"הזר"/ אלבר קאמי
הוצאת "עם עובד" 144 עמודים. יש
ספויילרים
עלילתיים – אם כי בעיני זה לא מאוד מהותי, כיוון שעיקר הספר הוא לא בעלילה. "היום מתה אמא. ואולי אתמול, אני לא יודע". מרסו הוא פקיד צעיר מאלג'יר. כשאמו מתה בבית הזקנים הוא נוסע לקבור אותה. בשובו הוא מתיידד עם עבריין ועם שכן ערירי, ואף מוצא בת זוג. יום אחד, בטיול לחוף הים, מרסו יורה בערבי שמאיים על אחד מחבריו. הוא נשפט ונשלח לכלא, ולאחר שערעוריו נדחים הוא מחכה להוצאתו להורג. הספר כתוב בגוף ראשון, בשפה פשוטה ובהירה מאוד. לאורך הספר כולו, גם התיאורים נשארים תמיד פשוטים מאוד, בלי התייחסויות לרמת הרגש, אלא רק פירוט האירועים כפי שהיו. בכל הספר מופיעות למעשה רק שתי התייחסויות לרגש – האחת בבית המשפט, כשמרסו מרגיש פתאום "צורך לבכות" (וגם שם הדבר מופיע כצורך גופני – לא נפשי. מרסו אינו עצוב, אלא דומע), ובפעם השנייה במפגש עם הכומר בתאו, שם מרסו פתאום מאבד את קור רוחו, מה שגורם לקורא לשאול את עצמו באיזה עצב חשוף פגע הכומר. כבר במשפט הפתיחה ברור שמשהו לא תקין אצל מרסו, והתחושה רק מתחדדת ככל שממשיכים לקרוא. הספר, כמו שאני הבנתי אותו, עוסק בערכים ואובדנם, בחברה המתקדמת שגורמת לאדם "לאבד את עצמו", את ערכיו וכתוצאה גם את רגשותיו. קאמי נחשב, בגלל ספר זה ו"המיתוס של סיזיפוס" לאחד מנושאי הדגל של המרד האקזיסטנציאליסטי. ושוב, בשלב זה היה לי צורך לקרוא יותר על האקזיסטנציאליזם (למרות שאני מכירה את יסודותיו) והרגשתי שאני מפספסת משהו בזה שאין לי הבנה מעמיקה יותר שלו. דגש נוסף ביצירה הוא על האבסורד, ועל זה לא ארחיב, בעיקר כי אילנה המרמן באחרית הדבר שלה עושה את זה הרבה יותר טוב ממני
החוזק של הספר לטעמי הוא בדלותו. דלות הנפש שמשתקפת בדלות השפה והתיאורים. לקורא נדמה שמרסו פשוט לא מרגיש כלום, ואווירת הספר רק מחזקת את תחושת האי נוחות של הקורא. מבחינה זו הוא הזכיר לי קצת את הספרים של אגוטה קריסטוף, שגם בהם יש מין תיאור יבש של אירועים, מחרידים ככל שיהיו, בלי לערב לעולם את רמת הרגש ותוך יצירת ניכור של המספר מהעלילה. הספר עצמו קריא וחזק, אבל אני הייתי זקוקה אחר כך לאחרית הדבר, ולמקורות נוספים באינטרנט כדי להבין יותר טוב את הסאב-טקסטים. אני מצרפת כמה לינקים. ספר כבד אבל טוב, דורש הרבה ריכוז. מומלץ לחובבי פילוסופיות למיניהן
חמישה כוכבים בסולם ריוונדל מאמר של אילנה המרמן משהו על אקזיסטנציאליזם (ממש נגיעה קטנטונת בשפה והאקזיסטנציאליזם)
הוצאת "עם עובד" 144 עמודים. יש