החיים שולטים בחיי
כן, אני אחת מאותן אמהות, אשר נכנעת לצרכים המיוחדים של ילדיי, ונותנת להם להשפיע על חיי. כן, מתוך מודעות, ורצון להשפיע ולעזור, מאז שהוצאתי את עצמי ממעגל העבודה, עברו 12 שנים, בהם רצתי, טיפלתי, נפגשתי, דחפתי, עזרתי ,למידתי ומה לא, בעצם, את ילדיי. 12 שנה, שלא הצטערתי לרגע, על מה שעשיתי בהם , כן מתוך בחירה. מתוך ידיעה, וניסיון , בשנה שכן ניסיתי לחזור בה לעבודה, שלא אצליח להחזיק מעמד באף מקום עבודה, בעקבות ההעדרויות, עקב מחלות ,טיפולים, ומה לא (וכן, לא החזקתי מעמד, ובאף מקום , לא הצלחתי להשאר מעבר ל- 3 חודשים, ומאותה סיבה - העדרויות הנובעות מהבעיות של הילדים). מגדלת 3 ילדים כל אחד עם בעיותיו ולקויותיו האישיות, ולא מצטערת לרגע. כל התקדמות הכי קטנה שלהם, היא הסיפוק שלי. אבל - הפעם נשברתי . אני מרוסקת לגמרי. בתקופה האחרונה, הילדים חולים בלי הפסקה, אחד מחליף את השני , כל אחד עם וירוס אחר, ונראה שזה לא נגמר. אתמול עומר חטף וירוס של הקאות וכאבי ראש, והתסכול הציף אותי - ילד בן עשר, עדיין לא מצליח להתאפק ולרוץ להקיא בשירותים או במקלחת, אלא מקיא איפה שהוא נמצא. פשוט עומד ומקיא לכל עבר. ילד בן עשר, שכן, עדיין קם בבוקר רטוב מפיפי, בלי יכולת להתאפק ולרוץ לשירותים, ולטענתו, הוא פשוט מפחד לקום מהמיטה, מחשש שמא יפול בשירותים. וכשאני מסבירה שתמיד הוא יכול לקרוא לי, שאבוא לעזור לו, זה לא עוזר, ולא מופנם. הילד בשלו, וכדי למנוע ממנו את עוגמת הנפש, וממני את הכביסות והעצבים, אני קמה באמצע הלילה, מרימה אותו ( כשהוא שוקל קרוב ל- 30 ק"ג) לשירותים. הגב שלי תפוס, ואני פקעת עצבים. אתמול כשהקיא, לא יכולתי להכיל יותר, ופשוט נשברתי, התפרצתי עליו בצעקות, במקום לחבק ולהרגיע. פשוט לא יכולתי יותר. במקביל רז, הגדול שלנו, אשר לא על הספקטרום, מתפרק. קשה לו עם העומס , קשה לו מבחינה חברתית , קשה לו לקבל הערות של מורים, על טעות בעבודה שעשה. נכון כאן גם המורה לא היתה בסדר, היות וזאת היתה עבודה, שהחל לעשות בכיתה, וכאשר הצביע במטרה, לקרוא למורה שתבוא לבדוק את העבודה, המורה לא ניגשה אליו, ולכן המשיך את העבודה בבית, בלי להבין שעשה טעות, השקיע עליה המון שעות, והגיש לה. וכשבאה אליו בדרישה למחוק את כל העבודה ולעשות הכל מחדש, פשוט התפרק. החל לבכות, לצרוח, לקלל, ולא מסוגל להבין גם ממה נובעת הטעות שלו, וביננו, מהלקות שלו (קשב וריכוש), פשוט לא קרא את ההוראות עד סופן, כולל האותיות הקטנות יותר. אז זהו, אני שבורה לגמרי, הולכת לבדוק אופציה לאיבחון מחודש של רז, לקראת החטיבה, ואולי לבדוק את האופציה של להוציא מהחינוך הרגיל, ולהעביר לכיתה קטנה, של לקויות למידה, או הפרעות קשב, כאשר הוא בורך בשניהם . אז זהו, כן, נסיכונת, אני בחרתי לתת לחיי לשלוט בי, ומתוך בחירה. פשוט ראיתי את ילדי , לקויותיהם, וצרכיהם, לפני. אז נכון, עשיתי ויתורים, אבל אני גאה בכל מה שעשיתי עד עתה. יונית.
כן, אני אחת מאותן אמהות, אשר נכנעת לצרכים המיוחדים של ילדיי, ונותנת להם להשפיע על חיי. כן, מתוך מודעות, ורצון להשפיע ולעזור, מאז שהוצאתי את עצמי ממעגל העבודה, עברו 12 שנים, בהם רצתי, טיפלתי, נפגשתי, דחפתי, עזרתי ,למידתי ומה לא, בעצם, את ילדיי. 12 שנה, שלא הצטערתי לרגע, על מה שעשיתי בהם , כן מתוך בחירה. מתוך ידיעה, וניסיון , בשנה שכן ניסיתי לחזור בה לעבודה, שלא אצליח להחזיק מעמד באף מקום עבודה, בעקבות ההעדרויות, עקב מחלות ,טיפולים, ומה לא (וכן, לא החזקתי מעמד, ובאף מקום , לא הצלחתי להשאר מעבר ל- 3 חודשים, ומאותה סיבה - העדרויות הנובעות מהבעיות של הילדים). מגדלת 3 ילדים כל אחד עם בעיותיו ולקויותיו האישיות, ולא מצטערת לרגע. כל התקדמות הכי קטנה שלהם, היא הסיפוק שלי. אבל - הפעם נשברתי . אני מרוסקת לגמרי. בתקופה האחרונה, הילדים חולים בלי הפסקה, אחד מחליף את השני , כל אחד עם וירוס אחר, ונראה שזה לא נגמר. אתמול עומר חטף וירוס של הקאות וכאבי ראש, והתסכול הציף אותי - ילד בן עשר, עדיין לא מצליח להתאפק ולרוץ להקיא בשירותים או במקלחת, אלא מקיא איפה שהוא נמצא. פשוט עומד ומקיא לכל עבר. ילד בן עשר, שכן, עדיין קם בבוקר רטוב מפיפי, בלי יכולת להתאפק ולרוץ לשירותים, ולטענתו, הוא פשוט מפחד לקום מהמיטה, מחשש שמא יפול בשירותים. וכשאני מסבירה שתמיד הוא יכול לקרוא לי, שאבוא לעזור לו, זה לא עוזר, ולא מופנם. הילד בשלו, וכדי למנוע ממנו את עוגמת הנפש, וממני את הכביסות והעצבים, אני קמה באמצע הלילה, מרימה אותו ( כשהוא שוקל קרוב ל- 30 ק"ג) לשירותים. הגב שלי תפוס, ואני פקעת עצבים. אתמול כשהקיא, לא יכולתי להכיל יותר, ופשוט נשברתי, התפרצתי עליו בצעקות, במקום לחבק ולהרגיע. פשוט לא יכולתי יותר. במקביל רז, הגדול שלנו, אשר לא על הספקטרום, מתפרק. קשה לו עם העומס , קשה לו מבחינה חברתית , קשה לו לקבל הערות של מורים, על טעות בעבודה שעשה. נכון כאן גם המורה לא היתה בסדר, היות וזאת היתה עבודה, שהחל לעשות בכיתה, וכאשר הצביע במטרה, לקרוא למורה שתבוא לבדוק את העבודה, המורה לא ניגשה אליו, ולכן המשיך את העבודה בבית, בלי להבין שעשה טעות, השקיע עליה המון שעות, והגיש לה. וכשבאה אליו בדרישה למחוק את כל העבודה ולעשות הכל מחדש, פשוט התפרק. החל לבכות, לצרוח, לקלל, ולא מסוגל להבין גם ממה נובעת הטעות שלו, וביננו, מהלקות שלו (קשב וריכוש), פשוט לא קרא את ההוראות עד סופן, כולל האותיות הקטנות יותר. אז זהו, אני שבורה לגמרי, הולכת לבדוק אופציה לאיבחון מחודש של רז, לקראת החטיבה, ואולי לבדוק את האופציה של להוציא מהחינוך הרגיל, ולהעביר לכיתה קטנה, של לקויות למידה, או הפרעות קשב, כאשר הוא בורך בשניהם . אז זהו, כן, נסיכונת, אני בחרתי לתת לחיי לשלוט בי, ומתוך בחירה. פשוט ראיתי את ילדי , לקויותיהם, וצרכיהם, לפני. אז נכון, עשיתי ויתורים, אבל אני גאה בכל מה שעשיתי עד עתה. יונית.
