הורות - אמנות אבודה
- פותח הנושא דליה.ד
- פורסם בתאריך
החברה כמובן לא תאמץ את הרעיון
אבל יש בתים שלא רואים טלויזיה, כי מחליטים עקרונית להוציא אותה. אז זה בהחלט יכול לצמצם את החשיפה. מצד שני יש יתרון בזה שכל העולם הפך להיות כפר קטן, ויש תקשורת ודימיון בין חלקיו השונים. חלק מזה הוא פועל יוצא של כל התקשורת הכלל עולמית, סדרות טלויזיה שנמצאות בכל מקום. בסך הכל הדברים קיימים, אז להתעלם מהם לא עוזר. אנחנו לא על אי בודד. ועדיין סרטים כחולים, למשל, אינם כל כך זמינים.
אבל יש בתים שלא רואים טלויזיה, כי מחליטים עקרונית להוציא אותה. אז זה בהחלט יכול לצמצם את החשיפה. מצד שני יש יתרון בזה שכל העולם הפך להיות כפר קטן, ויש תקשורת ודימיון בין חלקיו השונים. חלק מזה הוא פועל יוצא של כל התקשורת הכלל עולמית, סדרות טלויזיה שנמצאות בכל מקום. בסך הכל הדברים קיימים, אז להתעלם מהם לא עוזר. אנחנו לא על אי בודד. ועדיין סרטים כחולים, למשל, אינם כל כך זמינים.
איני יודעת אם זה קשור...
לפני מספר ימים נערך כאן דיון ער בדבר מעורבותם (או חוסר מעורבותם) של הורים בחינוך ילדיהם ובהקניית ערכים. איני יודעת אם מה שאני רוצה לכתוב קשור לדיון, אבל בכל זאת קיים לדעתי קשר. היום צפיתי בתכנית טלוויזיה שריגשה אותי מאוד. מדובר בתכנית שהוקדשה ליצירות לכינור, בהשתתפות התזמורת הפילהרמונית וסולנים בגיל מ-9 עד 19. וכאן הנקודה. בילדותי, עוד בגיל 5, ביקשתי ללמוד לנגן בכינור. האלילים שלי היו ישה חפץ, יהודי מנוחין וברוניסלב הוברמן. כששמעתי כינור הייתי בוכה מהתרגשות. אבל אמי, שהביאה מפולניה דעות פולניות, הודיעה לי שילדה לא מנגנת בכינור. אחרי תחנונים רבים לקחה אותי למורה שבחן אותי ומצא שאני מתאימה. אבל אמי התעקשה והסכימה להתפשר על פסנתר: "זה מה שילדות חכמות לומדות". אבל אני לא ילדה חכמה ורוצה רק כינור. אז נשארתי בלי כינור ובלי פסנתר. בגיל 15 הלכתי שוב למורה, שהודיע לי שאני מבוגרת מכדי להתחיל. את התחושה החריפה של החמצה אני סוחבת אתי עד היום, בעיקר כשראיתי ילדה בת 14 מנגנת (נפלא). אני לא יודעת אם ההתעקשות של אמי היתה עקב דעה מוצקה, או בגלל "מה יגידו השכנים" על ילדה שלומדת כינור, או שאולי חשבה שהכנור יפריע לי בחיים נורמליים, מפני שצריך להקדיש לזה המון זמן. מה שאין ספק, שהיא היתה בטוחה שהיא צודקת. והורה שבטוח שהוא צודק, אי אפשר להזיז אותו. היום הייתי מוכנה לנגן גם על קורקינט...
לפני מספר ימים נערך כאן דיון ער בדבר מעורבותם (או חוסר מעורבותם) של הורים בחינוך ילדיהם ובהקניית ערכים. איני יודעת אם מה שאני רוצה לכתוב קשור לדיון, אבל בכל זאת קיים לדעתי קשר. היום צפיתי בתכנית טלוויזיה שריגשה אותי מאוד. מדובר בתכנית שהוקדשה ליצירות לכינור, בהשתתפות התזמורת הפילהרמונית וסולנים בגיל מ-9 עד 19. וכאן הנקודה. בילדותי, עוד בגיל 5, ביקשתי ללמוד לנגן בכינור. האלילים שלי היו ישה חפץ, יהודי מנוחין וברוניסלב הוברמן. כששמעתי כינור הייתי בוכה מהתרגשות. אבל אמי, שהביאה מפולניה דעות פולניות, הודיעה לי שילדה לא מנגנת בכינור. אחרי תחנונים רבים לקחה אותי למורה שבחן אותי ומצא שאני מתאימה. אבל אמי התעקשה והסכימה להתפשר על פסנתר: "זה מה שילדות חכמות לומדות". אבל אני לא ילדה חכמה ורוצה רק כינור. אז נשארתי בלי כינור ובלי פסנתר. בגיל 15 הלכתי שוב למורה, שהודיע לי שאני מבוגרת מכדי להתחיל. את התחושה החריפה של החמצה אני סוחבת אתי עד היום, בעיקר כשראיתי ילדה בת 14 מנגנת (נפלא). אני לא יודעת אם ההתעקשות של אמי היתה עקב דעה מוצקה, או בגלל "מה יגידו השכנים" על ילדה שלומדת כינור, או שאולי חשבה שהכנור יפריע לי בחיים נורמליים, מפני שצריך להקדיש לזה המון זמן. מה שאין ספק, שהיא היתה בטוחה שהיא צודקת. והורה שבטוח שהוא צודק, אי אפשר להזיז אותו. היום הייתי מוכנה לנגן גם על קורקינט...
נראה לי שרוב ההורים
לפחות משתדלים לנהוג, על פי מה שראה להם הדבר הנכון ביותר. חלקם מרימים ידיים ולא מציבים גבולות אך ורק מאזלת יד. אבל כנראה שרוב ההורים הנוהגים כך , עושים זאת מתוך אמונה עמוקה של מה שטוב. לא שזהה אומר דווקא שזה חיובי, אבל זה מה שיש. מה שמעניין אותי , הוא מבחן התוצאה (וכבר הזכירו את זה בשרשור זה לפני). אלו בני אדם יצמחו כתוצאה מחינוך זה. נוהים אחר העדר? אינדווידואליסטים? אינני מסכימה עם הקביעה האוטומטית, שזה יצמיח טיפוסי "עדר". לא בטוח. תפקידינו, מבחינה זו (וכרגע אני מתכוונת לעניין זה נטו), הוא ללמד להבחין בין טב ורע, בין הרצון שלי והתנהגותי בהתאם, לבין רצון "החבר´ה" , והיגררותי אחריהם (ונדמה לי שגם דבר ברוח זו , כבר נכתב בשרשור).
לפחות משתדלים לנהוג, על פי מה שראה להם הדבר הנכון ביותר. חלקם מרימים ידיים ולא מציבים גבולות אך ורק מאזלת יד. אבל כנראה שרוב ההורים הנוהגים כך , עושים זאת מתוך אמונה עמוקה של מה שטוב. לא שזהה אומר דווקא שזה חיובי, אבל זה מה שיש. מה שמעניין אותי , הוא מבחן התוצאה (וכבר הזכירו את זה בשרשור זה לפני). אלו בני אדם יצמחו כתוצאה מחינוך זה. נוהים אחר העדר? אינדווידואליסטים? אינני מסכימה עם הקביעה האוטומטית, שזה יצמיח טיפוסי "עדר". לא בטוח. תפקידינו, מבחינה זו (וכרגע אני מתכוונת לעניין זה נטו), הוא ללמד להבחין בין טב ורע, בין הרצון שלי והתנהגותי בהתאם, לבין רצון "החבר´ה" , והיגררותי אחריהם (ונדמה לי שגם דבר ברוח זו , כבר נכתב בשרשור).
אם יצאתי אתמול בלילה עד 4 ?
ואמא שלי הרשתה לי אז היא לא בסדר ? תבין, לי ולאמא שלי יש הסכם, היא תרשה לי לצאת כל עוד אני מוסרת לה פרטים על איך אני חוזרת ולאן אני הולכת. אם היא לא תרשה לי, אני ילך בלי שהיא תרשה לי..אז לא עדיף שלפחות היא תדע איפה אני ואיך אני חוזרת ? היא יודעת שאם היא לא תרשה לי אני ילך בכל זאת...אז היא מוותרת על הריב. ככה חיים בדו קיום ! יש לך דרך יותר טובה בשביל אמא שלי <? *אגב אני בת 14 וחצי*
ואמא שלי הרשתה לי אז היא לא בסדר ? תבין, לי ולאמא שלי יש הסכם, היא תרשה לי לצאת כל עוד אני מוסרת לה פרטים על איך אני חוזרת ולאן אני הולכת. אם היא לא תרשה לי, אני ילך בלי שהיא תרשה לי..אז לא עדיף שלפחות היא תדע איפה אני ואיך אני חוזרת ? היא יודעת שאם היא לא תרשה לי אני ילך בכל זאת...אז היא מוותרת על הריב. ככה חיים בדו קיום ! יש לך דרך יותר טובה בשביל אמא שלי <? *אגב אני בת 14 וחצי*
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.