החלטה קשה

bella1978

New member
החלטה קשה

בנות יקרות, הנה פרק חדש בסדרת המתח/אימה שלי
היום הייתי אצל סוריאנו לדבר על הניתוח שנקבע ליום שני הקרוב. הוא אמר שאין מצב שבניתוח אחד מוציאים גם את הציסטה (שהיום בגודל של יותר מ-8 ס"מ
) וגם את המוקד הרקטו-וגינלי. זה ניתוח מסוכן מדי. אז אם אני עושה את הניתוח ביום שני, בוודאות אצטרך שני ניתוחים. יש אופציה אחרת. אני לא עושה עכשיו ניתוח, אלא לוקחת זריקת לוקרין ל-3 חודשים. זה יקטין קצת את הציסטה ואת המוקדים האחרים. בעוד 3 חודשים אני עושה ניתוח. אז יש סיכוי שנצליח בניתוח אחד (אבל לא בטוח, יכול להיות שגם אז אצטרך שניים). ההחלטה היא שלי. הוא לא יכול להגיד לי מה האופציה העדיפה. הוא אומר שאם למשל מאוד הייתי רוצה עכשיו להיכנס להריון, אז היינו עושים עכשיו ניתוח ומוציאים את הציסטה. במוקד האחר היינו מטפלים אחרי הלידה. הריון זה לא דחוף לי עכשיו (אני ללא בן זוג כרגע, למרות שבעקבות ההתרחשויות האחרונות כבר התחלתי לדמיין איך אני מביאה ילד לבד
) אז איכות החיים שלי יותר חשובה. זהו. אשמח מאוד לשמוע את כל מה שיש לכם לומר, לכאן ולכאן. מה הייתן עושות? מה השיקולים שאתן רואות כאן? כמה מההתלבטויות שלי: 1) תופעות לוואי של הלוקרין. סוריאנו אמר שזה בכלל לא שיקול, אבל בשבילי אקנה, נשירת שיער ושיעור יתר הם בהחלט שיקול. למישהי היו כאלה תופעות? 2) יש חשש שהציסטה תתפוצץ בגודל הזה... או תסביב שחלה. שניהם מפחידים. למרות שסוריאנו אומר שברגע שהלוקרין מתחיל להשפיע (בעוד שלושה שבועות) זה כבר לא אמור לקרות. 3) המוקד הרקטו-וגינלי. אם משאירים אותו, אז זה יכול לחדור למעי, לא? אצטרך כל הזמן להיות בדיכוי עד הניתוח השני... תודה רבה לכולכן!!!
 

זואילי

New member
הי בלה, גם את ציפור לילה?

המממ.... איך שאני רואה את הדברים, הרי ניתוח יהיה בכל מקרה. אחד או שניים. כנראה שניים
אם הציסטה כזו גדולה ויש חשש לתסביב או התפוצצות שלה, אני לא הייתי מחכה. הלוקרין יכול אולי להקטין אותה, אבל אף אחד לא יודע בכמה היא תקטן. בכל מקרה הציסטה שלך, גם אם תהפוך נגיד ל 5 ס"מ נחשבת לכזו שמנתחים. לא זכור לי (והזיכרון שלי ממש לא להיט) על מישהי שאנדומטריומה של 8 ס"מ קטנה באופן משמעותי ב 3 חודשי לוקרין. ודרך אגב, לי אכן לוקרין העלים ציסטות, אבל מלכתחילה הן ממש לא היו בגודל שלך, והייתי 6 חודשים רצוף על לוקרין עם ניתוח תוך כדי. לגבי תופעות הלוואי שהזכרת - הם לא היו לי. נשירת שיער יש לי תמידדדד אז זה לא נחשב.. (כן היו לי תופעות מההורמונים ב IVF אבל של הסטימולציה ולא של הדיכוי. אוהבת דיכוי אנוכי
). בכל מקרה, אם את מקבלת סטמפה שאת אנדואית - רצוי שתהיי בדיכוי כמה שיותר. כמובן שזו החלטה שלך אם את מעוניינת בכך או לא, אבל כמו שיש מחיר לדיכוי ברצף, יש גם מחיר ל - לא דיכוי. מה את בוחרת....? מוקד רקטווגינלי שקיים - יקבל את הפימפום שלו מכל ווסת. מנסיון. כדי לחדור עמוק למעי זה לוקח זמן. הרבה זמן. גם כאן, השאלה היא כמה סבל נובע מהמוקד הזה? וצריך לעקוב אחריו היטב, עם הבדיקות האלה נוסח בארגבל...
ולגבי "אחרי הלידה" לטפל במוקד כה בעייתי שלצידו עלולים להיות מיני סיבוכים והניתוח מורכב יותר - יכולה רק לדווח מנסיוני, *אין מצב* שהייתי מחכה לאחרי הלידה. מה עוד שאני ללא בנזוג. בשני הניתוחים שהיו לי בחצי שנה האחרונה כל הזמן הוריי ואני תהינו מה היה קורה אם היה לי תינוק בבית. אני חושבת שכל עוד אין ילד בתוך המשוואה הזאת... אז רצוי לסיים עם הניתוחים לפני זה. זו דעתי. ובתור תומכת נלהבת של פרו ורבו, עם או בלי בנזוג (ויש כאן בינינו יחידניות שהרו מבנק הזרע או משותף להורות) - אם את מוכנה ורוצה, תתחילי לחשוב על הנושא מכל הבחינות שלו, כי לצערינו לפעמים הדרך להריון מתארכת והשעון לא עוצר. הנה, התחלתי בגיל 33, טחנתי שנתיים של טיפולים שכמעט הרגו אותי, ועכשיו יש לי שנה של ניתוחים וסטומה. ככה חולפות להן 3 שנים, אמא אני לא, ואולי רק כשאכנס לשנתי ה 37 אדע איזו דרך תביא אותי לאימהות ואם זה לא יקרה דרך ביציותיי או רחמי, אז מן הסתם יעבור עוד זמן עד שאקבל ילד מן המוכן.. בכל אשר תבחרי, מאחלת לך המון המון הצלחה
 

bella1978

New member
הי זואילי יקרה!

כן, אני חיה בלילה וישנה ביום... אתמול עוד הלכתי לישון בשתיים, שזו שעה סבירה אצלי, לפני חצי שנה ככה הייתי יכולה ללכת לישון גם ב-7 בבוקר... היו זמנים
סוריאנו אומר שעם ציסטה בגודל כזה יש סיכוי של 40% שהיא תחזור אחרי הניתוח. עם ציסטה בגודל 5 ס"מ יש סיכוי של 5% שהיא תחזור. אז אם אני עושה עכשיו ניתוח, זה לא יתן לי הרבה: במילא אצטרך עוד ניתוח והציסטה תחזור... אני ממש מסכימה איתך שצריך לסיים עם הניתוחים לפני הלידה. מהסיפור שלך אני רואה גם שלא צריך להרוג את עצמינו עם טיפולים: אם זה לא יעבוד אני אאמץ ילד, אין מה לעשות... אם אני דוחה את הניתוח, אז זה רק עניין של לשמור על עצמי כדי שהציסטה לא תתפוצץ... אז אשאר בבית מחוברת למחשב, אדבר עם הבוס שלי על לעבוד מהבית בנתיים... איכשהו נראה לי שסוריאנו קצת חושש לעשות לי את הניתוח במצב כזה, אני גם מאוד קטנה, אז הוא אומר שאצלי ציסטה של 8 ס"מ זה כל הבטן... בבטן שלי אין הרבה מרחב תמרון
תראי, לגבי הגיל, גם להיות אמא בגיל 38 או 40 לא נראה לי כזה נורא, יש היום הרבה נשים שמגיעות לזה מבחירה, אצל האנדואיות הבעיה היא רק שהזמן עובד לרעתינו, כי המחלה יכולה להתקדם... זהו, תרגישי טוב
 
לדעתי יש לך את התשובות

את רק צריכה לקרוא את השאלות שלך טוב למרות שהמקרה שלי מסובך יותר כשהכניסו אותי לניתוח חירום בארץ בפעם הראשונה וראו בטן מלאה מוקדים הדבקויות מעיים ואורטר חסומים עשו תיקוני עזרה ראשונה ואמרו בוודאות צריך ניתוח שני.... בזמן ההתאשושות בבית החולים סוריאנו הגיע אלי אחרי ששמע על המקרה שלי ואמר שעד לניתוח הבא שיהיה ניתוח ארוך מתוכנן קשה ומסובך אני צריכה להיות על דיכוי ותוך 4 חודשים ינתחו....לאחר 4 חודשי דיכוי הכירורוג ראה שהדיכוי עושה עבודה טובה והחליט לחכות עוד חודשיים ורק אז לפתוח שוב את הבטן ולתקן להוריד להסיר לנקות ולשחרר הידבקויות...כך הניתוח התעקב לי אבל עזר להם לעזור לי בפחות סיבוכים. יצא שהתחלתי לקבל דקא' מתחילת מאי נכנסתי לניתוח הגדול באמצע נובמבר (7 זריקות... אחרי הניתוח הגדול עוד זריקה אחת ואחרי הניתוח האחרון באותה השנה עברתי לגלולות...סה"כ 8 זריקות והשד לא היה נורא) אני הפכתי לאמא בגיל 41 אומנם לא קל אבל אמא... ולדעתי להיות אמא בכל גיל לא קל רק כדאי להיות מוכן נפשית ופיזית...ולכן כן רצוי לסיים את כל ה"תיקונים" לקראת איכות חיים טובה יותר לפני שמגיעים הילדים.... אצל אנדואית שנמצאת בדיכוי ומקשיבה לגוף המחלה לא מתקדמת...הבעייה כשמתחילים טיפולי פוריות .... שאלת התופעות לוואי לא צריכה להיות שיקול בכלל זה או תופעות לוואי או אנדו חמור.....לי היה רק גלי חום (דרך אגב אקנה ונשירת שיער באים גם בגלל בעיות אחרות כמו תזונה לקויה ו/או חוסר בויטמינים ומינרלים בגוף ....מתח ולחץ נפשי...שיעור יתר מופיע בלי קשר לדיכוי כשאנחנו מתבגרות....למה לא יודעת עדיין מחפשת תשובה אבל ראיתי את התופעה אצל נשים רבות) אנחנו איתך על כל בחירה
 

bella1978

New member
הי זק

ממש תודה על התשובות והתמיכה! את צודקת, מהשאלות שלי אפשר להבין שהנטייה שלי היא לקחת דיכוי ולחכות. אני מקווה רק שאחרי הדיכוי הם יצליחו בניתוח אחד. אולי זה יישמע טיפשי, אבל אני לא כל כך מבינה מה הבעיה לעשות שני דברים בניתוח אחד: פשוט עושים ניתוח יותר ארוך, לא? או שאז הסיכונים יותר גדולים? למה בעצם? הרדמה? דימום? עייפות של המנתחים? מעניין שסוריאנו אמר קודם כל ניתוח דחוף כשראה אותי אבל אח"כ התחיל להתלבט והציע את האופציה השניה... הוא אומר שאי אפשר לדעת, זה כמו לקנות מניה עכשיו או בעוד שלושה חודשים, איך נדע מה יותר טוב...
 
לדעתי קודם כל הממצא השחלתי

ואני כן הייתי מטפלת במחיצה אחרי ילודה כדי לא לתת לה דרייב מהורמונים של IVF ולאפשר למוקד במחיצה להרים את הראש. מצד שני, זה לא פשוט להינתח / להזדהם/ להתאשפז עם ילד קטן בבית זה מאד מאד קשה. בכל החלטה שלך שיהיה בהצלחה
 
למעלה