Thingumajig
New member
הזמנה לדיון
שלום. הגעתי לפורום לאחר דיון עם אינקה שניהלתי בפורום אחר. אותו דיון חרג ממסגרת הפורום המקורי, ואינקה הציע שנמשיך אותו כאן. אמנם הדיון המקורי הוא ביני ובין אינקה, אך אני מזמין כמובן כל מי שחושב שיכול לתרום לדיון לכאן או לכאן לעשות כן. אתחיל בהקדמה והצגת נושא הדיון. נושא הדיון היה תפיסת העולם החיצוני, או העולם האובייקטיבי "כלעצמו". כלומר, העולם שמעבר לזה הסובייקטיבי הנתפס בצורה ישירה על ידי החושים. מאחר והנושא מופשט מאוד, אתן דוגמא למען הבהירות. אני מביט בתפוח. מה אני יודע לגבי התפוח? אני יודע שהעיניים שלי קולטות "משהו", מוחי מעבד אותו בצורה מסוימת, ועולה בתוכי ה"רעיון של תפוח". האם אני יודע שהתפוח קיים? לא. אולי זוהי אשליה? אולי אני הוזה? אולי אני חולם? בהזיה אני יכול לראות תפוח שלא קיים כלל. אם כך, כל מה שאני יכול לדעת הוא שעולה בתוכי ה"רעיון של תפוח". זהו העולם הסובייקטיבי הפנימי. העולם החיצוני הוא העולם המשוער שבו קיים אותו "משהו". אותו דבר שאני קורא לו תפוח. (מי שלמד פילוסופיה יראה מיד שאנו עוסקים בתחום שנקרא תורת ההכרה.) השאלה מהו אותו עולם חיצוני, או אם הוא קיים בכלל, העסיק את הפילוסופיה/דת המערבית, ואת הפילוסופיה/דת ההודית במשך אלפי שנים. זוהי כמובן שאלה פילוסופית טהורה. כל מי שחושב שהקיר שבו הוא מביט אינו קיים מוזמן לצעוד לתוכו. בכל זאת, העובדה שאין טיעון לוגי שיאפשר לומר דבר על העולם, שאין לנו אפשרות "להתחבר" לעולם שמחוץ לחושינו, מביכה ביותר. אין סוף תיאוריות נתגבשו על מנת לפתור את הקושי. אין זה המקום לסקור את כולן. תספיק אחת מערבית (של דקארט) שהציעה את קיום האל כפתרון לעניין. האל ברא את העולם, וברא אותנו כך שנתפוס את העולם. אין בכוונתי לדון ב"אמיתות", או ברמת התחכום של כל תיאוריה. טענתי כי כזו: כל תיאוריה שמתייחסת לעולם החיצוני, מבוססת על אקסיומות שאותן לא ניתן להוכיח. דקארט, לדוגמא הניח מספר אקסיומות, ולא אחת. אחת היא קיומו של האל. השניה, כוונתו של האל (אולי האל מטעה אותנו בכוונה?) כנגד טענתי זו, הציג אינקה גישה, אשר לדעתו פותרת את הקושי. וכאן אנו ניגשים לדיון עצמו. על מנת שדיון יהיה פורה, אנסה להציג את ראית העולם, כפי שהבנתי מאינקה. כאן אבקש את תגובותיכם, על מנת שאוכל להבין ראיה זו לאשורה. לאחר מכן אוכל להציג היכן אני סובר שמצויות האקסיומות. רק אבהיר שוב, שאין אני בא לתקוף או להתווכח על אמיתות של דרכי חיים, להראות ששלי או שלכם טובה יותר, או כל דבר מעין זה. מטרתי היא רק להראות שישנן אקסיומות בלתי ניתנות להוכחה או לסתירה. אינקה פרש לפני בקצרה ראית עולם הודית. ישנן אין סוף ראיות עולם הודיות, אך זו נראית לי כסוג מסוים של בודוהיזים. וזו היא: מאחר והמילה היא שרירותית, כל מערכת ידע הנשענת על חשיבה אינה יכולה לתאר את העולם. כל נסיון לתאר את העולם באופן מילולי (ועל כן שרירותי) נדון לכישלון שכן העולם אינו שרירותי - הוא מה שהוא. הדרך להכיר את העולם "כלשעצמו" היא דרך החוויה המיסטית - חוויה ישירה של האמת (היקום/הקיום). מאחר והחוויה הזאת היא אוניברסלית (הרי היקום הוא אוניברסלי) גם התובנות הנובעות מתוכה הן אוניברסליות. במילים אחרות: הטיפול באקסיומה הוא דרך חוויה. אין אפשרות לטפל בה במילים כי המילים עצמן הנן שרירותיות. חווית ההתחברות לעולם (או לאל) אינה זקוקה להסבר ולכן האקסיומה "הוסברה". מאחר ואנו "חלק" מן העולם אשר לא ניתן להפרדה אנו בעצם מחוברים ליקום. כאן נשאלת השאלה מדוע אנו מרגישים נפרדים ובעלי "אני", וזו היא אכן שאלת השאלות, אשר התשובה (הבלתי מילולית...) עליה מאפשרת לפרט למצוא את הדרך להיות/לחוש כ"הכל". קוראים לזה הארה, החוויה המיסטית הראשונית. כלומר, במלותיי, 1. אנחנו חלק בלתי נפרד מן העולם, אך עקב אשליה מרגישים "אני" נפרד. "אני" זה, זהו הפילטר, הדבר שמנתק אותנו מן העולם. 2.דרך חוויה מסוימת ("הארה") אנחנו יכולים לבטל את ה"אני" ולהתחבר לעולם 3.אין יכולת מילולית להסביר את העולם, ורק החוויה הספציפית הזו יכולה לעשות זאת 4.החוויה הזו היא אוניברסלית כי היקום הוא אוניברסלי אז, האם הצגתי את העניין נכון?
שלום. הגעתי לפורום לאחר דיון עם אינקה שניהלתי בפורום אחר. אותו דיון חרג ממסגרת הפורום המקורי, ואינקה הציע שנמשיך אותו כאן. אמנם הדיון המקורי הוא ביני ובין אינקה, אך אני מזמין כמובן כל מי שחושב שיכול לתרום לדיון לכאן או לכאן לעשות כן. אתחיל בהקדמה והצגת נושא הדיון. נושא הדיון היה תפיסת העולם החיצוני, או העולם האובייקטיבי "כלעצמו". כלומר, העולם שמעבר לזה הסובייקטיבי הנתפס בצורה ישירה על ידי החושים. מאחר והנושא מופשט מאוד, אתן דוגמא למען הבהירות. אני מביט בתפוח. מה אני יודע לגבי התפוח? אני יודע שהעיניים שלי קולטות "משהו", מוחי מעבד אותו בצורה מסוימת, ועולה בתוכי ה"רעיון של תפוח". האם אני יודע שהתפוח קיים? לא. אולי זוהי אשליה? אולי אני הוזה? אולי אני חולם? בהזיה אני יכול לראות תפוח שלא קיים כלל. אם כך, כל מה שאני יכול לדעת הוא שעולה בתוכי ה"רעיון של תפוח". זהו העולם הסובייקטיבי הפנימי. העולם החיצוני הוא העולם המשוער שבו קיים אותו "משהו". אותו דבר שאני קורא לו תפוח. (מי שלמד פילוסופיה יראה מיד שאנו עוסקים בתחום שנקרא תורת ההכרה.) השאלה מהו אותו עולם חיצוני, או אם הוא קיים בכלל, העסיק את הפילוסופיה/דת המערבית, ואת הפילוסופיה/דת ההודית במשך אלפי שנים. זוהי כמובן שאלה פילוסופית טהורה. כל מי שחושב שהקיר שבו הוא מביט אינו קיים מוזמן לצעוד לתוכו. בכל זאת, העובדה שאין טיעון לוגי שיאפשר לומר דבר על העולם, שאין לנו אפשרות "להתחבר" לעולם שמחוץ לחושינו, מביכה ביותר. אין סוף תיאוריות נתגבשו על מנת לפתור את הקושי. אין זה המקום לסקור את כולן. תספיק אחת מערבית (של דקארט) שהציעה את קיום האל כפתרון לעניין. האל ברא את העולם, וברא אותנו כך שנתפוס את העולם. אין בכוונתי לדון ב"אמיתות", או ברמת התחכום של כל תיאוריה. טענתי כי כזו: כל תיאוריה שמתייחסת לעולם החיצוני, מבוססת על אקסיומות שאותן לא ניתן להוכיח. דקארט, לדוגמא הניח מספר אקסיומות, ולא אחת. אחת היא קיומו של האל. השניה, כוונתו של האל (אולי האל מטעה אותנו בכוונה?) כנגד טענתי זו, הציג אינקה גישה, אשר לדעתו פותרת את הקושי. וכאן אנו ניגשים לדיון עצמו. על מנת שדיון יהיה פורה, אנסה להציג את ראית העולם, כפי שהבנתי מאינקה. כאן אבקש את תגובותיכם, על מנת שאוכל להבין ראיה זו לאשורה. לאחר מכן אוכל להציג היכן אני סובר שמצויות האקסיומות. רק אבהיר שוב, שאין אני בא לתקוף או להתווכח על אמיתות של דרכי חיים, להראות ששלי או שלכם טובה יותר, או כל דבר מעין זה. מטרתי היא רק להראות שישנן אקסיומות בלתי ניתנות להוכחה או לסתירה. אינקה פרש לפני בקצרה ראית עולם הודית. ישנן אין סוף ראיות עולם הודיות, אך זו נראית לי כסוג מסוים של בודוהיזים. וזו היא: מאחר והמילה היא שרירותית, כל מערכת ידע הנשענת על חשיבה אינה יכולה לתאר את העולם. כל נסיון לתאר את העולם באופן מילולי (ועל כן שרירותי) נדון לכישלון שכן העולם אינו שרירותי - הוא מה שהוא. הדרך להכיר את העולם "כלשעצמו" היא דרך החוויה המיסטית - חוויה ישירה של האמת (היקום/הקיום). מאחר והחוויה הזאת היא אוניברסלית (הרי היקום הוא אוניברסלי) גם התובנות הנובעות מתוכה הן אוניברסליות. במילים אחרות: הטיפול באקסיומה הוא דרך חוויה. אין אפשרות לטפל בה במילים כי המילים עצמן הנן שרירותיות. חווית ההתחברות לעולם (או לאל) אינה זקוקה להסבר ולכן האקסיומה "הוסברה". מאחר ואנו "חלק" מן העולם אשר לא ניתן להפרדה אנו בעצם מחוברים ליקום. כאן נשאלת השאלה מדוע אנו מרגישים נפרדים ובעלי "אני", וזו היא אכן שאלת השאלות, אשר התשובה (הבלתי מילולית...) עליה מאפשרת לפרט למצוא את הדרך להיות/לחוש כ"הכל". קוראים לזה הארה, החוויה המיסטית הראשונית. כלומר, במלותיי, 1. אנחנו חלק בלתי נפרד מן העולם, אך עקב אשליה מרגישים "אני" נפרד. "אני" זה, זהו הפילטר, הדבר שמנתק אותנו מן העולם. 2.דרך חוויה מסוימת ("הארה") אנחנו יכולים לבטל את ה"אני" ולהתחבר לעולם 3.אין יכולת מילולית להסביר את העולם, ורק החוויה הספציפית הזו יכולה לעשות זאת 4.החוויה הזו היא אוניברסלית כי היקום הוא אוניברסלי אז, האם הצגתי את העניין נכון?
