הורים בעייתים
בסד
שלום,
יש לי בעיית חינוך קשה אצלי בבית, אבא שלי הוא הר-אדם, תוקפני, אגרסיבי. וקיצוני.
יש לי אחות בת 12 עם פה של ילדה ערסית בת 17, קללות, השפלות, גסויות פה שעוברות את הדמיון שלכם.
אמא שלי סובלת מהקללות שלה כבר שנים, היא מצפצפת עליה, מתחצפת לה, קוראת לה זונה דברים נוראים. במשך שנים.
אבא שלי לא עשה דבר 1 בעניין הזה. חוץ מלאיים. הוא אף פעם לא עמד מאחורי המילים שלו נגיד לקח לה את המחשב ל-3 ימים או משהו או הפלאפון.
רק חיבוקים ונשיקות. הוא אוהב אותה כי היא דומה לו. יש לי עוד אחות בת 15, שהיא היתה גם פעם כזאת אבל היא השתנתה לטובה ברוך השם.
יש לי אח קטן, שאני יותר בשבילו. כי הוא בבית מין שעיר לעזאזאל, לא מתייחסים אליו, לא נותנים לו חברה. ואני איתו.
אני בן 21. ואבא שלי שהוא מתיימר להיות אדם מציאותי הוא כל הזמן מטיף לי לצאת מאשליות ובלבולי מוח, הוא כל הזמן מקניט ותופס אותי על כל ניואנס קטן.
ומנפח ומוציא את זה מפרופורציות, ודורס אותי במילים שלו, אפילו אם השארתי חצי תפוח נגיד על השיש, רק הוא יראה את זה, מתי תיהיה בן אדם, תתבגר, עושה מזה סרט!
אבל אחותי...שום דבר...רק מדי פעם מאיים קצת..וזהו..לא עושה כלום..למילים שלו אין גם כוח עליהן, כי הן רגילות שהוא אף פעם לא עומד מאחוריהם.
הקטע, שהוא כל כך מתיימר להיות מציאותי אבל האמת, הוא הוא חי באשליה הכי גדולה שיש!
באשליה שהוא חושב שהוא יכול לחנך גבר בן 21? הוא משלה את עצמו כל פעם. יורה כדורי סרק. חלאס, אבוד לו. הוא נתפס איתי על קטנות והמבט שלו עליי כ''כ שלילי שזה מגעיל לפעמים.
אין שום קומפלימנט, שום מחמאה, בספר חינוך הכי בסיסי שיש, כתוב, שחינוך רק עם ביקורת לא שווה גרוש, חייב להאיר בא' גם על כל מאמץ טוב שעושים והשתפרות-הוא לא עושה.
כל הזמן מזכיר לי טעויות מהעבר, ונדחף לי לשיחות עם חברים, זה פשוט מחליא, לא פלא שהוא כל פעם בברוגז מחדש עם אמא שלי, שיתעורר כבר על עצמו. שיעזוב אותי. שיתחיל להסתכל על הבת שלו.
לא מזיז לו. אני מוצאי שבת האחרון למשל, לא רציתי לעזור לאחותי להיכנס לאתר מסוים, והיא התחילה לאיים עליי בוא תעזור לי ואני יקלל אותך והרימה קולות כאילו אני חייב לה, ואני לא עוזר לה
בגלל היחס הזה שלה אליי, אח'כ אחי לא קיבל במחשב הרבה זמן אז אמרתי לה לקום שתיתן לו, היא באה לאבא שלי אמרה לו שאמרתי לה לקום(שהיא בגלל המחשב ירדה פלאים בלימודים ומי שהיא מגיעה הביתה עד הלילה היא במחשב)..ורק בגלל שאמרתי לה לקום ולתת לאחי היא אמרה ליד אבא שלי, אני יקלל אותך התחילה לנבל את הפה, הוא לא העיר לה כלום
היא מלאך. רק עליי ''אתה לא תנהל את הבית'' ואתה לא ואתה לא. אל תשכחו שהוא הר אדם, ואני כולה 165. רזה. אבל לשם שינוי, לא פחדתי. הסתכלתי לו מול העיניים במבט ישיר, אבל לא עניתי לו. בכוונה.
כי ידעתי שאין עם מי לדבר. אני כבר לא כמו פעם, קצת צעקות ואני מתחיל לרעוד ממנו. היום אני לא פוחד ממנו.
כמה פעמים הוא אמר לי לעשות משהו, ואז אמרתי לו אבל חבר שלי אמר שבדבר הזה יכול להיות ככה מה אתה חושב?-בתמימות-הוא ישר אמר לי שאתה זבלל וחרא(בצורה שהשכנים שמעו) ואתה והחבר שלך וכל הרוק שלו עף לי על הפנים. כאילו שאני מתייעץ עם חבר ולא רק איתו. בגילאים צעירים הייתי מותקף רבות לאלימות מילולית קשה, שממש הורידה אותי לקרשים מכל בחינה שהיא. היום שאני מודע מאוד. אני מנסה להתרחק מכל דפוס הכי קטן שלו. העיקר לא להיות כמוהו. לפעמים אני מרחם עליו בלב, איזה מין היגיון יש לו שהוא חושב שאם הוא יזלזל וידרוך על אדם מסוים ועוד מבלי להתייחס לנקודותיו הטובות-הוא עוד ישמע לביקורת שלו? אני כל כך שואף לעצמאות מההורים ומהבית עכשיו -שזה מדהים.
אני מעלה את המפה עם המעברים שלו ושלי.
יש לי אוראנוס על מרקורי ב-4, אני חושב שזה מציג את השינוי שחל בי שפתאום אני עומד על שלי ולא נותן לו לדרוס אותי ולא מפחד ממנו וכו'
נ.ב
הוא קשה מאוד עם הבנים שלו. אבל עם הבנות שלו הוא ממש סלחן בצורה אינסופית.
ומבחינה חינוכית, אני ואחי יותר שקטים מנומסים ורוגעים מהבנות. לכאורה זה ההפך. אבל אצלנו זה ככה.
הוא צריך לקלוט שאת כל היד הקשה שהוא צריך להפעיל עליהן, גם באופן מתון, אבל עליהן. ולא עליי ועל אחי.
אבל הוא כאילו פועל על אוטומט. אבל עם מי לדבר.
בסד
שלום,
יש לי בעיית חינוך קשה אצלי בבית, אבא שלי הוא הר-אדם, תוקפני, אגרסיבי. וקיצוני.
יש לי אחות בת 12 עם פה של ילדה ערסית בת 17, קללות, השפלות, גסויות פה שעוברות את הדמיון שלכם.
אמא שלי סובלת מהקללות שלה כבר שנים, היא מצפצפת עליה, מתחצפת לה, קוראת לה זונה דברים נוראים. במשך שנים.
אבא שלי לא עשה דבר 1 בעניין הזה. חוץ מלאיים. הוא אף פעם לא עמד מאחורי המילים שלו נגיד לקח לה את המחשב ל-3 ימים או משהו או הפלאפון.
רק חיבוקים ונשיקות. הוא אוהב אותה כי היא דומה לו. יש לי עוד אחות בת 15, שהיא היתה גם פעם כזאת אבל היא השתנתה לטובה ברוך השם.
יש לי אח קטן, שאני יותר בשבילו. כי הוא בבית מין שעיר לעזאזאל, לא מתייחסים אליו, לא נותנים לו חברה. ואני איתו.
אני בן 21. ואבא שלי שהוא מתיימר להיות אדם מציאותי הוא כל הזמן מטיף לי לצאת מאשליות ובלבולי מוח, הוא כל הזמן מקניט ותופס אותי על כל ניואנס קטן.
ומנפח ומוציא את זה מפרופורציות, ודורס אותי במילים שלו, אפילו אם השארתי חצי תפוח נגיד על השיש, רק הוא יראה את זה, מתי תיהיה בן אדם, תתבגר, עושה מזה סרט!
אבל אחותי...שום דבר...רק מדי פעם מאיים קצת..וזהו..לא עושה כלום..למילים שלו אין גם כוח עליהן, כי הן רגילות שהוא אף פעם לא עומד מאחוריהם.
הקטע, שהוא כל כך מתיימר להיות מציאותי אבל האמת, הוא הוא חי באשליה הכי גדולה שיש!
באשליה שהוא חושב שהוא יכול לחנך גבר בן 21? הוא משלה את עצמו כל פעם. יורה כדורי סרק. חלאס, אבוד לו. הוא נתפס איתי על קטנות והמבט שלו עליי כ''כ שלילי שזה מגעיל לפעמים.
אין שום קומפלימנט, שום מחמאה, בספר חינוך הכי בסיסי שיש, כתוב, שחינוך רק עם ביקורת לא שווה גרוש, חייב להאיר בא' גם על כל מאמץ טוב שעושים והשתפרות-הוא לא עושה.
כל הזמן מזכיר לי טעויות מהעבר, ונדחף לי לשיחות עם חברים, זה פשוט מחליא, לא פלא שהוא כל פעם בברוגז מחדש עם אמא שלי, שיתעורר כבר על עצמו. שיעזוב אותי. שיתחיל להסתכל על הבת שלו.
לא מזיז לו. אני מוצאי שבת האחרון למשל, לא רציתי לעזור לאחותי להיכנס לאתר מסוים, והיא התחילה לאיים עליי בוא תעזור לי ואני יקלל אותך והרימה קולות כאילו אני חייב לה, ואני לא עוזר לה
בגלל היחס הזה שלה אליי, אח'כ אחי לא קיבל במחשב הרבה זמן אז אמרתי לה לקום שתיתן לו, היא באה לאבא שלי אמרה לו שאמרתי לה לקום(שהיא בגלל המחשב ירדה פלאים בלימודים ומי שהיא מגיעה הביתה עד הלילה היא במחשב)..ורק בגלל שאמרתי לה לקום ולתת לאחי היא אמרה ליד אבא שלי, אני יקלל אותך התחילה לנבל את הפה, הוא לא העיר לה כלום
היא מלאך. רק עליי ''אתה לא תנהל את הבית'' ואתה לא ואתה לא. אל תשכחו שהוא הר אדם, ואני כולה 165. רזה. אבל לשם שינוי, לא פחדתי. הסתכלתי לו מול העיניים במבט ישיר, אבל לא עניתי לו. בכוונה.
כי ידעתי שאין עם מי לדבר. אני כבר לא כמו פעם, קצת צעקות ואני מתחיל לרעוד ממנו. היום אני לא פוחד ממנו.
כמה פעמים הוא אמר לי לעשות משהו, ואז אמרתי לו אבל חבר שלי אמר שבדבר הזה יכול להיות ככה מה אתה חושב?-בתמימות-הוא ישר אמר לי שאתה זבלל וחרא(בצורה שהשכנים שמעו) ואתה והחבר שלך וכל הרוק שלו עף לי על הפנים. כאילו שאני מתייעץ עם חבר ולא רק איתו. בגילאים צעירים הייתי מותקף רבות לאלימות מילולית קשה, שממש הורידה אותי לקרשים מכל בחינה שהיא. היום שאני מודע מאוד. אני מנסה להתרחק מכל דפוס הכי קטן שלו. העיקר לא להיות כמוהו. לפעמים אני מרחם עליו בלב, איזה מין היגיון יש לו שהוא חושב שאם הוא יזלזל וידרוך על אדם מסוים ועוד מבלי להתייחס לנקודותיו הטובות-הוא עוד ישמע לביקורת שלו? אני כל כך שואף לעצמאות מההורים ומהבית עכשיו -שזה מדהים.
אני מעלה את המפה עם המעברים שלו ושלי.
יש לי אוראנוס על מרקורי ב-4, אני חושב שזה מציג את השינוי שחל בי שפתאום אני עומד על שלי ולא נותן לו לדרוס אותי ולא מפחד ממנו וכו'
נ.ב
הוא קשה מאוד עם הבנים שלו. אבל עם הבנות שלו הוא ממש סלחן בצורה אינסופית.
ומבחינה חינוכית, אני ואחי יותר שקטים מנומסים ורוגעים מהבנות. לכאורה זה ההפך. אבל אצלנו זה ככה.
הוא צריך לקלוט שאת כל היד הקשה שהוא צריך להפעיל עליהן, גם באופן מתון, אבל עליהן. ולא עליי ועל אחי.
אבל הוא כאילו פועל על אוטומט. אבל עם מי לדבר.
