החיים פאקינג אינטנסיביים, שבת שלום
ולפעמים העייפות הנפשית גומרת, למה אי אפשר לברוח מפה וזהו?
לא כולנו אותו הדבר, וכל אחד וההתמודדות שלו עם מתנות החיים, לטוב ולרע, וזו זכותי לנסות הכל בשביל שיהיה לי טוב יותר, נעים יותר, בטוח, בלי ליפול,
נכון שהחיים הם לא רק חצץ וחול, ושחייבים להתמודד גם עם החרא, אבל למה? אני לא מבינה למה להתעקש לעשות את זה בצורה הקשה ביותר?
בטוחה שיש דרך, ולא מצאתי עדיין מטפלת טובה שמתמחה בהפרעות קוגנטיביות התנהגותיות, ואני כאילו מבפנים ממש מרחמת על אותה מטפלת שתצטרך להתמודד מולי, כי אני בהחלט מאתגרת, פול גז, מודעת לעצמי בהגזמה ובהקצנה, צריך המון כוחות בשבילי, אני גם מודעת לזה, ואולי מפחדת להציק למטפל/ת.
ולפעמים העייפות הנפשית גומרת, למה אי אפשר לברוח מפה וזהו?
לא כולנו אותו הדבר, וכל אחד וההתמודדות שלו עם מתנות החיים, לטוב ולרע, וזו זכותי לנסות הכל בשביל שיהיה לי טוב יותר, נעים יותר, בטוח, בלי ליפול,
נכון שהחיים הם לא רק חצץ וחול, ושחייבים להתמודד גם עם החרא, אבל למה? אני לא מבינה למה להתעקש לעשות את זה בצורה הקשה ביותר?
בטוחה שיש דרך, ולא מצאתי עדיין מטפלת טובה שמתמחה בהפרעות קוגנטיביות התנהגותיות, ואני כאילו מבפנים ממש מרחמת על אותה מטפלת שתצטרך להתמודד מולי, כי אני בהחלט מאתגרת, פול גז, מודעת לעצמי בהגזמה ובהקצנה, צריך המון כוחות בשבילי, אני גם מודעת לזה, ואולי מפחדת להציק למטפל/ת.