החזרה - קטעים 6-1
החזרה כשהגיע הביתה כבר ירד הערב. כוכבים בודדים התחילו להאיר בקצה השמים. כאילו מתביישים באורם נצנצו וכבו חליפות מול השמש האדומה הפושטת את בגדי העבודה ויורדת לטבול בים בסוף יום עבודה מפרך ולוהט. הכין לעמצו כוס משקה ונעמד מול החלון............... ראה כיצד האנשים חוזרים מעבודם זה בבגדי עבודה מטונפים ומיוזעים..וזו עם סלים מלאים בפירות טריים דומה וחזרה מיזה כבר מקניות מהשוק לקראת שבת... כך עמד, כוס המשקה בידו האחת, סיגריה אחרונה, לפני כניסת השבת, בידו השניה. השבת בפתח, ריחות מהבילים עלו באפו, עת פתח לו בנו הקטן את הדלת וקולה של אשתו נשמע ברקע, מזמזמת כבר זמירות שבת.... זמירות שבת החלו ממלאות כל פינה ,שאיפת עשן אחרונה אל ריאותיו מילאה את החללים הריקים שנותרו.הוא הביט בפני בנו .."כבר כמעט ועברו 7 שנים"...ניסה לסלק מחשבה טורדנית מראשו. אך ללא הועיל, ככה זה עם מחשבות טורדניות. הוא נזכר ביום ההוא בו פגש את רינה, בת קיבוץ נאה, ולה צמה שחורה ארוכה. רינה, אח... לו היית איתי עכשיו. הוא זכר את צחוקה המתגלגל, אותו החיוך שהוא רואה כיום בפני בנו הקטן ירון. עוד שאיפה..ואז ארשת רצינית עטפה אותו..עצב ודמעות בגרון..חושב לעצמו.. אילו ירון היה מכיר את אימו..ילדו שלו..פרי בטן אמו..מלא שמחת חיים אבל..הזכרון עמום... " רינה?" כך שאלתי אותה כשנכנסתי לקיבוץ בפעם הראשונה.."אה..היכן המזכירות?" והיא חייכה ורק כאיל סימנה בידה..בוא אחריי... באותו רגע ידעתי..
החזרה כשהגיע הביתה כבר ירד הערב. כוכבים בודדים התחילו להאיר בקצה השמים. כאילו מתביישים באורם נצנצו וכבו חליפות מול השמש האדומה הפושטת את בגדי העבודה ויורדת לטבול בים בסוף יום עבודה מפרך ולוהט. הכין לעמצו כוס משקה ונעמד מול החלון............... ראה כיצד האנשים חוזרים מעבודם זה בבגדי עבודה מטונפים ומיוזעים..וזו עם סלים מלאים בפירות טריים דומה וחזרה מיזה כבר מקניות מהשוק לקראת שבת... כך עמד, כוס המשקה בידו האחת, סיגריה אחרונה, לפני כניסת השבת, בידו השניה. השבת בפתח, ריחות מהבילים עלו באפו, עת פתח לו בנו הקטן את הדלת וקולה של אשתו נשמע ברקע, מזמזמת כבר זמירות שבת.... זמירות שבת החלו ממלאות כל פינה ,שאיפת עשן אחרונה אל ריאותיו מילאה את החללים הריקים שנותרו.הוא הביט בפני בנו .."כבר כמעט ועברו 7 שנים"...ניסה לסלק מחשבה טורדנית מראשו. אך ללא הועיל, ככה זה עם מחשבות טורדניות. הוא נזכר ביום ההוא בו פגש את רינה, בת קיבוץ נאה, ולה צמה שחורה ארוכה. רינה, אח... לו היית איתי עכשיו. הוא זכר את צחוקה המתגלגל, אותו החיוך שהוא רואה כיום בפני בנו הקטן ירון. עוד שאיפה..ואז ארשת רצינית עטפה אותו..עצב ודמעות בגרון..חושב לעצמו.. אילו ירון היה מכיר את אימו..ילדו שלו..פרי בטן אמו..מלא שמחת חיים אבל..הזכרון עמום... " רינה?" כך שאלתי אותה כשנכנסתי לקיבוץ בפעם הראשונה.."אה..היכן המזכירות?" והיא חייכה ורק כאיל סימנה בידה..בוא אחריי... באותו רגע ידעתי..