החלטתי סופית
שלום לכולם! אני כותב כאן אחרי "גלות" ארוכה וברצוני לספר לכם משהו... אני בחור בן 26 לא דתי אבל עם רקע דתי עשיר במיוחד. החלטתי שהדת לא בשבילי, את הסיבות אני מעדיף להשאיר לעצמי כרגע, אבל היי, מי יודע אולי אני עוד אחזור בתשובה מתישהו בעתיד. לעניין שבגללו אני כותב, אז ככה: בבקשה תקראו עד הסוף זה חשוב! לפני מספר חודשים כתבתי כאן שאני לא מסוגל לחיות יותר עם הכאב והפחד המשתק הזה, שאני מרגיש כאילו שאני "פריק", מוזר וחריג ושעדיף לי יום מותי מחיי. דיברתי פה ובמייל עם אנשים שניסו לעזור לי, אפילו עם אחד קבעתי להיפגש בכדי להוציא את כל ה"חרא" הזה מהמערכת שלי, דבר שלא קרה ואני מצטער על כך. במהלך כל התקופה ניהלתי הרבה דיונים וויכוחים עם עצמי כגון: למה? למה אני? איזה נסיון אלוהים מעמיד אותי? מה אני עושה? איך אני מתאבד? מה הדרך הקלה למות בלי כאבים? מה לעזאזל אני עושה? מה עוד שבתקופה הנ"ל שני חברים טובים שלי התחתנו ועכשיו כל הלחץ מופנה אליי. בגלל כל המחשבות האלה החלטתי שנמאס לי ושאני מתאבד בערב פסח, לכן קבעתי לי משמרת בערב חג. אני עובד בעבודה גברתנית ומצ'ואיסטית מאוד (משהו שקשור לביטחון ויש היתר הלכתי לעבוד בשבתות וחגים) ואני חייב להתאים את עצמי לאווירה המתחוללת בעבודה. יצא לי לעבוד בערב פסח, משמרת אשר לכל הדעות הייתה תקועה כמו עצם בגרון ומיותרת לחלוטין אבל בשבילי המשמרת הייתה משמעותית במיוחד. במשמרת הזאת עבדנו בצמדים - כלומר בזוגות. יצא לי לעבוד עם ח' בחור בנוי לתלפיות ונאה. כל המשמרת פטפטנו על מה הייתי עושה לה, תראה איך זאת נראית וכהנה דברים עד שהגענו לנושא החשוב ביותר מבחינתי - ההומואים - להפתעתי הוא גילה פתיחות רבה יותר ממה שציפיתי. והחלטתי שהוא הבריה היחידה שבעולם שאני אספר לו את מה שאני מרגיש ועד כמה חרא לי בעולם הזה ואז אני אקח את חיי ואחזיר אותו לבורא עולם. השעה הייתה 02:30 בבוקר ובדיוק חזרנו מסיור שיגרתי באיזור שהיינו מוצבים בו, הכנו קפה הדלקתי סיגרייה ואמרתי לו: היום אני מתאבד! למה? הוא אמר, אתה דפוק?? מה נסגר איתך? אמרתי לו שאני עומד לספר לו משהו ושיבטיח לי לא לספר לאף אחד, הוא הבטיח והמשכנו בסיור הרגלי שלנו, ואז הטלתי את הפצצה. "נראה לי, בעצם בטוח! אני אוהב גברים!" הוא השתתק, הסתכל עליי ולאחר כמה שניות שנראו לי כמו נצח הוא אמר: "אז מה? אז אתה הומו, מה זה צריך להזיז לי? אם זה מה שאתה, אז מברוק אחי! אבל, אני לא מבין איפה הבעיה למה אתה רוצה למות?" סיפרתי לו את זה שאני בארון ובא מרקע דתי וחי מקום די פרימיטיבי וסגור ודברים כאלה פשוט לא מקובלים אצלנו בחברה. ח' הפתיע אותי ואמר שאין לי מה לדאוג ושאני לא אשאר לבד ואני עוד אמצא מישהו שימלא את חיי אושר. הוא הוסיף ואמר: "ואם לא תמצא אני אשמח לסדר לך מישהו" ואז הוא חייך. אני ו-ח' המשכנו את הסיור והגענו לסימטה חשוכה, שמענו רעש חריג ומוזר אז שלפנו אקדחים והתחלנו לנוע לעבר מקור הרעש, התברר כי מקור הרעש היה בענף שנתקע בגדר תיל והרוח הטיחה את הענף על פח מברזל. פתאום ח' תפס אותי חזק ונישק אותי אותי על השפתיים, לא סתם נשיקה אלא נשיקה נשיקה. צעקתי עליו ואמרתי לו מה אתה עושה?! הוא אמר: מה? עוד לא הבנת?" הבנתי מה?!, "גם אני כזה" ורק אז נפל לי האסימון! גם ח' הומו וגם ח' מבולבל בדיוק כמוני. כמובן שלא דיברתי איתו עד סוף המשמרת. ובגלל הנשיקה החלטתי לא להתאבד. להפתעתי הוא שלח לי sms למחרת בערב ואמר שאנחנו חייבים לדבר על מה שקרה, קבענו אצלי בבית. הוא הגיע ואמר לי שהוא מצטער על אתמול בלילה. הוא אמר ככה: "לא נעים לי אבל אני לא הומו, אני סתם התגריתי בך בגלל מה שסיפרת לי בלילה, אל תדאג הסוד שלך שמור עימי! אני לא אספר לאף אחד. אם תרצה לדבר על הכל אני כאן, אני מצטער על אתמול, באמת! רציתי לראות אם אתה באמת הומו, כי אף פעם לא נתקלתי בהומו, רציתי לראות איך הומו נראה, מרגיש ומתלבש, נכון אני פתוח בלקבל את השונה כי הם לא מפריעים לי אבל אף פעם לא ראיתי אחד כזה מול הפנים" אמרתי לו זה בסדר גמור ואז הוא הלך! כמובן שלא צריך לספר לכם איך הרגשתי, כמו איזה חיה מוזרה בקרקס שכלואה בכלוב ושכולם באים לראות אותה. הרגשתי שעשיתי את טעות חיי והבנתי משהו! הבנתי שלא משנה מה אני אעשה אני אהיה לבד! פשוט לבד! אז למה לנסות ולטרוח לבנות קשרים חברתיים הרי בכל מקרה הם ייכשלו, אהבה, בכלל לא על הפרק וגם ת'אמת לא נראה לי שתהיה בכלל. הגעתי למסקנות הבאות: לאהוב גברים ולהיות בארון זאת קללה נוראה שאין כמוה! אהבה - כבר לא תהיה לי! תמיד (לא משנה מה) אשאר לבד, בודד וגלמוד! אז למה? פשוט למה? למה לחיות??? שמישהו יענה לי על זה! אבל לאף אחד אין תשובה! לכן החלטתי ככה: לחיות לבד עם עצמי, לבד! לקום בבוקר ללכת לעבודה/ללימודים ולחזור הביתה, לבלות - אין טעם, אהבה - לא קיימת, חברויות - אינטרסנטיות. בקיצור אין טעם לכלום! אז נכון, אני אאכזב כמה אנשים בזה שאני אשאר לבד, אז אנשים ירימו גבה ויגידו שמשהו לא בסדר איתי, אז שיגידו! אני רגיל להיות לבד, אז אין לי בעיה לסחוב ככה עד גיל 80 או עד שיירו בי מחבלים במילואים או עד שאני אתקע בעבודה למצב של קטטה בין חמולות , תלוי מה יבוא קודם! להתראות.
שלום לכולם! אני כותב כאן אחרי "גלות" ארוכה וברצוני לספר לכם משהו... אני בחור בן 26 לא דתי אבל עם רקע דתי עשיר במיוחד. החלטתי שהדת לא בשבילי, את הסיבות אני מעדיף להשאיר לעצמי כרגע, אבל היי, מי יודע אולי אני עוד אחזור בתשובה מתישהו בעתיד. לעניין שבגללו אני כותב, אז ככה: בבקשה תקראו עד הסוף זה חשוב! לפני מספר חודשים כתבתי כאן שאני לא מסוגל לחיות יותר עם הכאב והפחד המשתק הזה, שאני מרגיש כאילו שאני "פריק", מוזר וחריג ושעדיף לי יום מותי מחיי. דיברתי פה ובמייל עם אנשים שניסו לעזור לי, אפילו עם אחד קבעתי להיפגש בכדי להוציא את כל ה"חרא" הזה מהמערכת שלי, דבר שלא קרה ואני מצטער על כך. במהלך כל התקופה ניהלתי הרבה דיונים וויכוחים עם עצמי כגון: למה? למה אני? איזה נסיון אלוהים מעמיד אותי? מה אני עושה? איך אני מתאבד? מה הדרך הקלה למות בלי כאבים? מה לעזאזל אני עושה? מה עוד שבתקופה הנ"ל שני חברים טובים שלי התחתנו ועכשיו כל הלחץ מופנה אליי. בגלל כל המחשבות האלה החלטתי שנמאס לי ושאני מתאבד בערב פסח, לכן קבעתי לי משמרת בערב חג. אני עובד בעבודה גברתנית ומצ'ואיסטית מאוד (משהו שקשור לביטחון ויש היתר הלכתי לעבוד בשבתות וחגים) ואני חייב להתאים את עצמי לאווירה המתחוללת בעבודה. יצא לי לעבוד בערב פסח, משמרת אשר לכל הדעות הייתה תקועה כמו עצם בגרון ומיותרת לחלוטין אבל בשבילי המשמרת הייתה משמעותית במיוחד. במשמרת הזאת עבדנו בצמדים - כלומר בזוגות. יצא לי לעבוד עם ח' בחור בנוי לתלפיות ונאה. כל המשמרת פטפטנו על מה הייתי עושה לה, תראה איך זאת נראית וכהנה דברים עד שהגענו לנושא החשוב ביותר מבחינתי - ההומואים - להפתעתי הוא גילה פתיחות רבה יותר ממה שציפיתי. והחלטתי שהוא הבריה היחידה שבעולם שאני אספר לו את מה שאני מרגיש ועד כמה חרא לי בעולם הזה ואז אני אקח את חיי ואחזיר אותו לבורא עולם. השעה הייתה 02:30 בבוקר ובדיוק חזרנו מסיור שיגרתי באיזור שהיינו מוצבים בו, הכנו קפה הדלקתי סיגרייה ואמרתי לו: היום אני מתאבד! למה? הוא אמר, אתה דפוק?? מה נסגר איתך? אמרתי לו שאני עומד לספר לו משהו ושיבטיח לי לא לספר לאף אחד, הוא הבטיח והמשכנו בסיור הרגלי שלנו, ואז הטלתי את הפצצה. "נראה לי, בעצם בטוח! אני אוהב גברים!" הוא השתתק, הסתכל עליי ולאחר כמה שניות שנראו לי כמו נצח הוא אמר: "אז מה? אז אתה הומו, מה זה צריך להזיז לי? אם זה מה שאתה, אז מברוק אחי! אבל, אני לא מבין איפה הבעיה למה אתה רוצה למות?" סיפרתי לו את זה שאני בארון ובא מרקע דתי וחי מקום די פרימיטיבי וסגור ודברים כאלה פשוט לא מקובלים אצלנו בחברה. ח' הפתיע אותי ואמר שאין לי מה לדאוג ושאני לא אשאר לבד ואני עוד אמצא מישהו שימלא את חיי אושר. הוא הוסיף ואמר: "ואם לא תמצא אני אשמח לסדר לך מישהו" ואז הוא חייך. אני ו-ח' המשכנו את הסיור והגענו לסימטה חשוכה, שמענו רעש חריג ומוזר אז שלפנו אקדחים והתחלנו לנוע לעבר מקור הרעש, התברר כי מקור הרעש היה בענף שנתקע בגדר תיל והרוח הטיחה את הענף על פח מברזל. פתאום ח' תפס אותי חזק ונישק אותי אותי על השפתיים, לא סתם נשיקה אלא נשיקה נשיקה. צעקתי עליו ואמרתי לו מה אתה עושה?! הוא אמר: מה? עוד לא הבנת?" הבנתי מה?!, "גם אני כזה" ורק אז נפל לי האסימון! גם ח' הומו וגם ח' מבולבל בדיוק כמוני. כמובן שלא דיברתי איתו עד סוף המשמרת. ובגלל הנשיקה החלטתי לא להתאבד. להפתעתי הוא שלח לי sms למחרת בערב ואמר שאנחנו חייבים לדבר על מה שקרה, קבענו אצלי בבית. הוא הגיע ואמר לי שהוא מצטער על אתמול בלילה. הוא אמר ככה: "לא נעים לי אבל אני לא הומו, אני סתם התגריתי בך בגלל מה שסיפרת לי בלילה, אל תדאג הסוד שלך שמור עימי! אני לא אספר לאף אחד. אם תרצה לדבר על הכל אני כאן, אני מצטער על אתמול, באמת! רציתי לראות אם אתה באמת הומו, כי אף פעם לא נתקלתי בהומו, רציתי לראות איך הומו נראה, מרגיש ומתלבש, נכון אני פתוח בלקבל את השונה כי הם לא מפריעים לי אבל אף פעם לא ראיתי אחד כזה מול הפנים" אמרתי לו זה בסדר גמור ואז הוא הלך! כמובן שלא צריך לספר לכם איך הרגשתי, כמו איזה חיה מוזרה בקרקס שכלואה בכלוב ושכולם באים לראות אותה. הרגשתי שעשיתי את טעות חיי והבנתי משהו! הבנתי שלא משנה מה אני אעשה אני אהיה לבד! פשוט לבד! אז למה לנסות ולטרוח לבנות קשרים חברתיים הרי בכל מקרה הם ייכשלו, אהבה, בכלל לא על הפרק וגם ת'אמת לא נראה לי שתהיה בכלל. הגעתי למסקנות הבאות: לאהוב גברים ולהיות בארון זאת קללה נוראה שאין כמוה! אהבה - כבר לא תהיה לי! תמיד (לא משנה מה) אשאר לבד, בודד וגלמוד! אז למה? פשוט למה? למה לחיות??? שמישהו יענה לי על זה! אבל לאף אחד אין תשובה! לכן החלטתי ככה: לחיות לבד עם עצמי, לבד! לקום בבוקר ללכת לעבודה/ללימודים ולחזור הביתה, לבלות - אין טעם, אהבה - לא קיימת, חברויות - אינטרסנטיות. בקיצור אין טעם לכלום! אז נכון, אני אאכזב כמה אנשים בזה שאני אשאר לבד, אז אנשים ירימו גבה ויגידו שמשהו לא בסדר איתי, אז שיגידו! אני רגיל להיות לבד, אז אין לי בעיה לסחוב ככה עד גיל 80 או עד שיירו בי מחבלים במילואים או עד שאני אתקע בעבודה למצב של קטטה בין חמולות , תלוי מה יבוא קודם! להתראות.
