החיים שמעבר

[טשטושה]

החיים שמעבר ../images/Emo63.gif

הטמפרטורה בגן הורדים היא כנראה הדבר היחיד שמותיר אותך שפוי, שמאלץ אותך להיות מרוכז במציאת דרכים להתחמם ולהבדיל אותך מכל שאר הדמויות שהיו פעם אנשים וכעת, שרועים בחוסר אונים, בחידלון מוחלט וממתינים לפינוי למעונם הקבוע לעולמי עד. אֶריק, הוא כנראה אחד הטיפוסים שמאמין שכל עבודה מכבדת את בעליה ובפרט שאינה קשה ומיוזעת, שאינה עוברת על הערכים שהציב לעצמו עוד משחר ילדותו ובלבד ששכרה הנאה – בצידה. ודווקא בגן הורדים, מצא אריק עבודה קלה, שאינה כרוחה בשעות עבודה מטורפות, לא עבודת משמרות, ללא צורך להתנהל עם אנשים קשי יום המפרים את שלוות הנפש שלך אלא נהפוך הוא העבודה עם הסוג המסוים הזה של מי שהיו אנשים, אפשרה לו לשהות במחיצת עצמו ברמת שלוה וריכוז בהן מצא את עצמו מקדם את עקרונותיו, רעיונותיו ואף הכין בראשו את רשימת הסידורים ושאר הנשכחות שהותיר מאחור... האנשים בהם טיפל, לא הטרידו את מנוחתו, לא אילצו אותו להיות חביב, ויכול היה לאמור להם כל אשר עלה ברוחו. לפעמים כך חשב לעצמו, הייתה העבודה שנחשבה בעיני רבים מ מחבריו ומכריו כבזויה – הייתה בעיניו כנכס מופלא. מטעמי נימוס הקפיד לחבוש את האוזניות המביאות את צליל המוסיקה שכה אהב, למי זה כבר מפריע שאני שומע מוסיקה בקולי קולות כאן?.. הרי אין כל פחד שמא אעיר כאן מישהו צחק עם עצמו בכל פעם מחדש. ובכל ערב, שלוש פעמים בשבוע היה נכנס אחרי הלימודים באוניברסיטה לטפל באנשים שהמתינו לידיו האמונות, אלו שישלחו אותם למנוחת עולם במקום המובטח כטוב ביותר ולא עלי אדמות אלא בתוכה... מעין התמזגות עם אמא אדמה שכה דובר בה. השקט ששרר בגן, אפשר לאריק להתבונן באנשים בהם טיפל באין מפריע, כמו היה בוחן ובודק את עצמו למולם. B52 היה איש שמן, שעיר בגופו ומקריח – ניתוח מעקפים שלא הצליח, הבעת פניו נותרה שלווה כמו כל האנשים שהגיעו הישר משולחן הניתוחים משהו כנראה בחומר ההרדמה שקיבלו טרם היעלמותם אל בין הזמנים אפשר להם לנבור בימים יפים, ברגעים בלתי נשכחים, במומנטים שכנראה רק הסח הדעת הנרקוטית מאפשרת לגעת בם, להתרגע ולנסוח הבעת פנים מנותקת כל כך מהמציאות הקיומית.

 

[טאKילה]

טשטושה..../images/Emo39.gif

כתיבה נפלאה יחודית רק לך..

 

[טשטושה]

המשך

G107 היה גבר בשנות הארבעים המוקדמות משופם, בעל חוטם מחודד כשל נברן, ופיקת גרוגרת בולטת באופן חריג. מה אומרים לי החידודים שבגופו של האיש חשב אריק לעצמו והמשיך לבדוק את G107. G עבר תאונת דרכים מחרידה, התנגשות חזיתית מול רכב כבד (לא צוין סוג הרכב בדוח שהוצמד למיטתו הנוקשה) אבל את עוצמת התדהמה ניתן היה בבירור לראות בפניו המחודדות. אנשים שהגיעו לאחר תאונות דרכים קטלניות לבשו על פניהם הבעות מבוהלות המומות, ניתן היה לגעת בתדהמה שתקפה אותם – כמו קפאו בו ברגע שהבנת מצבם תפסה אותם כשחוסר האונים צחק בפנים. אנשים אלו, אף שיתפו פעולה בכל תזוזה במיטת הקרה ואריק, נהג לבדוק את רמת מוכנותם לשחרר את הבהלה טרם פניתם לנתיבי האדמה. אגב הרמת ידיהם או נשיאתם לאחור, היו משחררים פליטת אויר שנותר בגופם עת נשאב ללא היכר הרף הארור טרם התפוגגו מן העולם. G107 אמנם עטה פני המום אך סרב כנראה להשלים עם רוע מזלו ולא שחרר כל פליטת אנחה אחרונה. לא טוב חביבי אמר לו אריק כמו יועץ לו מילה חמה בדרכו החדשה, לא טוב חביבי ללכת בלב כבד כל כך, שחרר לחץ, צא מזה. אבל G107 לא זע, לא נע וגם לא פלט נשיפה אחרונה. שלא תגיד שלא אמרתי לך, ד"ש לאמא אדמה סימן V בטופס והמשיך לאישה הבאה: W85 הייתה אישה כבדת גוף פניה היו חיוורים כנראה גם לפני מותה, שערה היה לבן אך ארובות עיניה כמו הסתירו סוד חשב אריק והחליט להעניק לה הזדמנות לפרוק את סגור ליבה טרם תצא אל דרכה. בטופס המוצמד לה נכתב באותיות של קידוש לבנה להמתין לבואם של דורשי גופתה, (ילדיה שישובו מן העולם הרחב בו התפזרו והתמקמו) אני מקשיב W85 דברי איתי, גלי לי את סודך, אני מבטיח – לא אגלה אפילו לא לעצמי. מוות בשיבה טובה, גילה היה 87 ואף העור המתוח על אברי גופה נראה שלם, חלק ומתוח בהתחשב בגילה. גם W85 החליטה לקחת את סודה עימה, לא נהמה ולא זעה. בהפסקת הקפה הראשונה שלקח לעצמו אריק, ציין לעצמו שהיום להבדיל מ ימים אחרים דומה כי האנשים שטיפל בהם היו שתקנים מתמיד. לרגע, אפילו דמיין כי מסתירים ממנו משהו ואף הגדיל לעשות, נכנס חזרה אל הגן כמו ביקש למצוא את דבר ההפתעה המוסתרת. המשך יבוא...

 

[טשטושה]

חלק ג'

ומכיוון שפרט למגירות מוכספות שעמדו בסדר מופתי שמעולם לא השתנה כסא עץ אצל שולחן עץ רעוע שעדין עמדו כמו ביום שפגשם לראשונה, הבין כי הדבר היחיד שמשתנה הוא האוויר בחדר והוא עצמו שמשנה מיקום ומפריע את השקט החד. S906 הייתה אישה חטובה, חטובה ברמה שהצליחה להפתיע את אריק – עמד משתהה אצל מיטתה המוכספת ולא יכול היה להתיק מבטו מגופה המושלם מתווי פניה הרכים מקימורי גופה מקיפולי שערה השופע מעוצמתו של גוף שתוחזק ברמה גבוהה של נפש עצומה שנעלמה לפתע. מעניין, הרהר לעצמו – מה כבר יכול היה לקרות לך? שפתיה המלאות של S906 כמו חייכו ואריק חייך אליהן חזרה – אז מה קרה S, ספרי – אני מקשיב לך, את יודעת שסודותייך שמורים עימי אז מה הסיפור אמר בקול רם ודפדף בטפסים, מה זאת אומרת לא ידועה סיבת המוות? המשפחה ביקשה שלא לבצע נתיחת גופה, למה? הם לא רוצים לדעת? מה את מחביאה ממני S906 היופי שלך תעתע גם בך? S906 מוטלת פרקדן ומחרישה כמו מתעלמת מכל דבריו ומחניקה את סודה עמוק שמא תתפתה לוותר על רמז קל. עמד אריק מתבונן בפליאה בדמות הנשית האלוהית שמולו, מהנהן כלא מאמין כיצד בוזבז גוף אלוהי ופני מלאך ללא כל הסבר, אז מה את אומרת גברת S הרגישי בנוח, אני נשבע שאני לא מספר לאף אחד, מה קרה? את יודעת מה גברת S, נקרא לך Sימפטיה, אני אספר לך מחיי אולי זה יגרום לך להרגיש בנוח יותר ולשתף אותי בסודותייך, דומה כי יש לנו לפחות עוד יום יומיים עד שמשפחתך תתאושש מעוצמת התדהמה שהצלחת להכות בהם במפתיע באמצע החיים וללא כל התראה מראש, כתוב בטופס כי המשפחה מבקשת להשאירך אצלנו בגן עד שתאוששו – שיחקת להם אותה במפתיע Sימפטיה. את יודעת Sימפי, אפשר לקרוא לך Sימפי? אני חושב שיש לך את הגוף הכי חטוב שראיתי עד היום זה ודאי טירוף לא לעשות שימוש יעיל ברכוש מכובד שכזה, אני מקוה בשבילך שהצלחת בשנותייך להנעים ולהנות מהדבר הזה, אלוהים יודע איך הצלחת לקבל כל כך הרבה בבת-אחת, גוף מטריף, פנים מושלמות, כפות ידיים נשיות ומעודנות ושיער שופע שכזה ... Sימפי את חידה אמיתית. אני מוכרח לשתות קפה לארגן את עצמי רגע לפני שאני ממשיך עם החקירה איתך, כלאמר את הטיפול בגופך שהחלטת לנטוש ללא כל הסבר או סיבה נראית לעין – אני כבר חוזר, שמרי פה על החבר'ה שלא ישתוללו כשאת מונחת לך כאן במערומייך ללא השגחה צמודה, אני כבר חוזר. המשך יבוא...

 

[טשטושה]

מִפנה

מכונת הקפה שהוצבה מאחורי דלת הגן היתה כמעט המכונה הפרטית של עובדי הגן או כמו שהם נהגו לכנות את עצמם "הגננים". הפעם אני צריך קפה חזק כדי להתנער מהגוף האלוהי הזה, בשם כל הקדושים החיים והמתים מה קרה לה לSימפי? כוסית האספרסו הקצר עשוית הקלקר החום התמלאה לאיטה במתקן ואריק הפליג במחשבותיו ונזכר בסיפור הילדים של היפהפיה הנמה והנסיך שהצליח להקיצה משנתה המכושפת בנשיקה... אני כנראה זקוק לחופשה מהגן הזה חשב לעצמו ומשך את הכוס והביאה קרוב לשפתיו, לגם ונשף מידית במשקה הרותח שצרב בלשונו ושפתיו. אלפי מחשבות התרוצצו בראשו של אריק, חיפשו סיבה מענה וגורם למותה של אישה צעירה ומרשימה כל כך – הותיר את הכוס בדלפק שליד מכונת הקפה וחזר לראות שוב את Sימפי, אולי ישדל את גופה לספר לו את הסיפור. כשנעמד לצד מיטתה, התבונן שוב בגופה המושלם, בפניה המופלאות ורכן אצל שפתיה ונשק להם ארוכות כמו ביקש להעביר בנשיקתו מחום גופו ומהוויתו לגוף ששכב חסר אונים תחתיו פרקדן על מיטת נירוסטה מוכספת וקרה. Sימפי, פלטה אנחה מוזרה שכמוה טרם שמע, פתחה פיה ואמרה "סוף סוף" "איפה היית עד עכשיו"? אריק התבונן בגוף שהוטל מלפניו, מסרב להאמין למשמע אוזניו – הסתובב אל עבר הדלת לבדוק שמא המנקה היא זו הדוברת אליו, אבל החדר ריק היה, הדלתיים היו סגורות ולא נעו שוב החזיר מבטו אל S906, Sימפי כפי שכינה אותה, אל הגוף המושלם הזה אלא שהפעם הסתובב הגוף על צידו כמו ביקש להתכרבל בתנוחה עוברית ולאסוף אל מרכזו את החום, נורא קר כאן נהמה הגופה שתחתיו, אתה מוכן לכסות אותי? אריק חייך לעצמו חיוך אווילי כמו ניסה לשכנע את עצמו שרק בדמיונו מתחולל הדבר – שוב יצא מהגן אל אותו כוס קפה שנותר מיותם אצל הדלפק ולו כדי לטעום שוב מטעמו של המשקה שחשב שגורם לו הזיות מוטרפות במחציתו של הליל. הקפה כבר היה קר בכוס הקלקר, ריחו היה כתמיד, וגם טעמו הקר נותר כשהיה מאז ומעולם. שוב חזר אל תוך הגן בעודו צובט את ידיו אגב דרכו כדי לעורר את גופו מהפנטזיה שנדמה היה לו שהוא חווה. על המיטה הקרה, שכב אותו גוף אלוהי בשפעת שערו ופניו המופלאים, אלא שצבעם היה שונה כעת, היה בו גוון חיים, ותנוחת השכיבה היתה על הצד הימני ולא פרקדן כפי שזכר. סליחה, אמר אריק לגוף ששכב מכורבל, את מוכנה לפקוח עיניים ולהתבונן בי? והגוף, ענה כמו הכירו מימים ימימה, מה קרה יקירי? התקררת? מה הקול הזה? רוצה שאכין לך כוס תה? אריק מחה את מצחו מגלי מרחץ הזיעה הקרה שכיסתה את פניו תחשוב מהר אריק, תענה לה, אם היא חיה – איך היא מתה? לעזאזל מי יאמין לך שאתה לא על מנת סם הזיה? כן יקירה, כנראה התקררתי – תכיני לי כוס תה? המשך יבוא...

 

[טשטושה]

הדקות שמעבר

הגוף האלוהי התרומם מן המיטה ונראה אלוהי עשרות מונים מכפי שנראה כשמוטל היה פרקדן, יש לי סחרחורת איומה- כנראה הדבקת אותי אמרה S906 האישה שהיתה אמורה להיות מתה, האישה שזה עתה ישבה נשענת על זרועותיה כשראשה מורכן קדימה כמנסה להתאפס מהסחרחורת שאחזה בו. אולי אני אביא לך כוס תה אמר אריק כמשחק את המשחק המטורף הזה, והגוף המשיך לשבת ורק אמר, כן – כדאי, אני מרגישה ממש נורא... שניות לקח לאריק לטוס לכיוון מכונת הקפה ולשוב כשכוס תה מהביל בידו השמאלית (מתוך מחשבה שכעת הוא מוכרח להשתמש אך ורק בדברים הבטוחים ביותר כדי לוודא שאינו הוזה או מורעל או חלילה מת יותר מהאנשים בהם טיפל). קחי יקירה – אמר אריק לגוף החי שמולו, הבאתי לך כוס תה בדיוק כמו שאת אוהבת. יד שמאלית הושטה כמגששת באפילה אחר הכוס (גם היא שמאלית חייך לעצמו בסיפוק עצום) למה בכוס כזו? אה, חשב אריק בזריזות מטורפת – כל הכוסות מלוכלכות הבאתי קלקר. הראש העטוי שפעת שיער התרומם אט אט מעלה כמבקש ללגום מן הכוס ולעצור את מרוץ הסחרחרה בה נסע וכשהישירו הפנים מבט מול פניו של אריק ונפקחו סוף סוף כחול עייני הים והתבוננו בו, נשמטה הכוס על הרצפה וצווחה דקה וחדה הדהדה ללא סוף בין כתלי הגן. אריק זינק לאחור כמבקש להציל רגליו מכוויה, המום לא פחות מהגוף שישב על המיטה וחיפש נואשות במה לכסות את עורו בידיו, רגליו ושערותיו ורק זוג העיניים כשל חיה במלכודת התרוצצו בחוריהן וביקשו לקבל מענה מיידי – מי הגבר העומד אל מולן... הד הצווחה שפרצה מגרונה של S906 עוד הדהדו באוזניו של אריק שעמד במרחק התגוננות מכוויה ממיטתה, מתבונן בה כלא מאמין, מסרב להכנע לאבסורד שמתרחש אל מול עיניו ושוב ושוב מחה אגלי זיעה קרה מפניו כשכפותיו משתהות אצל רקותיו כמנסות להעיר את התודעה בראשו ולשוב אל המציאות שהיתה סבירה יותר בעיניו. מי אתה? שאלה האישה שממול – מה זאת אומרת מי אני, שאל אריק – את מרגישה טוב? את בסדר? את יודעת בכלל איפה את נמצאת? ודאי שאני יודעת היכן אני נמצאת חצוף, אתה נמצא במקום שלא שייך לך בכלל ומעז לחדור לבית שלא שייך לך ועוד לבוא בשאלות? המחשבות במוחו של אריק מתרוצצות במהירות מופרזת, איך יסביר לאישה שמולו היכן היא נמצאת ומה בדיוק הוא עושה בדיוק במקום שהיא נמצאת, איך יסביר לה, לעצמו ולכל העולם שודאי יתעורר עוד כמה שעות מה מתרחש מאחורי דלתות הגן הלא נעול הזה? תשמעי, גמגם אריק, אני לא מכיר אותך וגם את לא מכירה אותי – אבל תעשי טובה ותסתכלי רגע איפה את נמצאת ואני אנסה להסביר את השאר, אל תדאגי אין לי כל כוונה להרע לך – נהפוך הוא, בהן צדקי ! אט אט הבחין אריק בראשה מסתובב ובודק את הסביבה החדשה בה נמצאה, היה ברור לו שהמקום אינו מוכר לה, נהיר היה לו כי סברה שהיא נמצאת בחדרה במיטתה, בביתה כשלצידה מישהו שנורמאלי היה למוצאו לצידה אגב שינה במערומיה. לאן לקחת אותי?, איפה אני?, תתקשר לבעלי – הוא ישלם לך את כל הכסף שתבקש רק תחזיר אותי ואל תיגע בי – אני מבטיחה לך שתקבל כל אגורה שתבקש, רק תתקשר אליו הוא בטח יוצא מדעתו כבר! את לא מבינה, ניסה להצטדק אריק וניסה להתקרב אל מיטתה – אל תתקרב שאגה עליו וחיפשה חפץ להחזיק בידה כמאיימת לזורקו על התוקף הנורא, תסתכלי על המיטה שאת שוכבת עליה – אמר אריק ונסוג לאחור – תסתכלי על הקירות כאן, על הרצפה, אפילו על החלוק שאני לובש, נראה לך מוכר? האישה התבוננה סביבה כמנסה לאתר דבר מה מוכר וידידותי לעיניה, ונראה היה כי טרם הצליחה להבין היכן היא נמצאת, גופה רעד מקור או מפחד או שמא משניהם גם יחד, ידיה ורגליה כווצו אגב נסיון לכסות את פלגי גופה ממערומיו ומהקור ועיניה הביעו חרדה, מצוקת אמת וחוסר הצלחה להבין מה מתרחש. אריק שוב פתח פיו בנסיון נוסף להסביר מה מתרחש אבל האישה שמולו שוב התכווצה לשמע הנשימה שלקח אריק טרם הצליח לפלוט מילה מפיו – אתה לא נורמאלי צווחה לעברו, תחזיר לי את הבגדים שלי, מה הבאת אותי לכאן אתה רוצה להקפיא אותי בעודי בחיים? כמה אנשים כבר הצלחת להרוג ככה? זה לא יצליח לך אתה שומע? הם ימצאו אותך עוד לפני שתספיק לגעת בשערה משערות ראשי! אריק, שכבר לא היה מופתע מדבריה הצליח להעלות חיוך קטן על פניו – וכמו התבונן ישירות אל תוך מוחה וראה כיצד מתפרשים הדברים בין סדקי ופיתולי מוחה הקודח, שמעי – אמר לה, על המיטה לשמאלך, ישנו טופס לבן – תסתכלי בו, קראי מה כתוב- אמר, נשען לאחור ושילב ידיו כמו חיכה לראות כיצד יתפתח מופע האימים הבדיוני שחזה בו... האישה שלמולו כיסתה בידה הימנית את שדיה ובשמאלה משכה אליה את הדף וקראה בקול: S906, נקבה, שנת לידה 1959, תעודת זהות מספר – קולה של האישה נדם, ויתרת השורות נקראו בלא קול – אט אט הורם ראשה של האישה, ופניה לבנים, מוכי תדהמה- התבוננו באריק אתה רוצה להגיד לי ש?.... כלומר, אז? ואיך זה שפתאום.....? אריק כמעט מחויך התבונן בה ורק הנהן בראשו כמנסה לאמר הן על המחשבות שנפלו והתמזגו עם ההבנה בראשה, שקט – האישה שמולו התבוננה בו, בדף, בגופה, בחדר וכל תו ואיבר בגופה אומרים חוסר הבנה, אי אמונה לכתוב- למתרחש, לפתע – הרימה מבטה אל אריק כמו רצתה לאמור לו דבר מה – אך גופה כמו סרב לעכל את המציאות ההזויה ונפל למשכב אריק זינק בישיבתו הנינוחה ונדרך, היי גברתי, את לא יכולה למות לי עכשיו שאג אליה וטלטל את גופה הצנום בשתי ידיו, תתעוררי ומיד ! אני אוסר עלייך למות עכשיו את שומעת? המשך יבוא...

 

[טשטושה]

פרח

הגוף לא הגיב והמשיך לשכב בחוסר אונים במיטה שהתחממה כבר – אובד עצות וחסר אונים חיפש אריק טלפון, לחצן חירום, משהו שיבוא לעזור לעזאזל, זה בית חולים – איפה כל הרופאים האחיות וצוותי ההחייאה כשצריך אותם? אני מוכרח לעזור לה – עוד יגידו שאני רצחתי אותה תתעורריייייי! את שומעת? מתוך התאים האפורים השמורים בעורף מוחו שלף את חזיונות ההנשמה וההחייאה שראה באלפי הסרטים שראה בחייו והחל מנשים אותה ומעסה את המקום בו חשב שנמצא ליבה,,, דלתות הגן נפתחו ועוד מיטה מובלת בידיו האמונות של בוריס האח ה"מוביל" כפי שכינוהו הביאו פרח נוסף אל הגן. בוריס נעצר, נעמד משתומם והסתכל על אריק כלא מאמין – מה עובר עליך בחור? אין סחורה טרייה בשוק? לך לחפש לך פרגיות במקום להתאמן על הסחורה המקומית, מה עובר עליך? אריק המשיך בניסיונותיו הנואשים להפעים את ליבה של האישה ושאג לעברו – תזעיק צוות החייאה, מ ה רררר היא דיברה איתי !!! בוריס המשיך להתקדם וצחקק לעצמו, מה לקחת אריק – אתה מוכרח לספר לי מה זה – עושה רושם שקיבלת חומר משובח הפעם דיברה איתו, גיחך לעצמו בוריס והמשיך להוביל ושרק לעצמו מנגינה קצבית. אריק הרים שוב את ראשו מפניה של S906 ושאג תזיז את עצמך ודחוף תביא לפה צוות החייאה לפני שאני משחיל אותך לכל החיים על קיפוח חיי אדם אתה שומע? בוריס נעצר, התבונן באריק ורק המבט הרציני בעיניו גרם לבוריס לעזוב את מיטת המוּבל ולטוס להזעיק עזרה מהמיון... דקֹתיים לאחר מכן, כבר הייתה מחוברת S906 למיליוני חוטים וצינורות, רעש של חיים נשמע בין כתלי גן הורדים, דבר שהיה מוזר ותמוה לא פחות מהתרחיש שניסה להסביר לעצמו שוב ושוב אריק טרם יגיעו אליו כל הרופאים, החוקרים, המשפחה, העיתונות ולך תדע אם המשטרה לא תתערבב בכל הדייסה המטורפת הזו. השקט המוזר כמעה שהשתרר לפתע בגן העניק לאריק הזדמנות לנסות ולהבין את שהתרחש אל מול עיניו בשעות האחרונות, הספק וחוסר האמונה זרמו והתמזגו עם האדרנלין בדמו ורקותיו הלמו בראשו ללא מנוח. למה דווקא לי מכל העולם הזה תמיד קורים דברים מוזרים שכאלו – מי בכלל יאמין לסיפור מטורף שכזה? ומה יהיה עלי אם חלילה מתה S906? מה יגידו אז – שרצחתי אותה? והגוף המושלם של האישה הרכה הזו סירב בכל תוקף להתפוגג מאצל מבטו המזוגג. אני מוכרח לעלות למיון לבדוק מה קורה איתה, הם מוכרחים להציל אותה חשב אריק ודילג מעל המדרגות בלא כל מחשבה שזו הפעם הראשונה מאז החל לעבוד בגן והותירו ללא כל השגחה לזמן בלתי ידוע. חדר המיון היה כמרקחה, רחש דיבור האנשים המה כנחיל דבורים במחציתו של יום איסוף צוף פורה במיוחד. רופאים ואחיות בחלוקים לבנים התרוצצו אנֵה ואנָה והגישה לחדר הייתה חסומה בידי אנשי בטחון שהיו חמורי סבר באופן קיצוני למבטם הישנוני משהו כבדרך כלל. סליחה, ביקש אריק מאיש הביטחון שבמחסום, אתה מוכרח לתת לי להיכנס או לפחות לדווח לי מה קורה עם Sימפי – זאת אומרת עם S906 האישה שהובאה לכאן לפני דקות אחדות להחייאה מגן הורדים. איש הביטחון כלל לא התייחס לדבריו של אריק וזה, משהבין כי לא יוכל להיכנס בדרך של בקשה והסבר מפורט מי הוא, החליט להיכנס לחדר המיון דרך הכניסה הראשית. הכניסה הראשית לחדר המיון המתה עיתונאים שמעולם לא הצליח להבין איך נודעו להם כל הסיפורים הפיקנטיים שהתרחשו בוילונות מוגפים של חדר המיון, אבל גם המון האדם שצבא על דלתות המיון לא הסיר מאריק ולו עלה כותרת אחד מהאחריות שחש כלפי הפרח שנקטף בטירוף חושים מוחלט מהגן עליו היה מופקד במשמרת הליל האחרונה. סליחה, סליחה – אני מוכרח להיכנס אני חש ברע – אמר אריק לצובאים על הדלתות המשחרים לכל מילה שתסתנן מבין הדלתות המוגפות - בפינה הצדדית של חדר המיון שכבה S906, הוילונות היו סגורים סביבה כמו סגרו והגנו על עלעליה השבירים כל כך, צוות רופאים עמד סביבה ובחן את תוצאות הבדיקות שהגיעו זה עתה מהמעבדה, והתבונן שוב במצגי המכונות שחוברו לה למעקב אחר הולם ליבה ולא אמרו מילה – צוות הרופאים נותר ללא כל אומר נוכח הנס שהתרחש, אחד האנשים חזר שוב על עצמו באומרו כי אינו מאמין למראה עיניו. המשך יבוא...

 

[טשטושה]

סוף...

הדקות הבאות התנהלו כמו בחדר החקירות המסווג ביותר של ה- FBI דומה כי המבט שנשקף מפניו של אריק היה נהיר מספיק לסובבים כדי להבהיר כי חווה טראומה מסוג יוצא דופן וכי אמת יש בדבריו שמלמל כמעט חסר כל לכל מי שהצליח לשמוע מוצא פיו – אלפי שאלות ניטחו אליו ובטרם הספיק להשיב או להבין ולהפריד שאלה משאלה, כבר נלקח מחדר המיון ישירות לחדרו של מנהל בית החולים שם, באין מפריע, לאחר שנבדק על ידי מנהל בית החולים עצמו ונמצא בבריאות תקינה וברמת שפיות תקינה אך שוב, ניכר היה באריק כי חווה חוויה מסעירה בלשון המעטה. לאחר ששתה שתי כוסות מים בזו אחר זו ובלע את הגלולה שנתנה לו האחות שמשך כל הזמן הזה לא הסירה ממנו את ידה המנסה להרגיע – גולל את שהתרחש בגן הורדים אותו הלילה. וכל אותו הזמן רק ביקש לשוב לחדר המיון ולראות אותה, ביקש שוב לדעת מה מצבה, צלצול הטלפון שבקע מהמכשיר הפסיק את שטף דבריו והוא המתין ראשו בין כפותיו והחיזיון אינו מש מנגד עיניו, שקט השתרר בחדר, היא מבקשת לראות אותך אמר בקול חלוש מנהל בית החולים, היא התעוררה – היא תהיה בסדר, אני לא מבין את זה... בזה אחר זה יצאו אריק מנהל בית החולים והאחות המלווה את החדר לכיוון חדר המיון, עדין צפוף והומה אדם סביב. וילון ירוק מהוה של בית חולים הפריד בינו ובין פרח, S906, Sימפטיה, Sימפי – האישה, הגוף, הפנים ושפעת השיער מאמש הייתה מבעד לוילון אך ידע שכעת יראה את עיניה, ידע שכעת יוכל לדעת הרבה מעבר לכל מילה שיצליחו לאמור זה לזו. הניחו לי – שמע את קולה הרך מבקש מהצוות המקצועי שהתגודד סביבה, קראו בבקשה לבחור שדיברת איתו כשאך פקחתי את עייני – אריק הסיט את הוילון ונכנס פנימה כמהוסס, מביט בצוות הרפואי ומחפש את עיניה של אשת הפרח, בזה אחר זה השתתקו הנוכחים כמו ביקשו לנצור את הרגע בו יפגשו שוב עיניהם. אשת הפרח ביקשה מהצוות לצאת ולהותירה לבד עם אריק. כמקובעים במקומם בקושי הצליחו אנשי הצוות לגרור את נוכחותם ממעט הפרטיות שניתן היה להשיג מאחורי הוילאות הירקרקים – עד שנותרו לבדם, אשת הפרח במיטתה ואריק שעמד מולה ידיו מוטלות לצידי גופו הנסער ופניו עדין אומרות יותר מכפי שיכול היה להביע בעצמו. אני מקווה שאתה חושב ברצינות על הסבה מקצועית בחור, אתה מוציא שם רע לגן הורדים בו נפגשנו – אמרה אשת הפרח ולכסנה מבט נשי אל פניו – אריק שפיו יבש, התקרב אל מיטתה וחרש לחש איך את מרגישה – Sימפי? את, את בסדר? מה אומרים הרופאים? אני, אני לא יודע מה להגיד, אני מצטער נשמע מופרך אני בטח שמח שאת כאן – איתנו בחיים – אני מקווה שגם את שמחה איך זה היה שם? את זוכרת משהו? לאט לך אריק, כך שמעתי ששמך-אמרה האישה, והושיטה אליו את ידה השמאלית כמובן, בוא שב לצידי ואספר לך הכל, אני רק מקווה שיעמוד לי הכוח לספר את כל מה שמסתובב לי בראש כרגע – אני מאוד מבולבלת ועייפה. פרק זמן בלתי מדוד אחר-כך, הסיט שוב אריק את הוילון הירקרק וצעד מותש לביתו. מקץ חודש ימים שב לביתו מלימודיו ואצל מפתן הדלת פגש שליח וזר ורדים עצום בין שתי זרועותיו. אתה אריק? שאל השליח, כן ענה אריק – זה בשביל אמא שלי? לא, ענה השליח – זה בשבילך אמרת שאתה אריק. פתק ירוק דהוי בצבץ מבין ניחוח הפרחים הססגוניים והטריים ובכתב יד עגול, נשי וענוג נכתב: "פרח שלי הוֹ פרח, למה ליבך כמו קרח" את ליבי המסת אריק, שלך הוא אם רק תחפוץ בכך – אחכה לך עד כלות ימי Sימפי.

 

[Mוניk]

טשטושה../images/Emo39.gif

קראתי בנשימה עצורה סיפור מדהים שיהוו הרגשתי כמו בסרט מתח כל פרק בסיפור מתח אותי יותר את כותבת ניפלא אהבתי טשטושה

 

[טשטושה]

תודה Mוניק,

הסיפור אכן שונה וחריג ברעיון שבו גם אני אוהבת אותו מאוד אף כי סופו של הסיפור אינו מניח את דעתי - אולי לך יש רעיון לסוף אחר?...

 

[Mוניk]

טשטושה

אני דווקא אהבתי את סופו כי ההתחלה הייתה מצמררת וה- "סופ" אופטימי זה ניראה כאילו יהיה לזה המשך אני מדמיינת שאריק ניפגש עם סימפטיה והתפתח שם רומן מיוחד במינו ולוהט מאוד יאאלה תנסי להמשיך לי ת'סיפור תובילו אותו לרומן מיוחד בסגנון הכתיבה המיוחדת שלך טשטושה

 

[אשליות טהורות]

אוו... ממש יפה

קראתי עד הסוף, שזה בעצם התחלה ... לסיפור הבא... האמת, כשהפרח קמה ממשכבה... כבר חשבתי על כיוון התפתחות אחר .... אני אוהב סיפורים שגורמים לך להכנס לעולם ולהפליג בדימיון... יפה מאוד טשטוש...ה

 

[*-מרקי-קקטוס-*]

טשי

הן תדעי,כי אני אוהד ותיק של כתיבתך וסיפורייך ספרי בלשות-זה הכיוון שלך את מסוגלת לייצר דרמה אפילו בכוס התה שלי ואם כבר סערה אז נא לא לבחוש וללא סוכר וסכרין.. אהבתי.

 

[טשטושה]

תודות לאשליות טהורות../images/Emo140.gif ומארק