החברה של

לנתנאלה

אני לא מכירה אותך אבל כל הכבוד לך, אני אחרי 2 הפלות אחת לידה שקטה בחודש שמיני .עברה שנה וחצי ועדין לא מצליחה לקבל איך מתחילים שוב בתהליך ההריון, ומה יקרה......
 

p o o p i

New member
את לא יודעת כמה אני מזדהה

אי אפשר להנות משום הריון ...מאדה.
כל הזמן את נחשת מתי הוא יגמר והפחד הזה לא נותן לך מנוח
 

גלאור33

New member
עולה לי שורה משיר כתגובה

״ הנשמות הטהורות סביבנו ממשיכות עוד לאכול ״
 

מיכלי 55

New member


החלטתי לכתוב (רוב הזמן רק קוראת) רק כדי להשמיע קול אחר.
רק כדי להגיד שאני מסכימה איתך לגמרי!
 

hadas2606

New member
"מתקשה לסיים אותם"

את יודעת...

אני יכולה להעיד על עצמי... אני הגעתי לשבוע 33 (לא יודעת אם זה נחשב מבחינתך לסיים). ליה שלי נפטרה אחרי 4 שבועות.

ואת יודעת... עברה כבר שנה. ואני עדיין לא יכולה לראות תינוקות. ועדיין חברות טובות שלי שמות את הריונותיהן ואת תינוקותיהן מחוץ למשוואה כרגע.

את יודעת, יש כאלה מחברותיי הטובות שכבר לא כאן. שלא יכלו לשאת, שלא יכלו להתמודדף שלא יכלו להיות גם כשעצוב.

אבל יש גם כאלה שכן - על אף הריונן. על אף תינוקותיהן. יש כאלה שכן.
וזה בזכותן. וזה רק כי הייתה להן את הגדולה לשים את עצמן לתקופה (לא קצרה ולא פשוטה) בצד הנכון. לכאוב, ולהיות.
ובהתנהגותן ובאהבתן הן איפשרו לי גם לתת להן. לא כמו פעם, ולא כמו שהייתי רוצה, אבל במשהו.

מאחלת לך חברות כאלה. ויותר מזה - מאחלת לחברה שלך חברות כאלה, כי אין ספק שהיא זקוקה לחברה אחרת שתראה לה שאפשר גם אחרת.

מאחלת גם לך, רק טוב.
 

יערה140

New member
מתקשה לסיים

יש לי 2 בנות. עברתי 4 הפלות וילדתי תינוק שנפטר אחרי 4 ימים. ההריונות עם הבנות שלי היו קשים. בהריון הראשון היתה לי שיליית פתח מלאה. חצי שנה שכבתי במיטה ו בגדי ההריון שאמא שלי קנתה לי עמדו בארון. השני והשלישי הסתיימו בהפלות. ברביעי היה לי הריון קשה-סוכרת קשה .זריקות אינסולין בלי סוף. כל היוןם סביב בדיקות דם הזרקת אינסולין ותפילות שיגמר בשלום. ב"ה נגמר בשלום. ההריון החמישי והשישי נגמרו בהפלות. ההריון השביעי היה מושלם. סקירות מעולות. בדיקות מצויינות . מי שפיר-תקינים. סוף סוף הייתי אישה בהריון נורמאלית. שלובשת בגדי הריון (אותם בגדים שאמא שלי קנתה לי כי עד עכשיו לא היה להם שימוש) ומסתובבת בקניון. שמדברת עם חברות על ההריון שלה. הרופא שלי שליווה אותי בכל ההריונות היה אומר לי שהעובר שלי מצטיין. שאני צריכה ליהיות מאושרת . שהכל מצויין. בבוקר של התל"מ שלי קמתי עם צירים. אמרתי לבעלי-אתה רואה איזה הריון מושלם אפילו הצירים בתל"מ. הייתי מאושרת בטירוף. ואז עלה לי החום. ונפלתי על רופא שאנן שרק כשהדופק של התינוק ירד לשבעים הכניס אותי לניתוח חירום. התינוק לא שרד והבריאות שלי נדפקה לכל החיים. הייתי מאושפזת חודש ולצערי עדיין סוחבת סיבוכים .
אני גרה ביישוב שבלי עין הרע יולדים בו כל הזמן. נשים יולדות ילדים שנה אחרי שנה. בזמן ההריון מסתובבות להן כאילו כלום. יום אחרי הלידה יוצאות בסבבה שלהן למכולת. יש כאלה אפילו שיולדות בבית. אז כן-קשה לי עם זה. קשה לי לראות אותן. אני לא חושבת שיש להן מושג מה עובר עלי. אני לא מתקשרת להגיד מזל טוב ולא מכינה אוכל ליולדות. כשרואה אישה שילדה אני חוצה את הכביש ולא אכפת לי ששמים לב לזה.
יש לבעלי אחים מאוד דתיים שגם אצלם יש ילד כל שנה. אני לא באה למפגשים משפחתיים שלהם. לא באה לחמותי לשבת כשאחד האחים נמצא.
אולי זה נשמע לא בסדר אבל אני והבנות פה יכולות לעשות גם מה שלא בסדר. עברנו מספיק בשביל לא לדפוק חשבון לסביבה מה בסדר ומה לא. אם משהו לא עושה לנו טוב אז אין סיבה שנעשה אותו. לפחות זה בשליטה שלנו.
מה שכן-יש גם את הצד השני. החברותץ לא אשמות במה שקרה והן לא צריכות להפסיק את החיים שלהן בגלל מה שקרה לנו. אבל זה המצב.אז הן ממשיכות את חייהן ואנחנו את חיינו .כל אחת לכיוון שלה
 

valeta

New member
הודעתך מכוערת ונטולת רגישות מינימלית,

לא רק לנשים אחרי אובדן, אלא לאנשים ולכאבים שלהם בכלל (חברות שאיבדו ילדים בסרטן וכל הכבוש להן שהן בקשר איתך?)
 
כמישהי ותיקה כאן (בניק חדש עקב הבלאגן בתפוז)

שחוותה הפלות רבות, אני דווקא מאוד מסכימה איתך - הרבה פעמים אני לא מתחברת לפורום הזה בדיוק מהסיבה הזאת - שחלק מהיושבות כאן מרגישות שיש להן מונופול על הסבל האנושי ואין לאף אחד את הזכות לערער על כך או לבקר את ההתנהגות שלהן. אגב, אין לי ספק שבסיטואציה אחרת, רובן היו מסתובבות עם בטן גדולה ומפוארת ומדברות על מבצעי טיטולים ובקבוקים בלי שום התחשבות ב"מפילות" אקראיות בסביבתן... אבל מי יכול לראות את הדבשת של עצמו?
אני לא אומרת שצריך ללכת למפגשי אימהות ותנוקות בפארק, אבל לסמס מזל טוב לחברה שילדה, זה נימוס בסיסי ומי שתטרח לעשות כן, תרגיש עם עצמה רק יותר טוב... בינינו, יותר גרוע כבר אי אפשר להרגיש, אז למה לא לעשות למישהי אחרת קצת טוב על הלב? בעיני מי שלא מסוגלת לעשות את הדבר הפעוט הזה, גם אם היא עצמה שרויה באבל, מפסידה חברה - ובצדק, כי תתפלאו - גם מי שילדה תינוק חי ובריא עברה מהפך כלשהו בחייה ומצפה שהסביבה תהיה ערה אליו ותתייחס, ולו בשתי מילים "מזל טוב".
 

valeta

New member
גם לך אין מונופול על הכאב והסבל ועל

ההתנהגות ה"נכונה". אין לך מושג מה סף הרגישות של נשים כאן, ואם הן היו "מנפנפות בטיטולים מול נשים שחוו אובדן". ולא דובר כאן על מפילות אקראיות ועל אנונימיות. מדובר על העדר המשאבים הנפשיים לפרגן. כן כן. זה המקום האפל והעגום והלא מכובד של הקנאה והעצמת הכאב לנוכח מי שיש לו. יש חלק מאיתנו שזו החוויה שלהן, ולנפנף מולן באצבע מאשימה ולחנך אותן לומר מזל טוב זה פטרוני ולא רגיש.
 
העדר המשאבים הנפשיים לפרגן

כל הכבוד על הניסוח הזה valeta, זה בדיוק מה שזה. הכח שנדרש לכתוב סמס אחד של מזל טוב, וחלילה גם לקבל תשובה מפורטת בטלפון שאת צריכה לענות לה , שוב מנימוס..... זה ארוע פעוט שיכול לגרום לקריסה נפשית וחוסר תפקוד של יומיים בערך, עם השפעה ישירה על המשפחה הקרובה. האם העלבון שתרגיש אותה חברה אנונימית שלא סימסו לה מזל טוב יהיה בסדר גודל כזה? האם כל יצירת קשר עם חברה דורשת אחר כך שבוע שיקום נפשי? זה לא נראה הגיוני בעיניי.
כן, ניתקתי קשר עם חברות. חבל לי, ועצוב לי ואני מתגעגעת. אבל אני לא מוכנה לעשות משהו שיגרום לי למרר במיטה בבכי ולצרוח על הבת שלי בחוסר שליטה במקום לחיות ולחייך, גם אם זה רק ליומיים כל פעם וגם אם זה עבור חברה טובה.
 
תגובה לא רגישה ואף פוגעת

לא חושבת שמישהי מרגישה כאן שיש לה "מונופול על הסבל האנושי"
ואת גם לא חייבת להתחבר לפורום ולמה שנשים כותבות שהן מרגישות
אם יש משהו שהבנתי בזמן האחרון זה שאין חוקים לרגשות
ולא את או מישהי אחרת יכולה לחנך מישהי איך להרגיש ומתי
יש כאלה שגם להגיד מזל טוב יהיה קשה להם כרגע
וזה בסדר, כי זה מה שנכון וטוב עבורן
יש כאלה שאין להן בעיה לפרגן לאחרות כשקשה להן
ויש כאלה שמחליטות לשים את המסכה למען הסדר הטוב.
מה נכון?
מה שנכון עבור כל אחת ואחת.
הלוואי ולכולנו פה "היו מסתובבות עם בטן גדולה ומפוארת ומדברות על מבצעי טיטולים"
אבל אנחנו לא! רצה הגורל או אלוקים או לא משנה מי
ואנחנו מסתובבות עם בטן ריקה ומדממת
ואנחנו סובלות ומתמודדות יום יום עם הסבל הזה
כל אחת והסיפור שלה והאובדן או אובדנים שעברה
אני אישית איבדתי ילד, לא הריון! לא הפלה! ילד!!!
וכן כואב לי שאני מנתקת קשר עם חברות
אני אפילו מתביישת בזה ובקינאה שלי.
במקום הזה קשה לי כרגע לחשוב על לעשות טוב למישהי אחרת " שהיא תרגיש עם עצמה טוב"
תקראי לזה איך שתקראי לזה, אולי אני אפילו אגואסטית כרגע
אני מתאבלת על הבן שלי
אני לא מסכנה, ולא זקוקה לרחמים של אף אחד
זקוקה לכוחות, זקוקה לזמן לכאוב, לכעוס, לקנא
ואת כל זה קשה לי לעשות עם חברות מסויימות
אלו עם הבטן הגדלה, אלו עם העגלות והתינוקות החמודים בתוכם...
 
למעלה