הזמנה לדיון: חשיבות הלימודים הקדם-קליניים

[Y a n i B]

הזמנה לדיון: חשיבות הלימודים הקדם-קליניים

בזמן האחרון יצא לי להרהר הרבה בסוגיית החשיבות של הלימודים הפרה-קליניים. מצד אחד, אני שומע את הטענות הבאות: -הלימודים הפרה-קלינים (מעכשיו: לפ"ק) הם הבסיס להבנה עמוקה של כל מה שיבוא אח"כ, ככה שאם תקבל תוצאות של בדיקה שלא תואמות לערכים המקובלים לא תמהר להאשים את המכונה במעבדה, אלא תפעיל את ההיגיון שלך ותפתור את הבעיה, דבר שלא ניתן לעשות ללא בסיס מספק בלפ"ק. -הם מה שיאפשר לך לקרוא ולבקר יום אחד מחקרים בצורה נורמלית. -הם יאפשרו לך להבין את ההתפתחויות בתחום שלך. ומצד שני: -עד שתגיע להתמחות כבר תשכח כמעט הכל. -ומה שניתן לזכור לאורך תקופות ארוכות כ"כ זה בכל מקרה רק את הקווים הכלליים, והעקרונות, ואת אלה מטמיעים כבר בציונים של 75-80, ולא צריך להשקיע מעבר לכך. בשביל מה ללמוד כ"כ הרבה ולרדת לדקויות אם תשכח את זה? -בסטאז' ובהתמחות בכל מקרה תלמד את מה שאתה באמת צריך, ולעומק, ככה שאתה לא צריך לחשוש שציונים בינוניים בלפ"ק יפגעו במקצועיות שלך, לטווח הארוך. -משמועות לא מעטות (אולי אתם מכירים שמועות אחרות, ולבטח יגיבו להודעה הזאת גם חבר'ה מהשנים הקליניות בעצמם) - סטודנטים בשנים הקליניות בעצמם מדווחים שאין הרבה חשיבות ללפ"ק. אשמח לשמוע מה דעתכם, יניב

 

[Y a n i B]

החשיבות של העניין כמובן ברורה:

ציוני 75-80 דורשים ה-ר-ב-ה פחות השקעה מאשר ציוני 95, מה שמשאיר יותר זמן לזוגיות\תחביבים\עבודה, שגם הם חשובים. אז אל תיתנו לי תשובות בסגנון: "אם כבר ללמוד אז עד הסוף" וכאלה, תנמקו!

 

[zeevits]

משעמם לך אה..

יש לך את ברכתי לא לעבור את 75 בשנתיים שנותרו

 

[JackoJack]

אני בטוח שיהיו פה לא מעט אנשים שיחלקו עלי

בטח ובטח מהמחזור שלי...אבל מבחינתי - 75 - רופא 76 - פראייר בהצלחה!

 

[יוסי n]

נו באמת

 

[MnsuR]

עזוב אותו ... הוא לא חורש ../images/Emo3.gif

 

[lidaka]

קל יותר

להשיג ממוצע 90+ מאשר לעמוד על 75 בדיוק. אל תהיה חרטטן. חוץ מזה, תנמק.

 

[JackoJack]

טוב ברור שזאת היתה הגזמה...

אבל אני לא חושב שמרדף אחרי ציונים חייבת להיות הדרך...רמת הידע שתקבל עם ממוצע 75 מספיקה די והותר להמשך השנים הקליניות ולא תמיד הציונים ישקפו עד כמה תפסת את הנקודות העיקריות בחומר שילוו אותך בהמשך...

 

[lidaka]

עם זה אני מסכים

 

[zeevits]

וברצינות

בעיניי המטרה של הלימודים היא הקניית הרגלי למידה וגישה לצורת הלמידה האופיינית למקצוע, ומעבר לכך לימוד "שפת התחום" תוך שאיפה לכסות את מירב החומר. בעיניי המקצועות הרלוונטיים יותר לעוסקים בקליניקה הם הפרמקולוגיה, הביוכימיה הקלינית, הפיסיולוגיה ובטח שאנטומיה (ועוד כמובן מהחבורה הזו), כי העקרונות המלומדים שם שזורים כחוט השני כמעט בכל תחום התמחות קליני. סתם בשביל לסבר את האוזן, אלו העוסקים במחקר ביוכימי למשל, עדיין, גם חוקרים בכירים, בבואם לפתור בעייה כלשהי בניסוי עדיין חוזרים לכימיה אורגנית של שנה א' (הרציניים שביניהם) - דרך אגב, גם בשביל לפתוח ספר - צריך לדעת באיזה עמוד לחפש ואיך להבין את מה שכתוב. כל זאת לא אומר שישנו קשר בין איכות ההטמעה של החומר לבין הציון שאתה מקבל בקורס, אני מכיר מספיק אנשים שסיימו תואר מסויים בממוצע מעל 95 ועדיין אי אפשר לנהל אתם שיחה אינטלגנטית ועמוקה על מה שהם למדו, ולהפך, אנשים שסיימו את התואר בממוצע יותר נמוך בהרבה, והיום הם עושים חייל באותו התחום. מה שבאמת תמוה קצת בבתי הספר לרפואה בארץ הוא הפער הזה בין חוסר ציפייה של המערכת לציונים גבוהים (אין קורלציה בין ציוני ה-MD לבין קבלה להתמחות) מחד, לרמת ההשקעה המטורפת מצד הסטודנטים מאידך. לדעתי, שורשי הפער הזה טמונים בכמה מאפיינים (שלאו דווקא חלים על כולם, אך בתחושתי על רובם) של תלמידי הרפואה בארץ והבולטים שבהם - הישגיות ותחרותיות - שיכולים לבוא בצורה בריאה מאוד ולעתים, לצערי, בצורה מאוד לא בריאה. אגב, חוסר הציפייה הזה של המערכת שציינתי קודם הוא יתרון מאוד גדול של לימודי הרפואה לעומת מקצועות אחרים בהם ציון התואר משפיע באופן ישיר על קבלה למקום העבודה (כמעט כל מקצועות ההנדסה) או מלגות והתקדמות מקצועית (מדעי הטבע, מדעי החברה ובטח שמדעי הרוח) ואני רואה את זה כמעין פיצוי על הצורך בכ-11 (!) שנות הכשרה על מנת להגיע למעמד הדומה לזה של מהנדס כשלוש שנים לאחר תום לימודיו (מומחה צעיר במחלקה לעומת ראש צוות קטן בחברת היי טק למשל). כמובן, שאם מסיימים את לימודי הרפואה בממוצע 95 - זו תהיה שורה מאוד מאוד יפה בקורות החיים וסביר להניח שגם תקדם את בעליו של הממוצע במישור המקצועי, אך מעבר לכך, אין שום הבדל בין מסיים בממוצע 80 לבין מסיים בממוצע 94. ובטווח הזה הכל תלוי ברצונו האישי של התלמיד לינוק את הידע שניתן לו. חשוב לזכור עם זאת, שאם זה כבר ברור שבתור רופא או סטודנט צעיר במערכת אף אחד לא מעריך אותך לפי הציונים בתעודה ברור גם שבוודאות מעריכים אותך לפי רמת הידע שלך ולפי היכולת שלך ליישמו. ולכן אין ידע מיותר, גם ברמה המקצועית ובטח שברמה האישית.

 

[Spider angioma]

דעה

קודם על נתחיל בזה שציון 75 או 90 זה לא כזה קריטי וזה לא מה שקובע את חשיבותם של הלימודים הקדם קליניים, הרי גם מי שהוציא 75 לא בדיוק למד 75% וענה נכונה על כל השאלות שקשורות לחומר שאותו הוא למד, ז"א שגם מי שמוציא 75 למד את מרבית החומר אולי עם פחות השקעה, ויש כאלה שמשקיעים ולא יוצא להם להוציא 90, אפילו ברפואה לא כולם עם יכולות שוות. לגבי הלימודים עצמם, כאן טמון ההבדל בין להוציא "טכנאי" רפואה לדעתי, בין להוציא רופא. חוץ מזה שאי אפשר ללמוד לימודים קליניים בלי בסיס רחב של לפ"ק, אולי בלי חלק מהדקויות שמלמדים, אבל זה גם חשוב. חשוב לספק לרופא לעתיד כלים של ידע, של סקרנות מדעית, של מחקר, של לדעת יותר ממה שבדיוק צריך, כי בלי זה זה דומה יותר לטכנאות. במהלך הלימודים הפרה-קליניים גם אני התעצבנתי ואמרתי מה זה קשור לעזאזל, אבל אחרי סיום הלימודים אני מבין יותר ויותר את החשיבות שלהם למרות שזה היה מעיק. בנוסף לזה לגבי הטענה ששוכחים חלק מזה, זה נכון אבל את העיקר אנחנו זוכרים וכמו כן כשבאים לקרוא מאמר, או משהו על מחלה, אנחנו מבינים על מה מדובר אפילו בלי לזכור את כל הפרטים. ברפואה אפשר לחיות טוב טוב ולהשיג ממוצע של 85 בשנים הפרה קליניים, ולדעתי עדיף להשאיר קצת כוח לשנים הקליניות אלא אנשים שהם חובבי תשעימים או מעוניינים במסלול ישיר ל PhD.

 

[Chris Redfield]

רפרפתי על השרשור

לא ממש קראתי הכל, אז אם אני חוזר על משהו שכבר נכתב, אל תקראו. דיי קלעת לחשיבות של הלימודים הפר קליניים. רפואה הינו תואר מדעי, לכל תואר מדעי צריך בסיס חזק של מבואות. בהמשך כמגיעים ממדעי הטבע למדעי הרפואה שזה כבר ה"תכלס" מה שקורה לגוף האדם. הבעיה עם הסטודנטים לרפואה (לא רק איתם), שיש מן המשכיות של חוסר עינין במדעים האלה, שאיכשהו, השתרש שניתן להיות רופא גם בלי לדעת\להבין\לזכור את אלה. נובע מעצלנות מהגישה שיש היום של "אם זה לא חובה אז למה?" של " גם ככה כולם נהיים רופאים בסוף" "מי יזכור את זה כשאסיים את הסטאג'?" אני אישית לא בא ללימודים בשביל להוציא תעודה או רישיון, אותי מעניין לדעת שיש ממברנות על המיטוכונדריון ומה הבררנות שלהן. כמו שמעניין אותי לדעת על לו גריג. זאת אוניברסיטה, באים ללמוד ולא לעבור מבחנים. נכון, גם אותי פיזיקה לא ממש מעניינת אבל לא נשמע לי נכון של80 אחוז מהשנתונים, אם תיתן אפשרות פשוט ירחפו מעבר לשנים הקליניות , רובם עושים זאת, כאשר יש נוכחות סביב 50 אחוז ומטה החל מסמסטר 2. , אפשר להגיד שזאת תופעה כלל אוניברסיטאית אבל בשום מקום לא תמצא כמות כזו של סטודנטים פר שנתון שממש חצי מהתואר עושים שכונה.

 

[enigma88]

../images/Emo22.gif דעתי

אומנם אני לא קרובה לסיים את השנים הפרה-קליניות ואני בוודאי הדיוט(ה?) בנושא, אבל אני חושבת שרוב החומר הנלמד הוא כן חשוב לעתיד. כשאבא שלי מספר לי על מקרים רפואיים שפגש, ומפרט כיצד המחלה התפתחה וכיצד מטפלים בה, אני שומעת מושגים רבים מוכרים שלמדתי השנה (לא שאני מבינה כיצד הכל מתקשר חחח - עדיין!). אני לא חושבת שניתן לטפל במשהו כמו שצריך בלי להבין לעומק את התהליך הדלקתי/סרטני וכו'...רפואה לא אמורה להסתכם בריכוז סימפטומים וחלוקת תרופות! וזה חלק מהבסיס שאנו רוכשים ב-3 שנים הראשונות, כל הביולוגיה, כימיה, אנטומיה כמובן, פתולוגיה, היסטולוגיה וכו'. אבל.....אממה.... אני מסכימה שיש קורסים שנראים לא קשורים בעליל לרפואה המעשית, אלא רק למי שיחליט לפנות למחקר (שאלו המיעוט מכל מחזור). לדוגמא, מה לכל הרוחות אני אעשה עם ידע במטלאב??? או מכניקה? ויש שאומרים שאפילו פילוסופיה מיותר... ולגבי הציונים: מי שיכול להגיע ל-95 עם השקעה שאינה מטורפת, שילך על זה ובהצלחה! אבל אם זה דורש לוותר על שעות שינה, יציאה עם חברים, סרט פה או שם ופשוט להנות, זה לא שווה! הרי ממילא ממוצע השנים הקליניות משמעותי בהרבה מבחינת אחוזי התואר! כמה אחוזים השנים הפרה-קליניות? 15% בערך? ההבדל בין 75 ל-95 אם כך מתבטא בסה"כ 3 נק'! האם זה שווה 3 שנים בלי חיים? לדעתי לפחות, לא, כי ממילא לא יהיו לנו חיים בשנים הקליניות

(ואני אשמח אם יתקנו אותי בנוגע לזה) אבל מי שמצליח לאזן בין כל זה (או שמחוייב לאיזושהי תוכנית הצטיינות/PHD), אז כדאי לפחות לנסות ולהוציא מעל 85-90.... אז, מי יתן וכולנו נקבל ממוצע 85+

 

[The Reaper]

איך קוראים למי שמוציא את הציונים הכי נמוכים

בבית ספר לרפואה? - - - - - - - - - - - - - - - - ד ו ק ט ו ר

 

[enigma88]

תכל'ס! ../images/Emo6.gif

בסופו של דבר כולנו נצא רופאים! (אם לא נשתגע לפני כן....)