born 2 love u
New member
הורים יקרים!
הורים יקרים שלי! אימא, אני הייתי מחוברת לבטנך, בחבל דקיק, חבל הטבור, החזקתי אותי במעטפת החום כ-9 חודשיים, יום ולילה דברת אלי, הבטחת לי עולם נפלא, הבטחת לשמור עלי, הבטחת להיות תמיד לציידי בכל אשר העשה, נולדתי לתוך עולם של כאב, כאבת בלידה והעברת את הכאב הזה לתוכי, נולדתי לסבול, לכאוב, וללמוד לבד מה הם אנשים, וגדלתי לתוך העולם שלכם, הורי היקרים, לא השארתם לי רגע אחד של מנוחה להביט באמת בעולם וליהנות ממנו כמו כולם, כי כבר אז נולדתי שונה, וגדלתי בצל האלימות שלכם, מכה אחרי מכה, דמעות שזלגו מכאב כו נורא, כאב שצרוב עוד בנשמה אך נעלם כי לא תמיד רציתי לראות את האמת המרה, ואתם, הורי היקרים, סך הכל רצתם לאוהב אותי, אך הרגתם אותי, הולדתם אותי בשביל מה? כדאי לבכות אחר כך על עולל מסכן שבמקרה הייתי אני, למה נלחמתם עלי? ובסוף ותרתם עלי כמו חתול עזוב ברחוב, למה הורי היקרים? וגדלתי להיות ילדה שלא יודעת מהו אושר, ששואלת יום אחרי יום מהו האושר, והאם הוא קיים, ולא מצאתי מנוחה באף מקום שבו הייתי כי אתם, הורי היקרים לא נתתם לי להרגיש כאדם רגיל, ואז הגיעה התאונה וישבתם איתי ימים שלמים אך לא הייתם שם באמת כי אני נלחמתי בסוף על מי שאני ולא אתם, הייתם רק כהד, כשם, רק אני נלחמתי, וקמתי על רגלי למרות הכאב הנורא באיבודן חלק מגופי, לכם היה רק אכפת מכמה כסף נקבל וכמה נרווח מזה אך מה איתי? אני לא זקוקה לכסף, כסף לא יחזיר את גופי השלם, אני חיה יום אחרי יום עם רגל משותקת, ואני משתדלת ותמיד קמה על רגלי והולכת ומנסה להיות כמו כולם כי אני לא שונה אני סך הכל בת אדם ואתם לא חיים את חיי, אינכם אפילו מנסים להבין, לתעות אך זה לחיות ככה כי אכפת לכם רק מעצמכם ומאך לרצות את אחרים שהם אינם בני משפחתכם, השם הטוב שלכם, המראה שבה אתם משתקפים כי הרי זו בושה בשבילכם שיצבעו על הבת שלכם ברחוב ויגידו בקול צחקני: "הבת שלכם נכה" זה בהחלט לא נעים לכם לאוזן אך זאת אני, מה לעשות ככה אלוקים רצה שאני יהיה. והזמן חלף וגליתם באישון לילה שאנסו אותי אך אתם סתמתם פיות, עצמתם עיניים והמשכתם לחיות כאילו דבר לא קרה ואשמתם אותי, כן אותי! בזה שאמרתם לי שאני מדמיינת הכל, שאני סתם משוגעת שצריכה אשפוז, כי שוב פעם פחדם מהאצבע המאשימה ברחוב, מלחששות של אנשים, פחדם שיאשמו אתכם במצב שלי אז העדפתם לשנות קצת את האמת ולהאשים אותי, תמיד אותי, כי נכון אני אשמה שאני הגעתי לעולם בצורה כזאת, הרי את, אימא יקרה סחבת אותי 9 חודשיים בבטנך. והזמן התחלף בעוד זמנים וכבר לא הייתי אותה ילדה ממקודם, והתבגרתי, נפלתי וקמתי לעולם חדש, הבנתי מי באמת אוהב ומי באמת נמצא לידי כי ככה בא לו, ונהפכתי להיות לפחות לעיניי העולם עלמת חן צעירה ומושכת אך בשבילי אני עדין אותה נערה שהייתי מקודם אך ממש לא כמו שמקודם, אין בי את הפחד לעמוד מולך, אבא יקר, ולהלחם נגדך, לא מקונן בי פחד שמא יעשו בי שוב שימוש בגופי, אין בי פחד שיצחקו כי אני יודעת שהרגל שלי היא הכוח שלי להמשיך ולהלחם באמת על החיים שלי, יש אדמה מתחתי, קרקע שצומחת ותמיד נציבת להגן עלי שאני לא אפול. וגליתם לא מזמן שאני אוהבת בנות, וכאן נפלה המכה האחרונה, הפעם אמרתם די והעפתם אותי מהבית, לא חשבתם שגם לי לא קל כי הרי כל חיי רציתי סך הכל להיות כמו כולם ופתאום גם זה נופל עלי משום מקום, לא בחרתי להיות אישה שאוהבת אישה, אני מסתכלת לפעמים ברחוב בזוג מאוהב ורוצה להיות שם גם אך לא עם גבר, אבא ואימא יקרים, אלא עם הבת זוג שלי, ללכת ברחוב מחובקות, להקים משפחה בלי לסבול אך אתם לא מבינים שזה כואב לי שגם כאן השארתם אותי לבד, לא נתתם לי זמן להסביר, לראות לכם שככה אני מאושרת אך גם את זה לקחתם ממני, לקחתם את האושר היחיד שהיה לי, ועכשיו אני במקום כו זר לי, עם אנשים שאינם יודעים את אשר נותר בלבי, את הכאב העמוק שנוצר במשך השנים כי לא נתתם לי לחיות כמו שאני, אני אותה בת שלכם, אינני שונה, אני אותה ילדה שהולדתם, אם רק תביטו בי תראו אתכם בי, אני לא חתול שאפשר לזרוק אותו לרחוב כי נמאס לכם, אני לא בחרתי הורים, אתם לא בחרתם את מי להוליד, אני נולדתי להיות מי שאני עכשיו, האמת שלי מתגלה לאור, ואתם נותרים מאחור, כי אני לא מוכנה יותר לעמוד ניצבת בפינה אפלה בשבילכם, אלא החיים שלי עכשיו, לחיות, לצמוח, לפתח עולם משל עצמי, אתם כבר הוכחתם לי מי אתם, אתם רק מילה-"הורים יקרים". "הורים יקרים" יהיו שלום, מקווה שעם המילים האלה יהיו לכם קצת הבנה לגבי מי שאני, כי אני סך הכל כמו כולם, בת אדם פשוטה, עכשיו נותר לי רק להמשיך לחיות, בהרבה כאב, בלי הרבה אנשים שמבינים אך אם תקווה שעוד האושר יהיה קיים בלבי יום אחד, שלכם בתכם האחת והיחידה שנלחמתם עליה אך וויתרתם עליה באישון לילה. "התקווה אף פעם לא נוטשת אותך, אתה הוא הנוטש אותה"
הורים יקרים שלי! אימא, אני הייתי מחוברת לבטנך, בחבל דקיק, חבל הטבור, החזקתי אותי במעטפת החום כ-9 חודשיים, יום ולילה דברת אלי, הבטחת לי עולם נפלא, הבטחת לשמור עלי, הבטחת להיות תמיד לציידי בכל אשר העשה, נולדתי לתוך עולם של כאב, כאבת בלידה והעברת את הכאב הזה לתוכי, נולדתי לסבול, לכאוב, וללמוד לבד מה הם אנשים, וגדלתי לתוך העולם שלכם, הורי היקרים, לא השארתם לי רגע אחד של מנוחה להביט באמת בעולם וליהנות ממנו כמו כולם, כי כבר אז נולדתי שונה, וגדלתי בצל האלימות שלכם, מכה אחרי מכה, דמעות שזלגו מכאב כו נורא, כאב שצרוב עוד בנשמה אך נעלם כי לא תמיד רציתי לראות את האמת המרה, ואתם, הורי היקרים, סך הכל רצתם לאוהב אותי, אך הרגתם אותי, הולדתם אותי בשביל מה? כדאי לבכות אחר כך על עולל מסכן שבמקרה הייתי אני, למה נלחמתם עלי? ובסוף ותרתם עלי כמו חתול עזוב ברחוב, למה הורי היקרים? וגדלתי להיות ילדה שלא יודעת מהו אושר, ששואלת יום אחרי יום מהו האושר, והאם הוא קיים, ולא מצאתי מנוחה באף מקום שבו הייתי כי אתם, הורי היקרים לא נתתם לי להרגיש כאדם רגיל, ואז הגיעה התאונה וישבתם איתי ימים שלמים אך לא הייתם שם באמת כי אני נלחמתי בסוף על מי שאני ולא אתם, הייתם רק כהד, כשם, רק אני נלחמתי, וקמתי על רגלי למרות הכאב הנורא באיבודן חלק מגופי, לכם היה רק אכפת מכמה כסף נקבל וכמה נרווח מזה אך מה איתי? אני לא זקוקה לכסף, כסף לא יחזיר את גופי השלם, אני חיה יום אחרי יום עם רגל משותקת, ואני משתדלת ותמיד קמה על רגלי והולכת ומנסה להיות כמו כולם כי אני לא שונה אני סך הכל בת אדם ואתם לא חיים את חיי, אינכם אפילו מנסים להבין, לתעות אך זה לחיות ככה כי אכפת לכם רק מעצמכם ומאך לרצות את אחרים שהם אינם בני משפחתכם, השם הטוב שלכם, המראה שבה אתם משתקפים כי הרי זו בושה בשבילכם שיצבעו על הבת שלכם ברחוב ויגידו בקול צחקני: "הבת שלכם נכה" זה בהחלט לא נעים לכם לאוזן אך זאת אני, מה לעשות ככה אלוקים רצה שאני יהיה. והזמן חלף וגליתם באישון לילה שאנסו אותי אך אתם סתמתם פיות, עצמתם עיניים והמשכתם לחיות כאילו דבר לא קרה ואשמתם אותי, כן אותי! בזה שאמרתם לי שאני מדמיינת הכל, שאני סתם משוגעת שצריכה אשפוז, כי שוב פעם פחדם מהאצבע המאשימה ברחוב, מלחששות של אנשים, פחדם שיאשמו אתכם במצב שלי אז העדפתם לשנות קצת את האמת ולהאשים אותי, תמיד אותי, כי נכון אני אשמה שאני הגעתי לעולם בצורה כזאת, הרי את, אימא יקרה סחבת אותי 9 חודשיים בבטנך. והזמן התחלף בעוד זמנים וכבר לא הייתי אותה ילדה ממקודם, והתבגרתי, נפלתי וקמתי לעולם חדש, הבנתי מי באמת אוהב ומי באמת נמצא לידי כי ככה בא לו, ונהפכתי להיות לפחות לעיניי העולם עלמת חן צעירה ומושכת אך בשבילי אני עדין אותה נערה שהייתי מקודם אך ממש לא כמו שמקודם, אין בי את הפחד לעמוד מולך, אבא יקר, ולהלחם נגדך, לא מקונן בי פחד שמא יעשו בי שוב שימוש בגופי, אין בי פחד שיצחקו כי אני יודעת שהרגל שלי היא הכוח שלי להמשיך ולהלחם באמת על החיים שלי, יש אדמה מתחתי, קרקע שצומחת ותמיד נציבת להגן עלי שאני לא אפול. וגליתם לא מזמן שאני אוהבת בנות, וכאן נפלה המכה האחרונה, הפעם אמרתם די והעפתם אותי מהבית, לא חשבתם שגם לי לא קל כי הרי כל חיי רציתי סך הכל להיות כמו כולם ופתאום גם זה נופל עלי משום מקום, לא בחרתי להיות אישה שאוהבת אישה, אני מסתכלת לפעמים ברחוב בזוג מאוהב ורוצה להיות שם גם אך לא עם גבר, אבא ואימא יקרים, אלא עם הבת זוג שלי, ללכת ברחוב מחובקות, להקים משפחה בלי לסבול אך אתם לא מבינים שזה כואב לי שגם כאן השארתם אותי לבד, לא נתתם לי זמן להסביר, לראות לכם שככה אני מאושרת אך גם את זה לקחתם ממני, לקחתם את האושר היחיד שהיה לי, ועכשיו אני במקום כו זר לי, עם אנשים שאינם יודעים את אשר נותר בלבי, את הכאב העמוק שנוצר במשך השנים כי לא נתתם לי לחיות כמו שאני, אני אותה בת שלכם, אינני שונה, אני אותה ילדה שהולדתם, אם רק תביטו בי תראו אתכם בי, אני לא חתול שאפשר לזרוק אותו לרחוב כי נמאס לכם, אני לא בחרתי הורים, אתם לא בחרתם את מי להוליד, אני נולדתי להיות מי שאני עכשיו, האמת שלי מתגלה לאור, ואתם נותרים מאחור, כי אני לא מוכנה יותר לעמוד ניצבת בפינה אפלה בשבילכם, אלא החיים שלי עכשיו, לחיות, לצמוח, לפתח עולם משל עצמי, אתם כבר הוכחתם לי מי אתם, אתם רק מילה-"הורים יקרים". "הורים יקרים" יהיו שלום, מקווה שעם המילים האלה יהיו לכם קצת הבנה לגבי מי שאני, כי אני סך הכל כמו כולם, בת אדם פשוטה, עכשיו נותר לי רק להמשיך לחיות, בהרבה כאב, בלי הרבה אנשים שמבינים אך אם תקווה שעוד האושר יהיה קיים בלבי יום אחד, שלכם בתכם האחת והיחידה שנלחמתם עליה אך וויתרתם עליה באישון לילה. "התקווה אף פעם לא נוטשת אותך, אתה הוא הנוטש אותה"