים שלי, שתומכים בי ונותנים לי יד, וכתף, וכל מה שאני צריכה, אני אצליח. בזכותכם יקירי, אני מרימה ראש וזוקפת גב. בלעדיכם הייתי מתכופפת. טומנת ראש באדמה ומתחפרת. התמיכה שלכם גרמה לי להבין שלחיות בדרך שאני בחרתי לעצמי, זו לא בושה. שזה מותר, זה לגיטימי. אתם עזרתם לי להיות גאה בעצמי. נתתם לי כלים לסלילה, משוטים לחתור לאמת. דמעות בעיני, של אושר ואהבה. באמת, גם כשאני לפעמים עצבנית נפגעת ואפילו צועקת חלילה (...) אתם עדיין האהובים עלי, האנשים/נשים של חיי. טוב לי לדעת שכמו שאני, גם אתם תהיו שם לנגב דמעה. האהבה שלי אליכם היא בלתי מוגבלת. אני אהרוס את העולם כדי שלכם יהיה טוב, כדי שאני אוכל להעניק לכם עוד. לא קל לי, אני צועדת למקום שאני עדיין לא מספיק מכירה. והיום, עם כל האסרטיביות שלי והחוזק, אני לא מתביישת לומר: אני צריכה אתכם. תמשיכו להיות שם כשאני חלילה אפול. כי הפעם, עם כל הקשר הטוב שנוצר עם ההורים, הפעם אני לא אוכל לפנות אליהם. תודה למי שקרא עד הסוף. תודה מראש למי שיגיב. בשביל זה אני כותבת... שלכם לנצח. שרה- הטובה בנשים (על משקל היפה בנשים למי שלא הבין)
החלטתי, סוף סוף, מה אני רוצה. מה אני אוהבת. אחרי כמה שנים של דילמה נוראית ותהיה הגעתי לאיזושהי מסקנה. אני יודעת שתמיד טוב לא יהיה, אבל לפחות את המכה הבאה אני אקבל מהכיוון אליו אני מסתכלת. לא רוצה יותר לסבול, לחיות את החיים שהם לא שלי, לעשות משהו שהוא לא אני. אני אדם חופשי, אני יכולה עכשיו לעשות מה שאני מרגישה, לאהוב מה שאני רוצה. אפחד לא מגביל אותי. אני רוצה להשתגע, לזרוק הכל וללמוד דברים חדשים, לקבל הכל הכל מהחיים. גם אם אנשים יחשבו שזה מטורף מדי, זה מה שאני אעשה. ואם זאת טעות- זאת תהיה הטעות שלי. אתם בטח לא מבינים. קוראימ ותוהים על מה לעזאזל אני מדברת. חכו, אתם תדעו ביום מן הימים מהי הדרך בה אני צועדת. בינתיים אני עדיין סוללת אותה. זה קשה לסלול, בתוך הנשמה המפותלת שלי, את הדרך הזאת, אבל בזכות החברים והחברות המדהימים שלי, שתומכים בי ונותנים לי יד, וכתף, וכל מה שאני צריכה, אני אצליח. בזכותכם יקירי, אני מרימה ראש וזוקפת גב. בלעדיכם הייתי מתכופפת. טומנת ראש באדמה ומתחפרת. התמיכה שלכם גרמה לי להבין שלחיות בדרך שאני בחרתי לעצמי, זו לא בושה. שזה מותר, זה לגיטימי. אתם עזרתם לי להיות גאה בעצמי. נתתם לי כלים לסלילה, משוטים לחתור לאמת. דמעות בעיני, של אושר ואהבה. באמת, גם כשאני לפעמים עצבנית נפגעת ואפילו צועקת חלילה (...) אתם עדיין האהובים עלי, האנשים/נשים של חיי. טוב לי לדעת שכמו שאני, גם אתם תהיו שם לנגב דמעה. האהבה שלי אליכם היא בלתי מוגבלת. אני אהרוס את העולם כדי שלכם יהיה טוב, כדי שאני אוכל להעניק לכם עוד. לא קל לי, אני צועדת למקום שאני עדיין לא מספיק מכירה. והיום, עם כל האסרטיביות שלי והחוזק, אני לא מתביישת לומר: אני צריכה אתכם. תמשיכו להיות שם כשאני חלילה אפול. כי הפעם, עם כל הקשר הטוב שנוצר עם ההורים, הפעם אני לא אוכל לפנות אליהם. תודה למי שקרא עד הסוף. תודה מראש למי שיגיב. בשביל זה אני כותבת... שלכם לנצח. שרה- הטובה בנשים (על משקל היפה בנשים למי שלא הבין)