החוש השישי

[efitzuk]

החוש השישי



המדע והפילוסופיה התפתחו יחד עם האדם. היום מסכימים כבר המדענים והפילוסופים שאדם מוגבל בחקירותיו את העולם הסובב אותו. בעצם אפשר להגיד, שאדם זו ``קופסה שחורה`` שמרגישה, מבינה ומקבלת רק מה שנכנס בה ממה שמחוץ לה. בכל החקירות שלנו אנחנו מוגבלים על ידי חמשת החושים. המוגבלות הזאת לצאת מגבולות חמשת החושים שוללת מאיתנו את היכולת לבנות מכשירים, שיאפשרו לנו לראות מחוץ לגבולות אלה. לכן כל המכשירים שאנחנו בונים הם סך הכל רק מרחיבים את גבולות חושינו ולא יותר. הסיבה למוגבלות שלנו היא שאיננו מרגישים צורך בחוש נוסף וגם אם נרגיש בצורך כזה, אף פעם לא נוכל לדמיין איזה חוש נוסף חסר לנו, כדי להכיר את המציאות האמיתית סביבנו, כמו למשל שאף פעם לא חסרה לנו אצבע שישית בכף היד, כי אין לנו דבר כזה. כל מה שלא מרגישים בחסרונו, לא באים בדרישה אליו. ולכן כל החקירה על עולמינו היא רק מתוך חמשת חושינו, ולעולם לא נוכל לראות, להרגיש ולהבין מעבר להם. לכן חמשת חושינו הם גבול השגתינו. הדמיון שלנו גם הוא פרי חושינו וניסיוננו. לכן אף פעם לא נוכל לדמיין שום אובייקט או יצור, שאינו דומה למשהו שכבר מוכר לנו בחמשת החושים. לדוגמה, אם למשל אבקש מכם לצייר איזה יצור מכוכב אחר, תציירו אותו בודאי מאלמנטים המוכרים לכם מעולמכם. ואם אבקש אותכם לספר לי משהו דמיוני ``לא מהעולם הזה``, תספרו ודאי משהו הדומה בהכרח לעולם הזה. ואלו דוגמאות למוגבלות שלנו, שאנו קיימים רק בתוך מימד שלנו ולכן איננו יכולים להרגיש וגם לא לדמיין משהו מעבר לו. בגלל שהמוגבלות שלנו היא מוחלטת, שום מדע ושום פילוסופיה לא יוכולו לעזור לנו לעולם להבין מה שנמצא מחוץ לעולם שלנו. אפשר שבאותו מקום, אך במימדים אחרים קיימים עולמות אחרים עם יצורים אחרים. אבל אנחנו לא יכולים להרגיש אותם, מפני שחסרים לנו החושים המתאימים. יתכן שבעולם ההוא האחר והיותר רחב מעולמינו, נמצאות הסיבות למציאותינו ולכל העובר עלינו, כולל סיבת לידתנו ומותנו. ובמצבינו, ללא ידיעת הגורמים האלה, אנחנו חיים ללא ידיעת המטרה האמיתית של קיומינו, כמו הנמצאים במצב ללא הכרה. ישנם בעולמינו אנשים שכן מקבלים חושים נוספים, המאפשרים להם להרגיש מציאות יותר רחבה. האנשים האלה נקראים ``מקובלים``, מפני שהם יודעים לקבל, להרגיש ולהבין את הידיעה העליונה. אנשים אלו אומרים שמסביבינו נמצאים עוד עולמות יותר עליונים, כמו גלדי בצל, שהפנימי ביותר בהם הוא העולם שלנו. ואנחנו, הנמצאים (נולדים, חיים ומתים) בתוך העולם שלנו ויכולים להרגיש רק אותו. אותו קוראים המקובלים ``העולם הזה``, בגלל שהוא קטע קטן מהמציאות האמיתית. אם יתפתח בנו חוש נוסף, החוש הרוחני, נרגיש בו את ``העולם הבא``, שגם הוא ``גלד בצל`` מכלל המציאות, אבל רחב יותר. השיטה, שבעזרתה אנו יכולים לבוא להרגשת ``העולם הבא``, נקראת ``חכמת הקבלה``, שהיא מלמדת אותנו איך לקבל את המציאות האמיתית הנסתרת. כדי שנהיה מסוגלים לפתח את החוש הזה, עלינו לשנות את עצמנו, כמו בדוגמא של מכשיר הרדיו, שכדי שיהיה מסוגל לקלוט גל רדיו מבחוץ, הוא חייב להיות מכוון פנימית על אותו התדר: רק שאם הגל שמיוצר בתוך מכשיר הרדיו שווה במדויק לגל הנמצא מחוצה לו, מקלט הרדיו מסוגל לקלוט אותו. כך גם אצלנו: אם יש בנו איזושהי תכונה פנימית - אז כנגדה אנחנו יכולים ``לקלוט`` איזושהי תכונה חיצונית. ואם אין בנו תכונות פנימיות כנגד אותן תכונות חיצוניות - לא נוכל להרגיש שום דבר מבחוץ. ולאחר שהובן לנו, שעל מנת להרגיש משהו מחוצה לנו, אנו צריכים לפתח בתוכנו תכונות, כנגד מה שאנחנו מעוניינים להרגיש מבחוץ, כבר מובן לנו שכדי להרגיש את העולם הרוחני, שאינו מוכר לנו, חסרות בנו התכונות הרוחניות המתאימות. מה הן אותן התכונות הרוחניות החסרות בנו? אנשים שהשיגו את התכונות האלה, אומרים שטבע האדם הוא ``האגואיזם המוחלט``. ומה שאדם חושב, רוצה, עושה בדיבור, במחשבה, במעשה - כל זה נובע אך ורק מאהבה עצמית שלו - עד כדי כך שכל מעשיו ומחשבותיו הם לתועלת עצמו בלבד. וגם שנראה לנו, שאדם עושה טובה לרעהו, או חושב לטובת זולתו, אם נתעמק במניעיו האמיתיים, נגלה שגם הם לתועלת עצמו בלבד. ובמעשיו ``הטובים`` יש צורה סמויה של ניצול הזולת. אם נרכוש את החוש הרוחני - לא יעלם העולם הזה ובמקומו יבוא עולם אחר, ``עולם הבא``, אלא בנוסף לתמונת המציאות הנוכחית נרגיש מציאות נוספת. אז נוכל לראות ולהבין את סיבת הווצרותינו ואת תכלית חיינו. אך עד שנרכוש ונפתח את החוש הרוחני, יש באפשרותנו רק לשמוע בקולם וללכת בדרכם של אנשים, הנקראים ``מקובלים``, שכבר נמצאים בהרגשתם בשני העולמות בעודם חיים איתנו כאן בעולם שלנו. ומדוע הדבר טרם פורסמה בעולם עובדה זו? המקובלים מסבירים, שבמשך ששת אלפים שנות קיומו של העולם, ישנו סדר עוקב של ירידת נשמות והתלבשותם בגופים שבעולם הזה. במהלך אלפיים השנים הראשונות יורדות לעולם הזה נשמות זכות מאד, שלא נדרש שום אמצעי לתיקונם. ולתיקון הנשמות היורדות באלפיים השנים הבאות, נדרש כבר אמצעי הנקרא ``תורה שבכתב``, שהוא קיום מצוות מעשיות שבעולם הזה. ולמרות שקיבלו את תורה על כל ארבעת חלקיה, הסתפקו בישומן של המצוות המעשיות בלבד, כי זה מה שדרוש היה לתיקון נשמותיהם. לכן ספר הזוהר, שניכתב עוד במאה השלישית, נגנז מיום כתיבתו ועד המאה האחת-עשרה. וגם לאחר מכן נתגלה בכל דור ודור רק ליחידים, עד בוא המקובל האלוקי האר``י הקדוש, שקבע כי על פי תכונת הנשמות היורדות הגיעה העת לכולם להתעסק בחכמת הקבלה, גדולים וקטנים כאחד, מפני שבזמננו נמשכות לעולם הזה נשמות מאוד גסות, שלתיקונן נדרש כוחה של כל התורה כולה, כולל חלק הסוד שבה. וכתוב בספר הזוהר, שרק בזכות לימוד חכמת הקבלה תגיע כל האנושות להתרוממות הרוחנית מעל עולמנו זה!

 

[יהוידע דופנטוקר]

אחוש שילינג



שלום לכם, ברצוני להודות לידידי המלומד על דבריו הנאורים ומאירי העינייים. אכן, אין כל צל צלו של ספק קל שבקלים כי כבודו השקיע את מיטב זמנו ומרצו על מנת לפרוש בפנינו את מלוא רוחב הידיעה של חוכמתו הצרופה, וגם זאת על קצה המזלג ותחת התנאים המגבילים של מדיה זו. ברשותו וברשותכם, ברצוני להוסיף מספר מילים על דבריו, אשר גם אם הם נכונים מבחינה קונספטואלית, הרי דרושה השלמה מתודית על מנת לחדד את אשר דרוש חידוד. ובכן, ידידיי, האמת כי היקום האינפלציוני הינו תיאוריה ישנה יחסית, אשר גם אם נוסחה בלשון אשר היתה נהוגה בזמן ובמקום הנדונים, הרי היתה ידועה מזה עידן ועידנים, וגם חכמי תורת הנסתר, בין אם המדובר ביהדות או בתורות איזוטריות אחרות של עמי המזרח הרחוק והקרוב, עסקו בה מקדמת דנא. יש לציין כי פילוסופים מערביים רבים התנגדו בתוקף לפרשנות זו אשר הניחה קיומו של גורם על טבעי, אשר כביכול לא רק בוחן ומפקח על התהליך הקוסמולוגי אלא גם מכוון אותו על פי אידיאות או תבניות אלוהיות מסוימות. עם זאת, לא מן הנמנע לעמוד באומץ מול המציאות המוכיחה כי אין חושינו המוגבלים מטבעם יכולים להעביר לנו אלא תמונה מוגבלת של כלל היבטי המציאות, ולפיכך עלינו להניח כל עוד לא הוכח אחרת, כי קיומם של גורמים בלתי ידועים לא רק לחוקים המדעיים של זמננו אלא אף לתפיסה המקיפה במובן העמוק ביותר של המילה, של כלל החיים והיקום, הינם בבחינת משתנה נעלם גדול שאין אנו יודעים עליו דבר ומחצית הדבר. עקרון אי הוודאות לא רק שאינו מסוכן להתפתחות המחקר בשטחים פיסיקליים רסים אלא הינו חיוני דווקא לצורך ביצוע הנחות מסוימות שעליהן מונחת הפיסיקה המודרנית בכלל, כולל תורת הקוואנטים שהחידוש שבה כבר מעלה ניחוח עובש מפאת התיישנותה במעבדות מחקר מעלות אבק. מאחר וכך הם פני הדברים, אין אנו יכולים עוד להתעלם ממדעני הרוח של כל הזמנים אשר טענו בתוקף על קיומם של רבדים נוספים של המציאות אשר אינם כלל ועיקר על ההגבלות הקיימות על מישור המציאות שאנו מכירים, ואשר גם אם יכולים לקיים חלקן או מקצתן, הרי שלא חלה עליהן כל חובה לעשות זאת, בדיוק כשם שגוף תלת מימדי יכול לקיים חוקים החלים על גוף דו מימדי, אולם אינו מוגבל בהם ומכיל מצידו הגבלות נוספות, אשר עם היותן הגבלות הרי שהן לא קיימות במישור הדוד מימדי וגוף דו מימדי אינו יכול להעלות אותן בדמיונו, ומשום כך אגב לגלות התנגדות עזה אף לשמוע על עצם קיומה של אפשרות כזאת. כפועל יוצא מכך באה חכמה הקבלה וגרסה כי התוכנית האלוהית הינה תוכנית ככל תוכנית אחרת, אלא שבהיותה קיימת במישור שלנו כמו גם במישורים גבוהים יותר ועד מישורים אינסופיים, אין היא יכולה להיתפס באמצעעים רגילים ותוך שימוש בהתניות המקובעות שאנו צוברים מרגע גיחתנו לעולם. לשך כך יש צורך ביכולת תפיסה וקבלה גדולות מהרגיל, והמקובלים הם אנשים שהרחיבו יכולות אלה באופן חריג כך שהם יכולים לקבל את האור המהותי הטמון בתוכנית האלוהית בדרגותיה המתקדמות. אין זה בשום אופן פרי קריאת ספרי קבלה או השתתפות בסדנאות שצצות עתים לבקרים כפטריות לאחר הגשם, אלא קבלה מרצון של אורח חיים סגפני, במובן הפנימי של המילה. גם האר``י ז``ל, בניגוד לפרשנויות האהובות על גורמים מסוימים החפצים להפיץ סברה מוטעית זו, לא אמר כי על כולם ללמוד קבלה אלא שכולם צריכים לחיות לאור חוקי הקבלה, חוקים אשר מועברים על ידי אנשים מתאימים שעברו את ההכשרה ההולמת, הארוכה והמסודרת. כל מי שמחפש אחר ניסים, פיתוח יכולות פסיכיות מתקדמות כמו חוש שישי ודברים נלוזים מעין אלה, טוב יעשה אם יפנה לאחד מהקיוסקים הרוחניים המציעים מרכולתם בשם ``מורים`` שהשלימו לדעתם את הכשרתם באשראמים שכוחי אל בהודו, ושאר מספר שבועות של ישיבה משוכלת ומלמול מנטרות מהווה לדעתם וכנראה גם לדעתם של החסידים השוטים הנוהרים אחריהם כמו הילדים בסיפור של החלילן מהמלין, שדי בכך על מנת לפענח את ההדרכה האלוהית הנמסרת בדפי הספרים הקדושים. ואולם, מי שמבקש את אור הגנוז מפאת שליבו מלא על גדותיו בהשתוקקות כנה להתחבר לאמת המהותית ולדבוק במקור האור שהינו אחד ובלתו אין, ייטיב לבחור בדרך הארוכה והקצרה, דרך הלימוד והענווה, דרך שתובילנו למקומות טובים לאין שיעור מעברי הפחת אליהם עשוי ליפול מי שעינו לא בראשו ומוחו טרוד בהבלים שעליהם אין אני מעוניין להרחיב עוד ולו במילה נוספת. ידידיי, אני רוצה לסיים בקריאה נרגשת לכל מי שקרא הודעה זו מתחילתה ועד סופה, ולהודות לך אישית על שהקדת לי את זמנך ואת תשומת לבך. אני מאחל לך בריאות טובה ואריכות ימים, ומקווה לראותכם בשמחות. בכבוד רב ובהוקרה עמוקה, יהוידע דופנטוקר

 

[דוד היחיד]

השלמה רעיונית



שלום . במקום לחשוב על אור כגל או חלקיק , חשוב עליו כמרחב מודעות המכיל באופן יחסי את כל היקום , ואז תגלה שכך הם פני הדברים , ועולם עץ-הדעת בו ישנה ידיעה , משול ליחס בין פנימיות התפישה של אותו מרחב מודע את עצמו , לבין שארית מרחבו שאינו במודע . ומיכוון שקיום עולם הידיעה- המציאות, הוא היבט של מודעות וקישוריה היחסיים , הגרביטציה בעולם הידיעה - (התפישה הידעונית) , נובעת מתוך אותה תפישה יחסית של מכלול הקיום , כך יוצא שהצדיקים הם יוצרי ומקיימי הגרביטציה הנמדדת בעולם הידיעה . ודרכי התורה מצוותיה והקבלה , הם המאחדי תדרים ומשווי הצורה למודעות התקועה בעולם הידיעה ומישרים אותה , לעולם האמת , וזאת גם כוונת האר``י דוד

 

[Tal_Ya_Tal]

לאפי צוק שלום



כאשר קראתי את הודעתך, יכולתי להסכים רק עם חלק מן הדברים שכתבת. למשל, אני משתמשת הרבה מאד בדוגמה של הרדיו והתדרים שהבאת כאן, בעיקר בהקשר לחוק הקוסמי של דומה מושך דומה. אולם מנקודת ההתבוננות שלי על הדברים, שאינה באה מתוך תחושת המוגבלות, שהי תחושה של האגו, אלא מתוך הבנה שהאני, ה-SELF – איננו מוגבל לחלוטין, אלא שאנו איננו משתמשים בכל היכולות שלנו, מתוך בחירה (שנעשתה במודע) לצמצם את טווח ההוויה שלנו. מתוך אותה תפישה, מגיעה גם ההבנה, שאפשר לשנות זאת. והקבלה היא בהחלט אחת הדרכים. אך לא ה ב ל ע ד י ת ! ! ! כל מי שאומר `רק אני…` בעצם נופל לתוך הפח של הנפרדות. תחושת הנפרדות היא האגו. היא האמונה בפירוד. L&L TALYA המשך ->

 

[Tal_Ya_Tal]

לאפי, ההמשך---- >



האישיות האנושית, פיתחה לעצמה, יחד עם המבנה הפיזי שלה (הגוף) גם תודעת ``אני``, שמבדילה אותה מאינדיווידואלים אחרים בעלי תודעת ``אני``. זהו ה`אגו`. ה`אגו` הוא תחושת הנפרדות. זוהי מערכת תפישות, שמקורה באמונה הראשונית המוטעית, שאנו מהווים חלק נפרד הן מן האחדות המוחלטת (האלוהות) והן זה מזה. תחושת הנפרדות, היא זו שיצרה את הגוף הפיזי תוך כדי ניסיון לשמר את הגבולות המדומים של הזהות האישית. הגוף הוא הגדר, שבה גידר ה`אגו` את עצמו על מנת להמחיש את מחשבת הפירוד. הוא סבור, שגדר זו מגינה עליו וכי הוא חי בתוכה. למעשה, זוהי הונאה עצמית. EDDGING GOD OUT = EGO `אגו` הוא האמונה ב``אני`` נפרד, מוגבל, שנולד בגוף על מנת לסבול ולסיים את חייו במוות. `אגו` הוא הרצון לשלוט, הרואה את האלוהות כאויב. `אגו` הוא שיטת חשיבה שהעניקה קיום לחטא, לפחד, לאשמה. היא מתבססת על תקיפה, כדרך התגוננות. לכן, ה`אגו` רוצה שליטה בחיים. כשהוא בוחר בשליטה, הוא ``מפריע`` לפעילות השוטפת של זרימת היקום לפי התכנית האלוהית. כל חולשה, או ``בעיה``, גם בעיה בריאותית!!! היא בחירה של ה`אגו`, להשתמש בגוף, למען מטרה מסוימת שיש תגמול בצידה. ולו רק הסימפתיה והחמלה שיחושו כלפיו. כל עוד ישנה הכחשה של הניצוץ האלוהי, הטמון בתוכו, יש ל`אגו` נטייה לחוש חוסר אונים והיווצרות מעגלי בעיות, שאין כוח לקום ולצאת מהם. ברגע שתגיע לתודעה, התובנה שהדימוי העצמי, הוא השתקפות מכלול האמונות של ה`אגו` לגבי זהותו העצמית, יחול שינוי בהתייחסות הפרופורציונלית לגוף, יינתן אמון בתבונת שלמות היקום, שתספק את התנאים האופטימליים לקיום וצמיחה רוחנית, שהיא בעצם התוכנית האלוהית. הדרך להגיע לכך היא טבעית. היא חסרת שם וצורה. אין טכניקות. הדרך היחידה להבין את החיים, היא באמצעות התרת תפיסות ודעות מגבילות, המונעות את ההשתתפות הפעילה ביצירה הקוסמית הקרויה ``חיים``. השתתפות פעילה, אין משמעותה בהכרח עשייה. לעתים, אי העשייה, היא העשייה האמיתית. או כפי שהגדיר זאת שייקספיר: ``להיות או לא להיות. זאת השאלה``. להיות-מלשון הוויה. רק להיות בנוכחות. להיות במודעות מוחלטת. המודעות המוחלטת, היא תפקוד של האור. היא נשיאה עצמית על גלי התודעה המוחלטת והאהבה המוחלטת, הכרת המישורים האחרים, החופשיים, חסרי הכבלים. להיות משמע להתמזג עם זרמי היופי והנועם, להתמסר לאהבה, להיות משמע חזרה אל התפיסה הראשונית של התינוק ברחם. הצורך להתיר את התפיסות והדעות המגבילות, נובע מן העבדה, שלמחשבה יש כוח יוצר. כפי שמילה היא כוח יוצר. או כפי שזה הוגדר בברית החדשה: ``בראשית הייתה המילה``. מחשבה היא יצירה שנוצרת משיתוף פעולה של ידע הלב הנקבי, (האינטואיציה) והאינטליגנציה הזכרית. היא הילד שלהם. בתרבות שלנו, ישנו דגש רב על האינטליגנציה. הפן הזכרי של המחשבה ואילו הפן הנקבי, הוזנח. ילד אשר מתפתח רק בצדו הזכרי, יהיה יבש, קשה והרסני. הוא זקוק לנועם, עדינות, לחום הלב. כל מחשבה הנפלטת לחלל היא ילד בונה או הורס. עם כל הכבוד לקבלה, היא עושה שימוש רב מאאאד במילים ובמחשבה. למעשה כל מילה שם היא סימבול. כל מילה היא מפתח. על כן, אין היא משחררת מתפישה, אלא מקנה תפישות חדשות, שאפילו אינן נשענות על החוויה האישית, אלא על ידע לעוס מיפי מישהו אחר. (ולא חשוב עד כמה חכם הוא. אין זאת התנסות אישית). זה מאד מזכיר לי את סידהרתא, שלא אבא ללמוד מן הנאור ורצה לחוות את ההארה בעצמו. תהליך של למידה אמיתית, אינו מתנהל באותו האופן שבו מתנהלת למידה בעולם הארצי. כאשר תופסים את הדברים רק במחשבה, יש לבנות כל פעם תבניות חשיבה חדשות, שיתאמו את נקודת ההסתכלות העכשווית. אך כאשר הדברים מובנים דרך ההוויה, נוצר חיבור למרכז הפנימי. ברגע שמתחברים אל האור הפנימי, ההבנות מתחילות להתפתח בעצמן. ללא מילים, ללא מחשבה, ללא מגבלות. מודעות מוחלטת, אין פירושה דו שיח פנימי. נהפוך הוא. זוהי התמסרות לאהבה ושכחה של האותיות והמילים. שחרור ממחשבות. במקום מחשבות, מתקבלות תחושות של צבעים, צורות, כוכבים, גלקסיות וכו`. זהו מצב של התכנסות אל תוך דממה חרישית. ללא קול. שהייה בקרב שלווה והרפיה מכל מחשבה. מודעות היא השלמה עם זרם החיים. עם זרם ההתהוות. תוך התבוננות פנימה והשתקפות עצמית, ניתן לבטל את הזמן ולראות בעת ובעונה אחת את החיים כולם. את השלמות. כאשר לומדים את תמצית המודעות ולא סתם רעיונות פילוסופיים, משיגים תפישה אמיתית. אם הושגה תפישה אמיתית, בהקשר למצב כלשהו, מובטח שינוי מוחלט בתפישה לגבי כל דבר. מאידך, אם אפילו דבר אחד מוחזק בנפרד מהתפישה האמיתית, משמע, שלא התרחשה שום למידה. L&L TALYA

 

[דוד היחיד]

טעויות שבדרך



שלום . הנחות הבסיס שלך אינם נכונות , רק חלק מהמדענים וחלק מהפילוסופים מסכימים להשקפה שאתה מציג ולא כולם . לגבי החיבור אם הקבלה והמקובלים , לא יכולת להיות טועה יותר , החושים כולם הינם היבט אחד במרכבה הנקרא ``חש`` כחלק מהמילה חשמל , שקיומו המצטבר הוא חוש . העולם הבא כהגדרה הוא העולם שבא לקראתך , לעומת נצחיותך זהו היבט של קיומים שונים , שאחד מהם הוא לידה ומוות המעגן תחום של כביכול חיים ליניארים בהם יש חושים . פיתוח החושים יכול להעשות בשלושה מובנים , 1) פנימי - מדיטטיבי כחוויה פנימית שמעבר לחושים . 2)חיצוני - התבוננות והזדהות . 3)אמצעי - שילוב שניהם מתוך מבט נבדל הנושא את הפנימי והחיצוני , רעיון הצדיק . עוד היבט יחסי העולמות העליונים שעליהם אתה מדבר , הם עליונים לעומת תחתונים , קרי מדובר על היבט יחסי , ודוקא כאן בישראל וירושליים שיא העליונים , שהפנימי ביותר הוא העליון ביותר . העולם הזה - מייצג את מרחב המודעות בתוך המודעות האלוקית , והמסלול להתמזגות . אם תתעמק תגלה כדי שתהיה לך תחושת קיום , ניתן לך תחושה אשלייתית של יש נפרד , ואגואיסטי . ומעבר לאשלייה כל עשייה היא מעשה האל , ולא ניצול הזולת . והעולם הבא אינו נפרד מהעולם הזה היחס הוא כמו גחלת לוחשת , ולהפתח אליו ועדיין להתקיים פה נדרשים מצוות . לגבי הנשמות באלפיים שנה הראשונות הם זכו לחסד חינם ונקראים בשם כולל עולם קדם , מכיוון שכל העניין הוא היבט יחסי ביום הבריאה האחד . השמות המופיעים לפני המתן תורה , הם במצב שלא ידון רוחי באדם , ההפך מטענתך , והם מציינים פרמטרים של עולם הקדם וחסד החינם . לגבי עניין המצוות , לאחר חטא העגל נשאר רק היבט הנשמע מתוך הנעשה ונשמע , ולאחר הגילויים בבית המקדש השני שהיו גבוהים ממתן תורה , הוחזר חלק הנעשה מתוך הנעשה ונשמע , והיה בשימוש התנאים , היחידים שלא פחדו להגיע לדור הזה , ותוצרו החלקי הוא ספר הזהר , כלשון כותבו , שהנכתב בזהר הוא מידה אחת ממדותיו של רבי עקיבא . ומפאת חטאי העם וגלותם הקיומית נגנז הזוהר לכ-1200 שנה עד לסוף גזר דין הגלות הכתובה בירמיהו. ומכיוון שהגיע העת הנכונה בה העולם מורכב דיו , פסק האר``י שיש ללמוד קבלה , ללא קשר לגסות הנשמות כלל . נשמה איננה גסה , רק מלבושיה , ובעולם מורכב כשלנו נדרש היבט הגסות , כצור חלמיש , שאתו ניתן לעדן , על ידי התורה ולימוד הקבלה . וכל הנשמות בדורינו עתיקות וקיימות עוד מלפני בראית העולם . כך שדבריך אמנם במגמה טובה אך שגויים . דוד היחיד