הזיות של עילגות

[ינוקא1]

שתחרבן עליך ציפור !

 

[הקוסמת הורודה]

שתתקלח עם חרא!

 

[רועי החושב]

נכון, אבל בתוך האידיוט הזה מסתתר גאון

ובשביל שהגאון יתעורר לחיים מוכרחים להביא את האידיוט למודעותו.
כל עוד הגאון לא מודע לאידיוט האידיוט מקלקל לו את כל התפיסות ומייצר אידיוטיזמים שעליהם מבזבז הגאון את כוחותיו.
וכך מה שקורה הוא שיש גאות של תורות שטות, סברות שאין להן כל ביסוס, והתעקשויות שמקורן בגאוותנות.
השלושה הנ"ל מטופחים על ידי הכוחות הגאוניים שבנפשו המשונה ולכן בפועל- הוא אידיוט עם המון המון אידיוטיות שהופכת אותו למגה אידיוט.
זה כמו אידיוט על סטרואידים.
אני מנסה לתקן את האידיוט אבל זה קשה כי הגאון משועבד אליו ומפיח רוח בכל תוצרי דמיונותיו כך שהם משכנעים אותו הרבה יותר ממה שאני יכול לשקף לו ביכולת השיקוף הקטנה שפיתחתי כתחביב צדדי בזמנים ששקדתי על המטרה של העלבת אנשים רבים ככל האפשר.
ומה שאירוני הוא שאני בכלל לא מנסה להעליב את האידיוט, לשם שינוי, אבל הוא מוכרח להיעלב ממני כי הוא לא יכול לשאת את השיקופים שאני מייצר בשבילו.
ויש לו כל מיני רגישויות שאף אחד לא יכול לצפות מתי הן יהפכו אותו לזועם ואטום לכל דבר שיגידו ובעלבונו התמוה יסתום את אזניו מלשמוע כל דבר חכמה.
ואיש לא ידע בדיוק מה לכל השדים הטריגר של הקריזות של הגנוב הזה וגם לא נראה לי שמישהו ירצה לדעת.

 

[ינוקא1]

מעריך את אצילותך ונדיבותך

 

[הקוסמת הורודה]

סתם שתדע האידיוט מנסה לתקן אותך אני לא רוצה

לדעת מה יצא מהניסוי הזה.

 

[הקוסמת הורודה]

אהבתי את הדימוי אידיוט על סטירואידים

 

[ינוקא1]

זו באמת שאלה מענינת מי משניכם יותר חולה נפש ....

אני אומנם מהמר על רועי , אבל הקרב צמוד.

 

[הקוסמת הורודה]

זה בדיוק מה שבאתי להגיד רק עליך.

 

[רועי החושב]

הנה, יוסף הכל יודע הופיע

הרי לא יתכן שמישהו יודע יותר ממך.
המכשול הזה... שאתה חושב שאתה יודע הכל... זה נראה לי משהו חמור אצלך.
מעניין שמעולם לא אמרת באף דיון איתי "אני לא יודע".
בכל נושא טענת לדעת הכל.
אז איך אפשר לחדש למישהו שיודע הכל? שום דבר חדש הוא לא ילמד.
בהצלחה עם זה.

 

[lightflake]

העיקר שנתת הסבר אחרי שכתבת שלא ניתן להבין

 

[רועי החושב]

העיקר שנדמה לך שהבנת את הנקרא

 

[lightflake]

זה שכתבת לא מעיד שהבנת

עובדה שלא הפנמת.

 

[lightflake]

אהבתי את הכותרת, מסכמת יפה את התוכן

 

[זה פשוט]

אי אפשר לשחרר את האני מהדיבור והחשיבה

אבל אפשר ורצוי לשחרר את ההזדהות עימה.
לא עם המילה, עם התחושה שהיא מייצרת - כאילו קיימת ישות פנימית שחושבת ועושה.
זה מאוד מעניין. התנועה הזו של השכל, החזרתיות, מייצרים את הפטמורגנה הזו.
מכיוון שאין מי שעושה, יש רק עשייה, אין גם מי שישחרר ולכן אין את מה לשחרר
כשמבינים שהדברים פשוט קורים מעצמם לאף ישות פנימית, החיפוש נגמר, הסבל נגמר.
עם מה כאן אתה לא מסכים?

 

[זה פשוט]

אי עשייה לפי הטאו

אי עשייה הוא עקרון מנחה בתרגול דאואיסטי, הועיל ודאו מארגן דברים בכוחות עצמו, כל התערבות רק מפרה את הצו הטבעי. דאו יכול להיות מובן כעיקרון אוניברסלי, בלתי נגיש לשכל האנושי, ולכן יש למעט ככל האפשר בפעולה מודעת ולחיות בצורה אינטואיטיבית יותר על מנת לא להפריע לעיקרון זה לבטא את עצמו.
ללכת בנתיב השכלתני, תוך התעלמות מאינטואיציה, משמע להילחם בדאו, וזה אשר נלחם בדאו מזיק בהכרח לעצמו ולאחרים. זה כמו לשחות נגד הזרם, אלא שהזרם כל כך חזק שמושך את השוחה בכיוון שלו בכל זאת. זה ששוחה במעלה הנהר מבזבז את כוחותיו, מתיש את עצמו עד כדי המוות.
כך שלמעשה, במובן מסוים כתיבה וקריאה של שורות אלו, על פי דאואיזם הוא בזבוז של זמן וכוח, זוהי איננה הדרך הנכונה להגיע אל הדאו הנצחי.
מתוך ויקיפדיה.

 

[ינוקא1]

דווקא כמטפל

לןברפואה סינית שעסק בדאואיזם , אני קצת חולק על התיאור שלך.

אנסה לתת דוגמה שנתתי בעבר :
יש שייט מיומן , ויש שייט לא מיומן.
השייט המיומן מודע לזרמים (זרמי המים , ואם הוא במפרשית גם זרמי האוויר) , ולכן אצלו הכל נעשה בזרימה וללא מאמץ.
זה איש הדאו !

זה אדם שהגיע למיומנות בזרמים השולטים בעולמו , ולכן הוא פועל במינימום מאמץ.

אך הוא לא נולד עם זה , ולא תמיד זוהי רק אינטואיציה - הוא תרגל זאת , והרבה !!!
אם תראי כמה זמן משקיעים אומני גונג פו וצ'י גונג בתרגולים שלהם , תביני עד כמה.

הזרימה הטבעית , חוסר המאמץ , נקנה בהרבה מאמץ.
לפעמים גם נדרשת הבנה שכלית וחקירה שכלית.
השכל לא מנוגד לדאו , הדאו של האדם הוא שימוש נכון בשכל (בין השאר).

(אם האדם יתנהג כמו חיה חסרת שכל , תהיה זו סטיה מהדאו שלו !)

העיקר , בסופו של דבר , זו ההגעה ליכולת לנוע עם ה"זרמים" השולטים בעולמך.
תמיד לפעול איתם , ולצמצם למינימום פעולה נגד הזרמים הללו.
כך לחסוך באנרגיה שלך - וזה חוסר המאמץ !
מי שהגיע למיומנות בכך , זה איש הדאו !!!!

 

[זה פשוט]

אם אתה לא מסכים אין פתח לדיון אז נוותר

קצת מתיש ומעיק הדיונים האלה שנוטים לרדת לדקויות מילוליות
זה פחות מתאים לי
אני צריכה להתמודד עם התחכמויות והתפלספויות אבל יוצא מזה כל הג'וס והמסר מתפספס.
הפשטות שבאמת דורשת הבנה עמוקה ואינטואיטיבית, לא מסות של מילים.
מילים ארוכות כבר מיציתי בגלגול הקודם

 

[ינוקא1]

המילים הן הכח הגדול

ביותר של האדם , וחלק מרכזי בדאו שלו.
&nbsp
דווקא כשאין הסכמה יש פתח לדיון , ויש הפריה הדדית.
את תרוויחי הרבה יותר מאי הסכמות מאשר מהסכמות.
&nbsp
החיסרון היחיד הוא שאי הסכמות מהוות פגיעה ב"אני" , ומפעילות עליו לחץ.
אבל ההתמודדות עם הלחץ הזה , זו הדרך להאיר אותו.

 

[s i s u]

ינוקא יקר, מילים רק מוסיפות למציאות ואין בהן צורך.

הכוונה למילים שמנסות לתאר את המציאות ולא מילים שמנסות ליצור תרופה לסרטן וכו'.
פעם מילים היו בשבילי חזות הכל, אהבתי לקרוא, לכתוב, עבדתי בזה, הכל.
היום זה הולך ומתמעט בזכות אותה הבנה שהדברים עולים מעצמם לאף אחד
אז עבורי אולי כבר אין יותר טעם בדיונים האלה
אם אמשיך לכתוב זה רק כי אני נהנית מזה. אם זה לא כיף, אני מעדיפה לעזוב.
מה תגיד?

 

[ינוקא1]

אגיד לך

שבוודאי תחזרי

&nbsp
אבל המילים בונות אותך.
בתורה כתוב שאלהים ברא את העולם במילים , והמילים שלך בונות את עולמך האישי.
&nbsp
בסופו של דבר , את לא חיה באיזשהו מימד מנותק , את חיה כאן.
&nbsp
גם אחרי שחווית את אלהים (ביצעת "שאיפה") עדיין נשאר לך לבטא את אלהים ("נשיפה").
&nbsp
הארה אמורה להגיע הנה , לחייך , לעולמך.
לא להישאר רק "למעלה".
ובשביל לבטא את האור שלך בעולם , את צריכה מילים.
&nbsp
לעולם המילים לא תוכלנה לבטא הכל , יש פער אדיר בין המילים לבין החוויה.
אך עדיין , המילים הן הצינור שמגיע לעולם שלנו , רק הן יכולות להאיר את עולמינו הזה , העולם של חיי היום יום.
&nbsp