החירות להכשל
**כן, זה קטע שפורסם בסיפורים מהחיים, אבל לבקשת המנהלת, הבאתי אותו הנה... מי אני שאסרב למורני...** מאז ומעולם התעניינתי באומנות. תמיד ניסיתי לצייר אבל חסמתי את עצמי המון, בכל מיני משפטים ורעיונות מטומטמים כגון ``אני לא יודעת לצייר``, ``הציורים שלי חסרי פרופורציה``, ``אין לי שום שליטה על המכחולהעפרון``, ועוד משפטים מדכאי יצירתיות ומוטיבציה בסגנון הזה. יחד עם זאת, לא הפסקתי לאהוב אומנות, ותמיד הייתי מבקרת בגלריות, תערוכות, מוזאונים, שומעת הרצאות בנושא, ולמדתי המון מכל היצירות המדהימות, אבל מעולם לא ניסיתי שוב לצייר. ויותר ממה שלמדתי מעשרות שעות התבוננות ביצירות של גדולי אמני העולם, יותר ממה שלמדתי ממאות שעות של צפיה בתכניות בנושא בטלביזיה, הרצאות בשיעורי אמנות בבית ספר וקורסים באוניברסיטה, למדתי מהתבוננות במחברת הסקיצות של ליאת. ליאת מציירת מדהים. יש לה כישרון, יצירתיות, ותעוזה שראיתי מעט מאד אצל ציירים אחרים. בפעם הראשונה שראיתי ציור שלה נתקפתי קנאה מטורפת. כמה שהיא קטנטונת, הילדה, ככה היא מוכשרת. ויותר מאוחר ראיתי את כל הציורים שלה. וגיליתי שהיא תלתה גם ציורים שאני הייתי שורפת עוד לפני שסיימתי לצייר. וראיתי בהם, במבט שני ושלישי, המון דברים שהופכים אותם למהממים, לא פחות. ובסוף ראיתי את מחברת הסקיצות שלה, והדהימה אותי החירות שהילדה הזאת נותת לעצמה, החירות להכשל. היו שם סקיצות ושרטוטים שאין מילה אחרת לתאר אותם, הם היו פשוט גרועים. ואחרי הרבה כאלה, היו דברים בינוניים, ואחריהם היו דברים יפהפיים. ואז הבנתי מה באמת הפירוש של המשפט שהיה כתוב אצלי בעמוד הראשון ביומן אחרי שאיש מאד חכם (אחד המורים של ברנדון בבוורלי הילס 90210) אמר – הדרך היחידה להצליח היא לתת לעצמך את החירות להכשל. אז נתתי. ואתם יודעים מה, חלק מהציורים שלי עכשיו, אני בעצם די מחבבת.
**כן, זה קטע שפורסם בסיפורים מהחיים, אבל לבקשת המנהלת, הבאתי אותו הנה... מי אני שאסרב למורני...** מאז ומעולם התעניינתי באומנות. תמיד ניסיתי לצייר אבל חסמתי את עצמי המון, בכל מיני משפטים ורעיונות מטומטמים כגון ``אני לא יודעת לצייר``, ``הציורים שלי חסרי פרופורציה``, ``אין לי שום שליטה על המכחולהעפרון``, ועוד משפטים מדכאי יצירתיות ומוטיבציה בסגנון הזה. יחד עם זאת, לא הפסקתי לאהוב אומנות, ותמיד הייתי מבקרת בגלריות, תערוכות, מוזאונים, שומעת הרצאות בנושא, ולמדתי המון מכל היצירות המדהימות, אבל מעולם לא ניסיתי שוב לצייר. ויותר ממה שלמדתי מעשרות שעות התבוננות ביצירות של גדולי אמני העולם, יותר ממה שלמדתי ממאות שעות של צפיה בתכניות בנושא בטלביזיה, הרצאות בשיעורי אמנות בבית ספר וקורסים באוניברסיטה, למדתי מהתבוננות במחברת הסקיצות של ליאת. ליאת מציירת מדהים. יש לה כישרון, יצירתיות, ותעוזה שראיתי מעט מאד אצל ציירים אחרים. בפעם הראשונה שראיתי ציור שלה נתקפתי קנאה מטורפת. כמה שהיא קטנטונת, הילדה, ככה היא מוכשרת. ויותר מאוחר ראיתי את כל הציורים שלה. וגיליתי שהיא תלתה גם ציורים שאני הייתי שורפת עוד לפני שסיימתי לצייר. וראיתי בהם, במבט שני ושלישי, המון דברים שהופכים אותם למהממים, לא פחות. ובסוף ראיתי את מחברת הסקיצות שלה, והדהימה אותי החירות שהילדה הזאת נותת לעצמה, החירות להכשל. היו שם סקיצות ושרטוטים שאין מילה אחרת לתאר אותם, הם היו פשוט גרועים. ואחרי הרבה כאלה, היו דברים בינוניים, ואחריהם היו דברים יפהפיים. ואז הבנתי מה באמת הפירוש של המשפט שהיה כתוב אצלי בעמוד הראשון ביומן אחרי שאיש מאד חכם (אחד המורים של ברנדון בבוורלי הילס 90210) אמר – הדרך היחידה להצליח היא לתת לעצמך את החירות להכשל. אז נתתי. ואתם יודעים מה, חלק מהציורים שלי עכשיו, אני בעצם די מחבבת.
