החיים כל כך יפים
עד כדי כך שאני מנסה להאחז בכל טיפה של משהו שיתן לי להמשיך בקיוםהזה, עד כדי כך שאני ממשיכה להתייסר ולא מרימה ידיים למרות הסבל והיסורים, עד כדי כך שאני כמעט ולא נית מהם, עד כדי כך שאני אפילו לא מרגישה אותם.
אבל מכיון שאני לא רק רוצה לאהוב אותם אלא גם להנות מהם אפילו בקטנה, בעצם אני נהנית מהם זה שאני נושמת, רואה, מדברת, הולכת, זה הנאה, אז מה אם אני חולה. אני אעשה הכל למען הערכת החים האלו שניתנונלי במתנה.
אבל באמת לפעמים קצת כואב ולפעמים הקצת הזה מתעצם ולפעמים הקצת הזה הופך לפצצת זמן מתקתקת כאילו שמישהו אומר לי למות כבר מנסה למנוע מני את האופטימיות ואז אני מתעלמת ממנו לא נותנת לו לשבור אותי. אולי הוא צודק, אולי לא כיף לחיות ככה בסבל אבל אני מנסה, משתדלת לקחת קצת כח מפה קצת משם אבל לפעמים אם לא אקבל את המעט כח הזה שהוא אנושי, אם לא אקבל מעט מהזמן שיש לגורם האנושי, אם לא אזכה לרגע של הקשבה, אם לא אזכה לנתינה קטנה, אני עלולה בלינלשיםנלב למעוד ולא לקום חזרה כמו תמיד שהיית רגילה.
כי לפעמים היקום. המשהו הכל יכול הזה יכול לנצח את הרצוןמשלנו לחיות.
עד כדי כך שאני מנסה להאחז בכל טיפה של משהו שיתן לי להמשיך בקיוםהזה, עד כדי כך שאני ממשיכה להתייסר ולא מרימה ידיים למרות הסבל והיסורים, עד כדי כך שאני כמעט ולא נית מהם, עד כדי כך שאני אפילו לא מרגישה אותם.
אבל מכיון שאני לא רק רוצה לאהוב אותם אלא גם להנות מהם אפילו בקטנה, בעצם אני נהנית מהם זה שאני נושמת, רואה, מדברת, הולכת, זה הנאה, אז מה אם אני חולה. אני אעשה הכל למען הערכת החים האלו שניתנונלי במתנה.
אבל באמת לפעמים קצת כואב ולפעמים הקצת הזה מתעצם ולפעמים הקצת הזה הופך לפצצת זמן מתקתקת כאילו שמישהו אומר לי למות כבר מנסה למנוע מני את האופטימיות ואז אני מתעלמת ממנו לא נותנת לו לשבור אותי. אולי הוא צודק, אולי לא כיף לחיות ככה בסבל אבל אני מנסה, משתדלת לקחת קצת כח מפה קצת משם אבל לפעמים אם לא אקבל את המעט כח הזה שהוא אנושי, אם לא אקבל מעט מהזמן שיש לגורם האנושי, אם לא אזכה לרגע של הקשבה, אם לא אזכה לנתינה קטנה, אני עלולה בלינלשיםנלב למעוד ולא לקום חזרה כמו תמיד שהיית רגילה.
כי לפעמים היקום. המשהו הכל יכול הזה יכול לנצח את הרצוןמשלנו לחיות.
