הזמנה לדיון

Thingumajig

New member
הזמנה לדיון

שלום. הגעתי לפורום לאחר דיון עם אינקה שניהלתי בפורום אחר. אותו דיון חרג ממסגרת הפורום המקורי, ואינקה הציע שנמשיך אותו כאן. אמנם הדיון המקורי הוא ביני ובין אינקה, אך אני מזמין כמובן כל מי שחושב שיכול לתרום לדיון לכאן או לכאן לעשות כן. אתחיל בהקדמה והצגת נושא הדיון. נושא הדיון היה תפיסת העולם החיצוני, או העולם האובייקטיבי "כלעצמו". כלומר, העולם שמעבר לזה הסובייקטיבי הנתפס בצורה ישירה על ידי החושים. מאחר והנושא מופשט מאוד, אתן דוגמא למען הבהירות. אני מביט בתפוח. מה אני יודע לגבי התפוח? אני יודע שהעיניים שלי קולטות "משהו", מוחי מעבד אותו בצורה מסוימת, ועולה בתוכי ה"רעיון של תפוח". האם אני יודע שהתפוח קיים? לא. אולי זוהי אשליה? אולי אני הוזה? אולי אני חולם? בהזיה אני יכול לראות תפוח שלא קיים כלל. אם כך, כל מה שאני יכול לדעת הוא שעולה בתוכי ה"רעיון של תפוח". זהו העולם הסובייקטיבי הפנימי. העולם החיצוני הוא העולם המשוער שבו קיים אותו "משהו". אותו דבר שאני קורא לו תפוח. (מי שלמד פילוסופיה יראה מיד שאנו עוסקים בתחום שנקרא תורת ההכרה.) השאלה מהו אותו עולם חיצוני, או אם הוא קיים בכלל, העסיק את הפילוסופיה/דת המערבית, ואת הפילוסופיה/דת ההודית במשך אלפי שנים. זוהי כמובן שאלה פילוסופית טהורה. כל מי שחושב שהקיר שבו הוא מביט אינו קיים מוזמן לצעוד לתוכו. בכל זאת, העובדה שאין טיעון לוגי שיאפשר לומר דבר על העולם, שאין לנו אפשרות "להתחבר" לעולם שמחוץ לחושינו, מביכה ביותר. אין סוף תיאוריות נתגבשו על מנת לפתור את הקושי. אין זה המקום לסקור את כולן. תספיק אחת מערבית (של דקארט) שהציעה את קיום האל כפתרון לעניין. האל ברא את העולם, וברא אותנו כך שנתפוס את העולם. אין בכוונתי לדון ב"אמיתות", או ברמת התחכום של כל תיאוריה. טענתי כי כזו: כל תיאוריה שמתייחסת לעולם החיצוני, מבוססת על אקסיומות שאותן לא ניתן להוכיח. דקארט, לדוגמא הניח מספר אקסיומות, ולא אחת. אחת היא קיומו של האל. השניה, כוונתו של האל (אולי האל מטעה אותנו בכוונה?) כנגד טענתי זו, הציג אינקה גישה, אשר לדעתו פותרת את הקושי. וכאן אנו ניגשים לדיון עצמו. על מנת שדיון יהיה פורה, אנסה להציג את ראית העולם, כפי שהבנתי מאינקה. כאן אבקש את תגובותיכם, על מנת שאוכל להבין ראיה זו לאשורה. לאחר מכן אוכל להציג היכן אני סובר שמצויות האקסיומות. רק אבהיר שוב, שאין אני בא לתקוף או להתווכח על אמיתות של דרכי חיים, להראות ששלי או שלכם טובה יותר, או כל דבר מעין זה. מטרתי היא רק להראות שישנן אקסיומות בלתי ניתנות להוכחה או לסתירה. אינקה פרש לפני בקצרה ראית עולם הודית. ישנן אין סוף ראיות עולם הודיות, אך זו נראית לי כסוג מסוים של בודוהיזים. וזו היא: מאחר והמילה היא שרירותית, כל מערכת ידע הנשענת על חשיבה אינה יכולה לתאר את העולם. כל נסיון לתאר את העולם באופן מילולי (ועל כן שרירותי) נדון לכישלון שכן העולם אינו שרירותי - הוא מה שהוא. הדרך להכיר את העולם "כלשעצמו" היא דרך החוויה המיסטית - חוויה ישירה של האמת (היקום/הקיום). מאחר והחוויה הזאת היא אוניברסלית (הרי היקום הוא אוניברסלי) גם התובנות הנובעות מתוכה הן אוניברסליות. במילים אחרות: הטיפול באקסיומה הוא דרך חוויה. אין אפשרות לטפל בה במילים כי המילים עצמן הנן שרירותיות. חווית ההתחברות לעולם (או לאל) אינה זקוקה להסבר ולכן האקסיומה "הוסברה". מאחר ואנו "חלק" מן העולם אשר לא ניתן להפרדה אנו בעצם מחוברים ליקום. כאן נשאלת השאלה מדוע אנו מרגישים נפרדים ובעלי "אני", וזו היא אכן שאלת השאלות, אשר התשובה (הבלתי מילולית...) עליה מאפשרת לפרט למצוא את הדרך להיות/לחוש כ"הכל". קוראים לזה הארה, החוויה המיסטית הראשונית. כלומר, במלותיי, 1. אנחנו חלק בלתי נפרד מן העולם, אך עקב אשליה מרגישים "אני" נפרד. "אני" זה, זהו הפילטר, הדבר שמנתק אותנו מן העולם. 2.דרך חוויה מסוימת ("הארה") אנחנו יכולים לבטל את ה"אני" ולהתחבר לעולם 3.אין יכולת מילולית להסביר את העולם, ורק החוויה הספציפית הזו יכולה לעשות זאת 4.החוויה הזו היא אוניברסלית כי היקום הוא אוניברסלי אז, האם הצגתי את העניין נכון?
 

אינקה

New member
אהלן! ורק כמה תיקונים קטנים, ו...

א. אינך מבטל את ה"אני" דרך החוויה אלא מגיע לחוויה בו ברגע שעקרון הסובייקטיביות בתודעה (ה"אני") נזנח. ב. מה שמפריד את ה"אני" מן עולם אינו אשליה אלא "טעות תפיסה". האשליה הנובעת מטעות התפיסה היא קיומו של ה"אני". ג. אין לנו שום ידיעה על היקום למעט חוויות החושים (המוגבלות) שלנו והפרשנות אותה אנו מייחסים להן. על כן קיומו של ה"עולם" כעצמאי מן התודעה ה"צופה" בו הוא הנחה בלבד. אמנם הנחה הנראית לנו מבוססת מאוד בשל נסיון החיים שלנו כולו אשר נשען עליה, אבל... עדיין הנחה בלבד. ד. כל שידוע לנו ב"ודאות" הרבה ביותר הוא שאנו חווים משהו ומפרשים אותו. על כן ניתוח התהליך התפיסתי המתרחש מביא למסקנה בלתי נמנעת (לא אקסיומה, אלא מסקנת "ביניים" הנשענת על ניתוח חוויות "תפיסה") כי קיימים "הסובייקט החווה", "חוויה", ואיזשהו "אובייקט נחווה". ה. מאחר ולא ניתן לחלק ולהפריד את המשולש התפיסתי הזה המכיל את החווה מאובייקט החוויה ו/או ומתהליך החווייה עצמו, המסקנה הבלתי נמנעת כי שלושה אלו הן בעצם פעולת תפיסה אחת הנתפסת על ידנו ב 3 מוקדים. מסקנה זו עדיין טעונה אישור "מדעי" "אמפירי"... ו. הנסיון לבדוק כיצד או מדוע מתפצלת התפיסה ל3 מוקדים אלו הוא "חקירה" רוחנית, והוא שונה מאימונים אחרים המתבססים על אלו שהן תורות שנכתבו על ידי אנשים אחרים, שכן הוא ישיר ומתייחס לחווה הראשוני והיחיד שהוא ה"אקסיומה" הבלתי נמנעת - אתה! ז. כאשר מגיע האדם (באמצעות שיטה כלשהי של "חקירה" או אימון ב"מדיטציה", או בכל אופן אחר) לנקודה בה התפיסה אינה מתפצלת לשלושת המוקדים אלא מתרחשת כאחדות אחת - מתרחשת "הארה". הארה זו יכולה להיות רגעית או מתמשכת, אך היא מתועדת על ידי אנשים רבים אשר הגיעו למצב זה: זהו האישור ה"אמפירי" הראשוני, והוא אישור "חיצוני". ח. מאחר ובמצב ה"הארה" לא קיים פיצול פנימי בתודעה, הרי שלא קיים בה כאב. משום כך חווית ה"הארה" מתוארת גם כאושר אינסופי. ט. מאחר וכל אישור "חיצוני" להארה כולל חווית ההארה של אנשים אחרים, וניתוח מסקנות אלו ואחרות - שייך ל"עולם החיצוני" ולפרשנות הבלתי מהימנה של חוויות חושנו ושיכלנו המוגבל, הרי שעל על כל אחד לעשות את דרך ה"חקירה" בעצמו. או שהגעת למסקנה זו מתוך התנסות אישית (או קודם בתחושה פנימית), או שלא. י. "הביטו בטלסקופ" ביקש גלילאו מאנשי הכנסייה אשר נכנסו ללשכתו. "איננו צריכים להביט בשום דבר כדי לדעת כי הארץ היא מרכז העולם" הם ענו. ...הדרך היחידה "לדעת" באמת היא לבדוק ולנסות.
 

Thingumajig

New member
תגובה

סלח לי על האיחור. אגיב לנקודות שציינת. ד. הדבר היחיד ש"ידוע" לנו הוא שאנו חווים חוויה. עצם קיום אוביקט נחווה הוא הנחה לא מבוססת. לדוגמא, בחלום, אני חווים דברים שאינם קיימים. אם כך, אין קשר ישיר בין חוויה לאוביקט נחווה היפותטי. זוהי האקסיומה הראשונה - קיום קשר (כלשהוא) בין חוויה למשהו בעולם החיצוני. ה,ז. אישור "אמפירי" אינו אישור כלל. אמפירית השמש זורחת בכל יום. האם זה אומר שהיא תזרח מחר? לא. אנחנו בנויים לבנות סדיריות על בסיס נסיון העבר. אבל מבחינה לוגית אין כל סיבה בעולם להניח שהשמש תזרח גם מחר. כאן באה אקסיומה מספר שתיים - אקסיומת האינדוקציה - ההנחה שמנסיון של מספר מיקרים אפשר להסיק על מקרה אחר, היפותטי. ח,ט. חוויה יכולה להיות שקרית? ומדוע לא? כיצד נוכל לדעת שהיגענו להארה? לא נוכל לדעת לעולם. "כתגיע תרגיש את זה" זו לא הגדרה. למה הדבר דומה, ליציאה למסע עם הוראות "לך עד שתגיע למקום בו תרגיש שזהו היעד שלך". האם כל יוצא למסע יגיע לאותו יעד? סביר שלא. אבל מצד שני אתה מתאר את החוויה כאוניברסלית, כלומר הם צריכים להגיע לאותו יעד. ומניין שאותו יעד הוא בכלל בר השגה? יכול להיות שהוא לא, ואנו רק מושלים לחשוב שאנו חווים את ההארה, השחרור. אם כך, אקסיומה שלישית - השחרור הוא בר השגה. לא תוכל להציג פיתרון אמפירי כעובדה - "אני יודע שההארה היא ברת השגה כי אנשים השיגו אותה" - אולי הם טועים? אולי זוהי חוויה מציפת אושר אך לא "הארה"? (איך תוכל להראות בוודאות?) י. אין צורך להביא בפני שני תפוחים על מנת שאדע כי אחד ועוד אחד הם שניים.
ורק שוב אדגיש, שאין בכוונתי לתקוף, להיפך, אני מעריך מאוד את תפיסת החיים הזו (או כל תפיסת חיים שכוללת כבוד לזולת). לאחר דיון זה, אם נגיע להסכמה ואם לאו, יש לי שאלה אחרת לשאול. אבל כל דבר בעיתו.
 

אינקה

New member
ניתוח יפה, אך...

על פי מה שכתבת אין כל אפשרות לעולם לדעת דבר, שכן חשיבה שכלית אינה מספיקה ולדבריך גם "חוויה" אינה. אם כן, מהי ידיעה? אבל הרבה לפני כן... ניתן לנהל את הדיון הזה עד אין סוף, שכן אנו משתמשים במושגים, ובכל מושג ניתן לכפור ולהטיל ספק. ועוד משחק "לוגי": מה אנו רוצים "לדעת"? מה שאיננו יודעים. מה ש"ידוע" לנו כבר אינו זקוק ל"ידיעה". ומה הוא דבר שאיננו יודעים? דבר שאינו משתקף בתודעה שלנו. ואם נשקף את הכל? נדע הכל. ואם לא נשקף כלום? לא נדע כלום, אבל... גם לא נדע שאיננו יודעים. על כן לא נשאר מה "לדעת". ----------------------------- שים לב אגב שמעולם לא דברתי על שחרור. דברתי על טעות תפיסה מושרשת. השפה, הלשון והחשיבה מושתתות על מבנה אובייקט-פעולה-סובייקט ועל כן באופן ישיר מתאימות לניתוח אותו הצגתי בתגובתי הקודמת. אף החשיבה "בתמונות" מכילה בהכרח צופה-נצפה-צפייה כנ"ל, אף על פי שהינה עדינה יותר. כתבתי במפורש כי העובדה שאנשים אחרים טוענים שהגיעו למשהו אינו הוכחה מלאה אלא "חיצונית". איני מאמין לאיש ועל כן אעשה את הדבר היחיד שאני יכול לעשות: לבחון ולהתנסות בעצמי. "כשתגיע תרגיש את זה" זה באמת לא הגדרה. טענתי היא כי אין הגדרות מילוליות יכולות לספק ידע אמיתי על המציאות. משל התפוח. אם לא תרגיש את זה... אז זו לא האמת. אבל הידיעה היא בסך הכל תחושת הידיעה... ועם זאת... כשתגיע תדע, מהסיבה הפשוטה: המקום מוכר לך עד אימה. אנו ילדי האינסוף, ובמקום בו כל הוויתנו משיגה אותו אנו מבינים ללא מילים את עצמנו. כמובן שאין עליך להאמין לי. אך מאחר והעולם אינסופי ואנו בלתי נפרדים ממנו הרי שהאינסופיות טבועה בנו. ועם זאת - ההכרה, המילה והחשיבה הן סופיות ועל כן אינן מתאימות להבנת האיסוף. האם חשבת פעם אם קיימת דרך אחרת של תפיסה? והכי חשוב: "אקסיומה" זו סתם מילה המתארת את חוסר האונים שלנו בהתמודדות "שכלית" עם הבלתי ניתן לתפיסה. אם תזנח את ה"אקסיומות" שלך... מה ישאר לך? ------------------------------------------------ ואכן, בדרך כלל אנשים מגיעים לתובנות אלו רק לאחר שזנחו (התייאשו...) מדרך החשיבה השכלית המבוססת על "אקסיומות". מדוע? כי אקסיומה לעולם משאירה אותך וחצי תאוותך בידך. אתה מאמין בה, בונה עליה, חושב לפיה... אבל משהו לא מסתדר: הנישואים, הילדים, כוחות הטבע, הבריאות... מהשו מציק מבפנים. חיים על פי אקסיומות מבוססים על בסיס של אמונה עיוורת ועל כן בלתי יציבה. איך ניתן לחיות כך? "הארה" היא שטות. אין מה לחפש אושר מושלם. אין גם מה "להראות בודאות", או שהגעת לתובנה מסויימת (בלתי שכלית...) או שלא. מה זה משנה אם יש או אין שם אושר? מונח האושר שייך לתפיסה הנוכחית והמוגבלת שלנו. ובדיוק כפי שלא ניתן להסביר לעיוור מלידה מה הוא צבע, לא ניתן "להוכיח" במילים את תודעת האינסוף. גם אם הייתי אומר לך שהגעתי, זה לא מדד עבורך. ואגב, בחלום איננו חווים דברים בלתי קיימים. בדיוק כפי שבסרט אנו חוים סרט - בחלום אנו חווים "חויות חלום". מבנה האובייקט-פעולה-סובייקט נשמר תמיד. גם כשאתה חושב על אקסיומה, אתה משתמש בעצם בתפיסה זו. אתה - הסובייקט, חושב/מאמין/מנתח - פעולה, אקסיומה - האובייקט. מערכת משולשת מוקדים זו של התפיסה שלנו היא האקסיומה העילאית, והיא טבועה בנו. כל השאר אינן אלא הנחות שכליות הבנויות על פיה. אתה יכול לכפור בכך... אבל אז תצטרך להציע ניתוח חלופי של התפיסה. ולבסוף: אם קיימת רק חוויה... הרי שקיימת רק תודעה חווה. שום דבר אחר לא באמת "קיים". בדיוק כמו ב"חויות חלום". ה"עולם" נעלם. "אתה" נעלם. זוהי התמזגות מלאה. הרי כבר אמרנו כי אין להפריד ביני לבין העולם... ההבנה הקוגנטיבית המלאה של זה - היא "הארה".
 

Thingumajig

New member
תגובה 2

>על פי מה שכתבת אין כל אפשרות לעולם לדעת דבר, שכן חשיבה שכלית אינה מספיקה ולדבריך גם "חוויה" אינה. כן! רק אנסח זאת בצורה מדוייקת - אין כל אפשרות לעולם לדעת דבר
בוודאות
! בכל מה שאנו "יודעים" או "חווים" חייב לחיות ספק, וגם אם קטן. האפשרות היחידה להפטר מן הספק היא באמונה. > משחק לוגי זה באמת משחק במילים... על משקל "כל דבר שלא נגנב לך - יש לך", "לא גנבו לי יאכטה, משמע יש לי יאכטה"
> שים לב אגב שמעולם לא דברתי על שחרור. קיבלתי. טעות שלי. > אך מאחר והעולם אינסופי ואנו בלתי נפרדים ממנו הרי שהאינסופיות טבועה בנו. האם זה באמת כך? על סמך מה אתה קובע זאת? אולי ה"נפש" שלנו היא משהו מחוץ לעולם? מניין לך שהעולם אינסופי? אולי הוא סופי ומוחלט, וגם אתה סופי ומוחלט ולכן אין אתה מחובר לעולם כלל. ואפילו אם היה העולם אינסופי, האם זה מטביע אינסופיות בך? כלל וכלל לא. הבא ונעלה בדימיונינו שני תפוחים. האם ניתן לומר שתפוח "קשור" איך שהוא למישנהו? לא. ואם נגדיל את מספר התפוחים לאין סוף (מה יש לנו מתפוחים
), האם יווצר קשר כזה? למה? אין סתירה בעולם כזה, אינסופי, ובו אין סוף פרטים בודדים ומנותקים. > "אקסיומה" זו סתם מילה המתארת את חוסר האונים שלנו בהתמודדות "שכלית" עם הבלתי ניתן לתפיסה. אם תזנח את ה"אקסיומות" שלך... מה ישאר לך? לא ממש. אקסיומה היא הנחה שאין לה ביסוס לוגי. האמת, אני לא מוצא באקסיומות כל דבר רע! אני מניח הרבה אקסיומות לגבי העולם, ובינתיים, זה רק עוזר לי. אם אזנח את *כל* האקסיומות שלי אשאר בלי כלום. בלי יכולת אינטראקציה עם העולם החיצוני כלל. > אתה יכול לכפור ... אבל אז תצטרך להציע ניתוח חלופי של התפיסה. לא. מספיק לי להראות סתירות או אקסיומות בתפיסה הנוכחית. > חיים על פי אקסיומות מבוססים על בסיס של אמונה עיוורת ועל כן בלתי יציבה. לא נכון! מבחינה לוגית טהורה, העולם אינו יציב, שברירי, מבוסס על אמונות עיוורות. אבל מי חי כך את חייו? האם אני עושה ניתוח לוגי כשאני עומד לפני קיר וחושב "האם הקיר קיים או לא?". כמובן שלא! אני פשוט הולך מסביב. כאן, אולי יש נקודת השקה בני ובינך. החיים עצמם, לא ההתפלספות, הם מבוססי חוויות, הרגשות, אינסטיקטים, תחושות, אינטואיציות, וכל המגוון הרחב של המחשבה האנושית מעבר לחשיבה הלוגית הקרה. אין להם בסיס לוגי. הם אינם "אמת" במובן הלוגי של המילה. הם "אמת" במובן החוויתי המעורפל (כן! המעורפל!). אין צורך בהארה עמוקה על מנת להבין שהקיר קיים. המכה על הראש תשכנע אותך. אין צורך להיות תפוח על מנת לדעת טעמו, וריחו, על מנת להרגיש "תפוח" שלם ואמיתי בתוכך. אין פה מקום למחשבה לוגית, זהו ניסיון לבנות עיגול מלבנים מרובעות, כל סוגי המחשבה הם כלים, לבנים מצורות שונות, ואנו לוקחים מעט מזה ומעט מזה על למנת לבנות את עולמינו. ה"תפוח" של שני אנשים "מוארים" יהיה אותו תפוח. ה"תפוח" שלי וה"תפוח" שלך יהיו שונים בתוכינו. ברם, כאן, לדעתי נמצא היופי, האושר והמורכבות שבחוויה האנושית. אך גלשתי מהנושא לתפיסת החיים הפרטית שלי. תוכל להסכים או לא להסכים לכך. רק אסיים בסיפור שקראתי מזמן. אדם אחד הולך למנזר ללמוד את מסתרי החיים. יושב שם שנה, שנתיים, חמש שנים, ומרגיש שהוא יודע מספיק על מנת לצאת. ביציאה מן המנזר הוא פוגש קצבן זקן. "בחור צעיר", פונה אליו הקבצן, "לאן אתה הולך?" "אני הולך אל בודהה שקורא לי", עונה הבחור. "תאמר לי," עונה הקבצן, "בודהה הזה, הוא צמא?" "לא", משיב הבחור "בודהה אף פעם אינו צמא" "ובודהה הזה", ממשיך הקבצן, "הוא רעב?" "לא", משיב הבחור "בודהה אף פעם אינו רעב" "אז מדוע הוא קורא לך?" שואל הקבצן. שאלה טובה, חושב הבחור. כנראה אינני מספיק חכם. והוא חוזר את המנזר ויושב ולומד ועוסק במדיטציה כזו או אחרת, עוד חמש שנים, עשר שנים. ואז מרגיש שהוא הבין את מסתרי הקיום ויוצא החוצה. בחוץ, יושב עדיין אותו קבצן. "בחור צעיר", פונה אליו הקבצן, "לאן אתה הולך?" "אני הולך בעקבות הגורל שלי", עונה הבחור. "תאמר לי," עונה הקצבן, "מגורל אפשר לברוח?" "כמובן שלא," עונה הבחור. "אז למה לך ללכת, בא שב עימי כאן והגורל כבר יגיע אליך". הערה טובה, חושב הבחור. כנראה אינני מספיק חכם. והוא חוזר את המנזר ויושב ולומד ועוסק במדיטציה כזו או אחרת. אחרי עשר שנים הוא יוצא שוב מן המנזר. "איש בגיל העמידה", פונה אליו הקבצן, "לאן אתה הולך?" "לשוק, לקנות אורז", משיב האיש.
 

אינקה

New member
הכל מצטמצם לעובדה

קיימת מערכת תפיסה רגילה. היא קיימת כחוויה וכחשיבה. לחשיבה ולחוויה יש בסיס משותף שכן החשיבה היא בעצם "חוויה" של חשיבה... אבל מערכת התפיסה ה"רגילה" הזו אינה מספקת את צרכינו, שכן היא מגיעה למסקנה כי העולם הוא אין סופי ואינה יכולה לגעת בו בכלי החשיבה ה"סופיים" שלה. במילים אחרות: התפיסה היא זו שמגבילה אותנו. אם תשנה את תפיסתך, לא את האקסיומות הנשענות עליה - האם האקסיומות ישארו? שינוי בניסוח אקסיומות כבר הביא להתקדמות אדירה בתחומים "מדעיים" שונים החל ממתמטיקה וכלה בפיסיקה המודרנית, המתקרבת והולכת למטה-מיסטיקה... האם תוכל לשער אם כך מהי התוצאה של שינוי התפיסה עצמה? וכיצד ניתן לשנות את התפיסה? לטעמי - רק בניתוח האופן בו היא מתרחשת ובדיקה של הנחות היסוד שלה. הנך מוזמן לנסות כל דרך אחרת... וכאן נשאלת שאלת השאלות: האם הנך מעוניין לבחון את תפיסתך? אני בחרתי לבחון, אבל זהו ענייני הפרטי. "מדיטציה" עבורי אינה טכניקה. זהו נסיון לבחון את התפיסה עצמה, וכך אני גם מלמד. איני עוסק באנרגיות או במיסטיקה. האימון במדיטציה הוא בחינה של תהליך התפיסה מתוך בידוד של מודל מוגדר של "חוויה" ובדיקת הקשרים בין המוקדים השונים של התפיסה המתגלים בו. בסרט "זיכרון גורלי" מציע איש המכירות השתלת זיכרון לשוורצנגר. "גם כשאתה נוסע לטיול במאדים, אתה תמיד... אתה" הוא אומר. וגם לכל מקום אחר. ה"אני" הצופה הוא מוקד הסובייקט של התפיסה והוא הולך איתנו תמיד, חבוי מבחינה. האם בחנת אותו? בינתיים... ביי, אני קופץ לשוק.
 
למעלה