הזמן

hregev1

New member
ענתי - המון איחולי החלמה

פשוט לא הולך לך בזמן האחרון, מדבר לדבר, הגיע הזמן שתחלימי ותוכלי להגיע לכל מקום שתרצי. לידיעתך כל נהג אוטובוס חייב לעצור עד שהולכי הרגל יחצו א הכביש, ברור שלא שווה להסתכן בשביל זה אבל תדעי שזוהי חובתו. בהקשר לאותו ענין, אני חטפתי דו"ח אזהרה לפני מספר ימים כשחציתי כביש שלא במעבר חציה בריצה קלה והגיע קטנוע - ומי היה רכוב עליו? כמובן שוטר ולאחר ברור שערך עם פקידה כלשהיא התברר לו שאני לא עבריינית בעברי ואז הוא נתן לי אזהרה רשומה. להתראות חני
 

ענתי44

New member
העיקר שלא פצע אותך

כי הכאב מפציעה כזו איום. עברתי תקופה קשה ועכשיו אני בפתח של החלמה. תודה על העידוד שלך ובבקשה, רק מעבר חצייה חני יקירה.
 
כל הכבוד על החוג ותהני

אפילו אם אין חשק, צריך לעשות בשביל עצמנו. חייבים. בסוף אוקטובר אני מתחילה ללכת למכון אבשלום: לימודי ארץ ישראל פעם בשבועיים בימי שישי. הולכת עם אחותי. כך אתפוס שתי ציפורים במכה. אהיה עם אחותי האהובה עלי וגם אתאוורר. אני מצפה לכך בקוצר רוח. אני לא כותבת , אבל קוראת אותכם. המצב עם אמא של בעלי לא טוב. האבא מאוד עצוב. אני משוחחת איתו מידי יום ונותנת את אוזני וליבי. כל מה שאני יכולה לעשות במצבנו. חיבוקים לכולם. ממני.
 

zs1957

New member
ריקי שולחת לך חיבוק גדול

לא קל להתמודד עם שני חולים במשפחה. זהבה
 
מצטרפת לכל המחבקים, אומנם

באיחור, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם, קשה לטפל בבעל חולה, וגם להיות אוזן קשבת לחמך, זה באמת קשה מאוד, מקווה שאת עומדת בכל המטלות. בשורות טובות, ניצה.
 
ריקי יקרה , נהניתי מהחוג

עכשיו הוא ישן כאן בסלון ואני צריכה להעיר אותו ולמקלחת. אך היה שווה לצאת מהבית, לנקות את הראש, לעשות משהו שונה ולהכיר נשים חדשות ונחמדות. מאחלת לך שגם את תהני מהחוג בימי שישי, הלואי והייתי יכולה גם כן, אך יום שישי הוא יום הכנות לשבת. מצער לשמוע על אמא של בעלך. כל הכבוד לך על התמיכה שאת נותנת לאבא שלו. תחזיקי מעמד ותעשי כל מה שמתאים לך במצב הזה ובע"ה תמצאי את הדרך להמשיך לחיות ביותר רוגע ושמחה חיבוקים ממני , טובה
 

ענתי44

New member
וזמן הרגיעה בבית ביגר עבר

קיבלתי צו 8. אמא פשטה את מסכת החביבות, לבשה שכפץ אלצהיימרי והתחילה להגיב בתוקפנות. צועקת ורוטנת כלפיי. עבדתי על כתבה מרכזית והעברתי לה לערוץ 10.לפתע צעקה עליי " מה זה השטויות המטופשות האלה", אז עזבתי את המחשב וחיבקתי אותה, וסיפרתי לה על מה כתבתי, היא זכרה את האיש אותו הכירה הייטב כשאשדוד היתה קטנה. והעברתי לכדורגל והיא, משום מה אמרה שזה עדיף על השטויות. פינקתי אותה בקפה ועוגת גבינה ועיסוי בגב. שקט.... עד ההתפרצות הבאה.
 
ענתי, כמו בכל בית הקשור

למשפחת האלצהיימר, יום אסל יום בסל, אצלי זה שעה אסל שעה בסל, אבל מחזיקה מעמד, שורדת, ישעוד יום אחד... מקווה שיהייה לך לילה שקט, וגם לי
בשורות טובות , ניצה.
 
למעלה