החיוך

[Winnie The Po0h]

החיוך

אבד לי החיוך. אני לא יודעת איפה ואני לא יודעת מתי,אני רק יודעת שהוא נעלם. הוא היה לי לעזר פעמים כה רבות,הוא הסתיר אחריו הרבה סודות.. פעם יכולתי להביאו מתי שארצה,היום זה כבר קשה. איך אוכל להחזירו שוב אלי? אני זקוקה לו,זקוקה לו כ"כ. החיוך שלי,החיוך שאבד,האם הוא יחזור? או שאולי זה לעד?.

אבד חיוך כל המוצא מתבקש להחזירו.

 

[לנושנוש]

אשמח לקרוא יותר פרטים.....

כתבת בצורת "סיפור רמזים" אז אי אפשר לספק תשובה כל כך רצינית. מצד שני כתבת "הוא הסתיר אחריו הרבה סודות". חשבתי שאולי הוא עזב זמנית כדאי לתת לסודות להחשף ולריפוי להתחיל?

 

[Winnie The Po0h]

אני חושבת שהריפוי כבר התחיל

ואולי אפילו הסתיים.לצערי או לשמחתי (עדיין לא החלטתי לגבי זה) הסודות כבר נחשפו,כל מה שהסתרתי כבר גלוי.אבל אני עדיין לא מצליחה לחייך. אני לא יודעת למה אני לא מצליחה,אין לי כבר מה להסתיר,אבל משום מה, זה פשוט לא מצליח לי. אני מודעת לזה שזה דפוק לא להצליח לחייך ושזה נשמע הזוי אבל אני פשוט לא מצליחה. תודה לך בכל מקרה.

 

[פרפרי אהבה]

אני חושבת שאנו אלה שצריכים לגרום לחיוך

להגיע אלינו-מלאכתו של אדם נעשית על ידי עצמו, לא על ידי אחרים. אני מאמינה ב-fake it till you make it, כלומר: תחייכי אפילו כשלא ממש מתחשק, והחיוך המזויף בסוף יהפוך להיות אמיתי, עם הזמן, ועם הסבלנות.

 

[לנושנוש]

לא מתה על הגישה הזאת.........

יש סיבה למה החיוך "עזב". יש כאב וכדאי לאפשר לו גם מקום. לבדוק מה קורה. כמה שנים שאנשים נחמדים המליצו לי לחייך עד שנהייה אמיתי ולא ממש הלך לי. אלה היה תהליך של טיפול בבעיה והחלמה.

 

[פרפרי אהבה]

אני מסכימה איתך, לא על כולם זה עובד...

ובהחלט צריך להבין למה החיוך "עזב" ולהביא לתיקון אמיתי, אבל לפעמים גם להתבוסס בתוך הצרות והשאלות והדילמות זה לא טוב. התהליך הזה מקביל בעיני-גם מנסים לעשות את זה מלאכותי עד שאמיתי וגם מנסים לחקור למה מרגישים כך.

 

[לנושנוש]

אני מסכימה איתך ועדיין.

משהו בלענות לשאלה כזאת ב"זייף עד שיצא אמיתי" לא מספק אותי. נישמע שהכותבת זייפה מספיק. ובכל זאת ההודעה שלה קצרה כזאת ולא ברורה, אז אולי אין משהו יתר מעמיק שאפשר לענות.

 

[Winnie The Po0h]

ניסיתי,כ"כ הרבה פעמים

לחייך חיוך לא אמיתי,להכריח את עצמי לחייך,להראות שמץ של חיוך.וכלום. אני לא מצליחה לעשות את זה.הלוואי ויכלתי לחייך,אפילו לא אמיתי.כאילו משהו בי מסר לתת לזה לקרות.אני מנסה ואין פשוט לא מצליחה.זה מתסכל. חברות שלי כל הזמן אומרות לי למה את נראית מדוכאת או למה את לא מחייכת בתמונות ואני כל הזמן מסבירה להם שאני ממש לא מדוכאת,זה רק נראה ככה.במיוחד לשאלות כאלה אני צריכה להצליח לחייך בין אם אמיתי ובין אם מזויף. תודה שקראת.

 

[נסיכת הכוכב]

כל כך מבינה אותך

בשנה האחרונה מאד התקשתי לחייך , אמרתי שצריך סיבה לחייך מבינה שהחיוך יגיע רק שבתת ההכרה שלך תרגישי טוב , כי משהו מציק לנשמה שלך תבדקי פנימה מתי התחלת להיות עצובה או רצינית , ותגלי לאין אבדה שמחת החיים שלך אפשר לתרגל חיוכים לקרוא בדיחות וסיפורים שעושים טוב לנשמה או לשיר שירים הגורמים לך לתחושות טובות בנשמה , ואז החיוך יעלה מהר מאד על הפנים

 

[Winnie The Po0h]

תודה רבה!

נתת לי כיוון! תודה רבה רבה!

 

[מתחדשת1]

הריפוי כבר קרה,

הסודות כבר יצאו, ובכל זאת החיוך לא חזר.. בכל זאת משהו מסתיר אותו, או מעיק, גם אם הוא בתת מודע.. משהו שלא נותן לך לחייך.. אני לא בעד חיוך מזויף, אלא למצוא את הדרך להוריד את מה שמעיק ומסתיר את החיוך.. אולי משהו בתנועה יזיז ויוציא החוצה את העצב או את החיוך.. אולי באמנות, משהו שעוקף את השכל (לי זה עזר, ולכן אני מעלה את זה כאפשרות). וחוץ מזה - והכי חשוב - לנסות כל יום להקדיש כמה דקות של עצמנו עם עצמנו למען עצמנו.. לעשות דברים טובים וקטנים למען עצמנו.. זה לא חייב להיות דברים גדולים, אלא דברים קטנים שמזכירים לנו את היש שיש לנו וסביבנו. אני למשל - קונה לי פרחים כל יום שישי (כי אין מי שיביא לי פרחים, לעת עתה), מסתכלת על השמש בבוקר כשאני יוצאת מהבית, או מקשיבה לציפורים רגע לפני שאני יוצאת מהמיטה בבוקר.. דברים קטנים כאלה, לא ממש גדלים.. שמזכירים לי את היש שסביבי.. ומעלים חיוך בתוכי..