החזרה מעצבנת
אחרי שבוע שהייתי פרסומת מהלכת ל"אל סם" (האסטרופם ממש קטלני עבורי, אבל הרירית שלי אוהבת אותו), הגעתי להחזרה. בבוקר התקשרתי, הרופא שלי שמע שזו אני, מסר שאגיע ב-12:30 אחרי שאכלתי ושתיתי. הוא מכיר אותי כבר במצבי רעב. סוף סוף, הרגשתי יותר טוב, ירדתי מ-6 מ"ג אסטרופם ל-4 מ"ג המתחלקים לפעמיים ביום, התחלתי עם הפנינים שכנראה עזרו לאיזון ההרומונלי בגוף. עשינו סיבוב סידורים, קנינו קומקום חשמלי חדש, סופגניה לעירונית שבי, ועד כל מיני דברים קטנים. ונסענו להחזרה. מחכים. הנייד של האיש מצלצל. הבוס שלו רוצה לדעת מתי הוא חוזר. אני כבר מחוממת אש. ביום חמישי שלא יכולתי לנהוג הוא בא איתי, ואותו ספור חזר על עצמו. ביום חמישי הוא ביקש לדעת באיזו שעה גג הוא מגיע, וזו שעה מחייבת. היום הוא התקשר שוב, ושוב מתי אתה חוזר אני צריך שתגיד לי שעה מחייבת. אני כבר התעצבנתי, הורמונים או לא?! אמרתי לו תגיד לו שלא יעצבן. אז הוא נתן לי את הטלפון ואמרתי לו בעצמי. נכנסת להחזרה, האחות נותנת לי את הכותנת הסקסית. אומרים לה שצריכים את החדר לפעולה. היא אומרת לי לכי להתלבש. אנני מגיעה לחדר, נשכבת על המיטה/שולחן הרופא שלי איננו, מנהל המחלקה שם. פתאום... נכנס מרדים. לי מרדים?! אפילו בשאיבה אני לא רואה אותו. הוא שואל אותי, את לגרידה? חס וחלילה, בדיוק ההפך. עדין היתה לי עוד קצת סבלנות. נכנס רופא אחר, מיותר לציין שאני שוכבת מפוסקת על המיטה. פונה לרופא, ושואל אותו כמה זמן יקח לו, כי צריך לעשות גרידה. הוא עונה חצי שעה. לא עוברת חצי דקה ומנהל מחלקת נשים ויולדות נכנס ומבקש שאחרי תהייה הפסקה, ובה יבצעו את הגרידה. ההחזרה מתבצעת. הופשרו חמישה, ושרדו שלושה עוברים אהובים. יש שתי אחיות מתלמדות בחדר, והרופא מסביר להם מה הוא עושה. מחכה כמה דקות, רגע לפני שאני יוצאת אני מציינת את חוסר האקא המדהים של כל הצוות לגבי הגרידה. מתלבשת, ונוסעים לבית המרקחת. קיבלתי מרשם לגסטון וכשיו אני צריכה יום גסטון ויום פנינים. מגיעים לבית המרקחת הוא סגור. ועכשיו אני בבית, מנסה לחשוב את כל הדברים החיוביים. ולא הזכרתי את חמותי שפניניה בזמן האחרון עולים על הכל. בין כל הדברים היתה המלצה לעבור להדסה עין כרם כי שניים שהיא מכירה נכנסו להריון במחלקת Ivf שם. מיותר לציין שאני מהצפון. יצא ארוך, ועכשיו אני הולכת לנוח, ולהרגע.
אחרי שבוע שהייתי פרסומת מהלכת ל"אל סם" (האסטרופם ממש קטלני עבורי, אבל הרירית שלי אוהבת אותו), הגעתי להחזרה. בבוקר התקשרתי, הרופא שלי שמע שזו אני, מסר שאגיע ב-12:30 אחרי שאכלתי ושתיתי. הוא מכיר אותי כבר במצבי רעב. סוף סוף, הרגשתי יותר טוב, ירדתי מ-6 מ"ג אסטרופם ל-4 מ"ג המתחלקים לפעמיים ביום, התחלתי עם הפנינים שכנראה עזרו לאיזון ההרומונלי בגוף. עשינו סיבוב סידורים, קנינו קומקום חשמלי חדש, סופגניה לעירונית שבי, ועד כל מיני דברים קטנים. ונסענו להחזרה. מחכים. הנייד של האיש מצלצל. הבוס שלו רוצה לדעת מתי הוא חוזר. אני כבר מחוממת אש. ביום חמישי שלא יכולתי לנהוג הוא בא איתי, ואותו ספור חזר על עצמו. ביום חמישי הוא ביקש לדעת באיזו שעה גג הוא מגיע, וזו שעה מחייבת. היום הוא התקשר שוב, ושוב מתי אתה חוזר אני צריך שתגיד לי שעה מחייבת. אני כבר התעצבנתי, הורמונים או לא?! אמרתי לו תגיד לו שלא יעצבן. אז הוא נתן לי את הטלפון ואמרתי לו בעצמי. נכנסת להחזרה, האחות נותנת לי את הכותנת הסקסית. אומרים לה שצריכים את החדר לפעולה. היא אומרת לי לכי להתלבש. אנני מגיעה לחדר, נשכבת על המיטה/שולחן הרופא שלי איננו, מנהל המחלקה שם. פתאום... נכנס מרדים. לי מרדים?! אפילו בשאיבה אני לא רואה אותו. הוא שואל אותי, את לגרידה? חס וחלילה, בדיוק ההפך. עדין היתה לי עוד קצת סבלנות. נכנס רופא אחר, מיותר לציין שאני שוכבת מפוסקת על המיטה. פונה לרופא, ושואל אותו כמה זמן יקח לו, כי צריך לעשות גרידה. הוא עונה חצי שעה. לא עוברת חצי דקה ומנהל מחלקת נשים ויולדות נכנס ומבקש שאחרי תהייה הפסקה, ובה יבצעו את הגרידה. ההחזרה מתבצעת. הופשרו חמישה, ושרדו שלושה עוברים אהובים. יש שתי אחיות מתלמדות בחדר, והרופא מסביר להם מה הוא עושה. מחכה כמה דקות, רגע לפני שאני יוצאת אני מציינת את חוסר האקא המדהים של כל הצוות לגבי הגרידה. מתלבשת, ונוסעים לבית המרקחת. קיבלתי מרשם לגסטון וכשיו אני צריכה יום גסטון ויום פנינים. מגיעים לבית המרקחת הוא סגור. ועכשיו אני בבית, מנסה לחשוב את כל הדברים החיוביים. ולא הזכרתי את חמותי שפניניה בזמן האחרון עולים על הכל. בין כל הדברים היתה המלצה לעבור להדסה עין כרם כי שניים שהיא מכירה נכנסו להריון במחלקת Ivf שם. מיותר לציין שאני מהצפון. יצא ארוך, ועכשיו אני הולכת לנוח, ולהרגע.
