רועי החושב
New member
הזיות של עילגות
* הועתק משירשור אחר ונראה לי שראוי לעיסוק בפני עצמו.
הבעיה היא שאין אני.
ה"יש אני" הוא ההצהרה הכי מוחלטת שיש.
אבל- החשיבה לא יכולה להתעסק בדברים יחסיים באופן ישיר אלא רק בהשתקפות שלהם בפרשנות שמשדכת להם מוחלטות.
החשיבה לא מסוגלת לדבוק ביחסיות המוחלטת של הכל ובגלל זה היא עוסקת בקיפולים של היחסיות הזו ובמידה שהיא מודעת- היא מודעת להם כקיפולים.
אפשר גם לקרוא להם בעוד שמות ועדיין- שם לתהליך הזה תלוי במקום שממנו אתה מתחיל לחקור.
כלומר- אנו רוצים לבטא במילים את התהליך של המעבר מהיחסי למוחלט במחשבה אבל כל ביטוי של זה יהיה כבר בתוך המוחלט ולכן יהיה כבר משהו דואלי לגמרי והוא יהיה רק פרספקטיבה ולא יבטא את ריבוי הפרספקטיבות.
אז כל "אני" הוא פרספקטיבי ואי אפשר לבטא בגבולות הפרספקטיבה את מה שמכיל את הפרספקטיבה, את פרספקטיבת העל שלה.
אז הסופר-פרספקטיבה שאין אני לא יכולה להתבטא בגבולות פרספקטיבת האני ולכן בעצם לעולם לא יכולה להתבטא על ידי אף אחד והחשיבה מוכרחה להתחיל ממקום כלשהו והמקום הזה הוא המקום בו היא יכולה לבטא דברים, כלומר זה המקום, הפרספקטיבה, שבה יש אני.
בלי להשתמש באני כגוף ראשון יחיד במשפט אי אפשר לדבר ואי אפשר לחשוב והחשיבה היא דיבור.
מי שסבור שהוא יכול לשחרר את החשיבה שלו מהאני חי באשליה כי החשיבה היא דיבור ולא יתכן דיבור בלי גופים דיקדוקיים.
כך שאני קורא לכל החיפוש הרוחני של אלו שמאמינים שהם יכולים להגיע להארה בשם הזיות של עילגות.
ההזיות של העילגות הן כשאתה חושב שאתה יכול לשחרר את החשיבה שלך מהאני.
* הועתק משירשור אחר ונראה לי שראוי לעיסוק בפני עצמו.
הבעיה היא שאין אני.
ה"יש אני" הוא ההצהרה הכי מוחלטת שיש.
אבל- החשיבה לא יכולה להתעסק בדברים יחסיים באופן ישיר אלא רק בהשתקפות שלהם בפרשנות שמשדכת להם מוחלטות.
החשיבה לא מסוגלת לדבוק ביחסיות המוחלטת של הכל ובגלל זה היא עוסקת בקיפולים של היחסיות הזו ובמידה שהיא מודעת- היא מודעת להם כקיפולים.
אפשר גם לקרוא להם בעוד שמות ועדיין- שם לתהליך הזה תלוי במקום שממנו אתה מתחיל לחקור.
כלומר- אנו רוצים לבטא במילים את התהליך של המעבר מהיחסי למוחלט במחשבה אבל כל ביטוי של זה יהיה כבר בתוך המוחלט ולכן יהיה כבר משהו דואלי לגמרי והוא יהיה רק פרספקטיבה ולא יבטא את ריבוי הפרספקטיבות.
אז כל "אני" הוא פרספקטיבי ואי אפשר לבטא בגבולות הפרספקטיבה את מה שמכיל את הפרספקטיבה, את פרספקטיבת העל שלה.
אז הסופר-פרספקטיבה שאין אני לא יכולה להתבטא בגבולות פרספקטיבת האני ולכן בעצם לעולם לא יכולה להתבטא על ידי אף אחד והחשיבה מוכרחה להתחיל ממקום כלשהו והמקום הזה הוא המקום בו היא יכולה לבטא דברים, כלומר זה המקום, הפרספקטיבה, שבה יש אני.
בלי להשתמש באני כגוף ראשון יחיד במשפט אי אפשר לדבר ואי אפשר לחשוב והחשיבה היא דיבור.
מי שסבור שהוא יכול לשחרר את החשיבה שלו מהאני חי באשליה כי החשיבה היא דיבור ולא יתכן דיבור בלי גופים דיקדוקיים.
כך שאני קורא לכל החיפוש הרוחני של אלו שמאמינים שהם יכולים להגיע להארה בשם הזיות של עילגות.
ההזיות של העילגות הן כשאתה חושב שאתה יכול לשחרר את החשיבה שלך מהאני.
![:-]]( ":-] :-]")
