אני מסכים עם דבר אחד בלבד
שאין ישות פנימית.
כל שאר דברייך מבוססים על היעדר מושגיות שיכולה לטפל בהכרה הזו.
ובמילים אחרות- את מנסה לבטא את האין אני במונחי היש אני.
ואני, לעומת זאת לא מנסה לעשות כזה דבר בכלל.
אני רק מדבר על מערכות של קטגוריות ועל כך שלא ניתן לערבב ביניהן.
קטגוריות ה"יש אני" לא יכולות לבטא את קטגוריות ה"אין אני".
מצידי שדיכוטומיה קטגוריאלית זו תתקיים לעד אבל שום דבר לא יכוח לגרום לי לעסוק בשטות הזו שכולכם עוסקים בה שהיא לערבב בין שתי מערכות שאין ביניהן שום קשר ולא יכול להיות ביניהן שום קשר.
בגלל זה את יכולה לדבר על כמה שהפסקת לחפש אבל אני מבין שאת רק משכפלת איזשהו רעיון שבאופנה היום והרבה קוראים לו נון דואליות (שזה שם מאד לא הולם כי בעצם שלילת הדואליות יש דואליות).
בעצם הפכת את האי חיפוש לסוג של חיפוש וזה גם כן מאד מונחה. זה אותו החיפוש אחר הארה שלובש צורה של פאסיביות מדומה. את בוודאי מחכה שההארה תגיע עכשיו וכשהיא לא תגיע את פשוט תעברי לגימיק אחר.
אני אומר לך- את לא תגיעי להארה. הארה היא בסך הכל סוג של מכת ברק שלא את שולטת או מכוונת אותה ואין לך סיכוי לייצר אותה.
המואר הוא בסך הכל איזשהו יצור שהאינטליגנציה הגולמית שלו גבוהה בהרבה מהחשיבה האקטיבית שלו.
אבל השיטה שלך שהיא התחכמות לחשיבה האקטיבית במליון צורות לא מקדמת, אפילו בקצת, את הטיית המאזניים לטובת האינטליגנציה הגולמית.
את, כמוני, וכמו ינוקא וכמו כל המעופפים בפורום הזה וכמו כמעט כל האנשים על הפלנטה, יצור שהחשיבה האקטיבית שלו חזקה יותר מהאינטליגנציה הגולמית שלו.
כשאני אומר "חזקה" אני מתכוון שהיא זו שמקבלת את כל ההחלטות והיא זו שמבינה את כל הדברים בדרך ההתניה שלה.
אז אני תומך לגמרי באי חיפוש אבל אני חושב שהאי חיפוש שלך הוא מצב זמני של חיפוש ושבקרוב תשתעממי ותמשיכי במה שנקרא חיפוש כלומר בניסיון עקר לבטא את הרוח כחומר, את האחד כשניות ואת הסדר כאי סדר.
את הסדר את מבטאת כאי סדר במונחי החיפוש הזה אחר הפשטות... בכך שאת מבטאת את הדברים כאילו הם פשוטים במהות שלהם... אבל בחיים שלך הם לא פשוטים. את פשוט מבטאת משהו שאינו מאורגן, שאין לו סדר וכך אין סדר לתוכן. הצורה משקפת את התוכן. הצורה הלא מסודרת היא האינדיקציה להיעדר תוכן פשוט.
הדבר השני הוא כשאת מבטאת את האחד כשניות. כשאת מדברת על האחד שבו אין שפה והכרה את מדברת מדמיונותייך. הרי יש שפה באחד והיא שפה אחת. והכרה שתפסה את האחד דוברת את בשפה האחת הזו. מה שאת סבורב שהוא האחד הוא לא האחד אלא הוא הניגוד בינך לבין הרוח לכשלעצמה.
כאשר תופסים את האחד אין ניגוד בינך לבין הרוח.
אני מוכרח לומר שבדרך כלל אנשים לא תופסים אפילו שמץ מהרוח לכשלעצמה ולכן גם הטעות הזו היא הישג רוחני יוצא דופן שאני לא מבטל את ערכו. אך בכל זאת טעות היא טעות.
העניין השלישי הוא לבטא את הרוח כחומר- זה מאטריאליזם רדוקטיבי פשוט שנפוץ מאד היום בגלל הנחת יסוד מלאת תקווה של חוקרי מוח, מדעני מחשבים וכו' שאפשר חהיה לייצר את כל המימדים של התודעה מהנדסת איזשהו מיתקן טכנולוגי. אני לא טוען שאי אפשר אבל השפה שבה המתקן הזה ישתמש תהיה זהה לשפה שלנו מהבחינה שהיא תשתמש בקטגוריות דואליסטיות. אאו במילים אחרות- התודעה המלאכותית לא תפתור את בעיית השניות אלא רק תשחק בה תפקיד הדואליות המגולמת במכונה ולא ניתן יהיה לפתור את הדואליות הזו על ידי רפליקה, אפילו מושלמת, של התודעה.