ליאיר
אפשרי אפשרי. אני שומע ביום יום מין קריאות כאלה של לצאת מהבית. כל פעם מישהו אחר אם זה חבר או סתם משהו שאני קורא. כולם אומרים לי לצאת לא להישאר בבית. הבית גם לא נהיה הכי נוח. אני עכשיו מילאתי את כל סדר היום שלי העיקר לא להתעסק בכל זה. התחלתי משטר תזונה שאמרה לי להתחיל תזונאית במטרה להעלות במשקל לפני הגיוס לצבא(אוגוסט 2013) ואני לאחרונה יוצא לי לסעד את סבא שלי. ובשאר היום אני מנסה לחפש עבודה שלצערי אני לא מוצא. ומנסה באמת לעשות את הזמן הזה של ההתבוננות כי היחסים עם אחותי לא טובים, אנחנו לא מדברים, ואבא שלי גם כאילו בתחרות איתי. שאני ילדותי-הוא מצפה ממני להיות רציני וקוטל אותי. ושאני רציני-הוא צוחק עליי כמה רציני אני. אפשר להשתגע ממנו. אני מנסה פשוט להתרחק מכל סיטואציה איתו שתכניס אותי לקונפליקטים, אני לאחרונה, לא מגיב בעוצמה, היו לי לילות שלמים בשבוע האחרון, על משאית גדולה של מילים שרציתי לשפוך עליו, אבל הצלחתי לשנות מיקוד איכשהוא ולא להגיב ככה. והחלטתי פשוט להתעלם, להיות אובייקטיבי, להתנתק, לעשות דברים לבד, לא לבקש כלום, לא לשתף, לא להתייעץ, להיות קצר ולעניין בדיבור וזהו.
נ.ב מה אם מציאת מקום עבודה?
