מה הופך פרוטון לקיים?
העובדה שניתן למדוד תכונות שלו? כאשר מודדים תכונה של משהוא, מודדים אותו תמיד ביחס למשהוא אחר. אם את מודדת ארון והאורך שלו הוא שני מתר, אז העורך שלו הוא פעמיים האורך של יחידת פלדה או מה שזה לא יהיה שנמצאת בצרפת איפשהוא. אם את מודדת את המסה של אבטיח והמסה שלו היא חצי קילו, אז המסה שלו היא חצי מהמסה של איזה קוביה מאלומניום או משהוא כזה שנמצאת גם כן בצרפת איפשהוא. ברגע שאין לך את מי למדוד כנגד המידות של הפרוטון, המידות של הפרוטון הופכות לחסרות מידה ומשמעות. מידה זה משהוא יחסי. זאת בהנחה שלא נתן לפרק את הפרוטון לתת חלקים. מה שאני מנסה להגיד, זה שאם תשימי בן אדם בסביבה א' הוא יתנהג בצורה א', אם תשימי אותו בסביבה ב' הוא יתנהג בצורה ב'. וככל שתצמצמי את הסביבה שלו (שזה יכול להיות חושים, יכולות גופניות, פחות אנשים לקיים איתם אינטראקציה), ככה הבן אדם עצמו יהיה פחות חיי ויותר צמח. גם אם תנתקי לו את כל החושים ותשאירי רק את המחשבות שלו, המחשבות שלו מהר מאוד יהפכו לחסרות הגיון, מבולבלות, או סתם הוא כמעט יפסיק לחשוב כמו צמח. הסביבה מייצרת את האישיות של הבן אדם, הסביבה כוללת אולי גם את גוף האדם והגנים, אבל אישיות א' של אדם שהיתה קיימת בסביבה א', תחדל להתקיים בסביבה ב' ותהפוך די מהר לאישיות ב'.
