הורות - אמנות אבודה
לאחר שיטוט בפורומים מסוכרים החלטתי להעלות את הנושא הזה לדיון כאן, פורום בו מתמודדים עם הבעיות האמיתיות של החיים, בלי ציפיי סוכר ורוד ומתוק.... הנושא הועלה בארהב, שם מתגברת ההרגשה שההורות נעשתה אמנות אבודה... לא מאשימים הורים בהתעללות ו/או הזנחה במובן המקובל. גם היום ההורים אוהבים את ילדיהם, הם מכירים בחובתם לספק את מחסורם ולמעשה אפילו משפיעים עליהם שפע רב יותר מאי פעם בהיסטוריה. אבל לאורך כל ההיסטוריה הבינו המבוגרים משהו שמבלבל רבים מההורים של ימינו: שהם מחוייבים לספק לילדים לא רק מזון ומחסה, אלא גם ללמד אותם משמעת עצמית, נימוסים, השקפת עולם. גם היום רוב ההורים ערים להתפתחות החברתית מוסרית של ילדיהם ועושים כמיטב יכלתם לכוון אותם בעולם מלא פיתויים ומסרים מבולבלים. אולם רצונם הטוב מוכשל לעתים בידי הורים אחרים...אלו שמסכימים לילדיהם לצפות בסרטי "מבוגרים בלבד" עד שתיים בלילה,שמעלימים עין מבני ה9 שלוגמים בירה במסיבות משפחתיות (!), הורים שמאפשרים לילדם לקבוע את שעת השינה, ההורים שנראים כמו חברים של הילדים יותר ממבוגרים בעלי נסיון שמגדלים, מדריכים ומעצבים את צאצאיהם. על פניו זה נראה "קולי" ו"מגניב" כשלמעשה אותם ההורים אינם יודעים לחנך את ילדיהם ולכוון אותם לחיים משמעותיים. אלו ש"נתקלים" בהורים האלה הם לרוב, ציבור המורים, שבמקום למצוא בהורים פרטנרים לחינוך הילדים מתעמתים איתם. לעומת הורים שמספקים משקאות חריפים למסיבות ילדיהם, יש הורים רבים שמודים בכשלון ה"הורות השיוויונית" ועכשיו הם מנסים לצמצם את הנזקים בהנחה ש"הילדים יעשו זאת ממילא" ולכן הם מספקים לילדים אמצעי מניעה... העקרונות האנמיים של הורות שיוויונית והשפעתה הרעה על הצעירים באה לידי ביטוי בתכנית הטלוויזיה " הילדים האבודים במחוז רוקוויל", ששודרה בעקבות התפרצות מחלת העגבת בקרב 200 בני נוער בפרבר אמיד באטלנטה. הילדים קיימו חיי מין פעילים עד כדי כך שלחלק מהם היו 50 פרטנרים (!). האירוניה המרה של אותם הורים "סחבקים" שנמנעים מלטפח ערכים משמעותיים, הם אינם מצליחים גם לגדל ילדים בעלי חשיבה ביקורתית, כושר ביטוי וביטחון עצמי כמו שהם קיוו, אלא דווקא ילדים קונפורמיים וצייתנים ההולכים אחרי העדר בעיניים עצומות... למעשה, הילדים הם אלה שמשלמים את המחיר על סירוב בההורים להתערב ברצינות במצוקתם בעולם אפוף צללים ורווי תקשורת. כי כשההורות הופכת אמנות אבודה - נשללים מהילדים לא רק הבהירות והשיפוט השקול שהם משתוקקים להם, אלא נשללת מהם הילדות. מה דעתכם?
לאחר שיטוט בפורומים מסוכרים החלטתי להעלות את הנושא הזה לדיון כאן, פורום בו מתמודדים עם הבעיות האמיתיות של החיים, בלי ציפיי סוכר ורוד ומתוק.... הנושא הועלה בארהב, שם מתגברת ההרגשה שההורות נעשתה אמנות אבודה... לא מאשימים הורים בהתעללות ו/או הזנחה במובן המקובל. גם היום ההורים אוהבים את ילדיהם, הם מכירים בחובתם לספק את מחסורם ולמעשה אפילו משפיעים עליהם שפע רב יותר מאי פעם בהיסטוריה. אבל לאורך כל ההיסטוריה הבינו המבוגרים משהו שמבלבל רבים מההורים של ימינו: שהם מחוייבים לספק לילדים לא רק מזון ומחסה, אלא גם ללמד אותם משמעת עצמית, נימוסים, השקפת עולם. גם היום רוב ההורים ערים להתפתחות החברתית מוסרית של ילדיהם ועושים כמיטב יכלתם לכוון אותם בעולם מלא פיתויים ומסרים מבולבלים. אולם רצונם הטוב מוכשל לעתים בידי הורים אחרים...אלו שמסכימים לילדיהם לצפות בסרטי "מבוגרים בלבד" עד שתיים בלילה,שמעלימים עין מבני ה9 שלוגמים בירה במסיבות משפחתיות (!), הורים שמאפשרים לילדם לקבוע את שעת השינה, ההורים שנראים כמו חברים של הילדים יותר ממבוגרים בעלי נסיון שמגדלים, מדריכים ומעצבים את צאצאיהם. על פניו זה נראה "קולי" ו"מגניב" כשלמעשה אותם ההורים אינם יודעים לחנך את ילדיהם ולכוון אותם לחיים משמעותיים. אלו ש"נתקלים" בהורים האלה הם לרוב, ציבור המורים, שבמקום למצוא בהורים פרטנרים לחינוך הילדים מתעמתים איתם. לעומת הורים שמספקים משקאות חריפים למסיבות ילדיהם, יש הורים רבים שמודים בכשלון ה"הורות השיוויונית" ועכשיו הם מנסים לצמצם את הנזקים בהנחה ש"הילדים יעשו זאת ממילא" ולכן הם מספקים לילדים אמצעי מניעה... העקרונות האנמיים של הורות שיוויונית והשפעתה הרעה על הצעירים באה לידי ביטוי בתכנית הטלוויזיה " הילדים האבודים במחוז רוקוויל", ששודרה בעקבות התפרצות מחלת העגבת בקרב 200 בני נוער בפרבר אמיד באטלנטה. הילדים קיימו חיי מין פעילים עד כדי כך שלחלק מהם היו 50 פרטנרים (!). האירוניה המרה של אותם הורים "סחבקים" שנמנעים מלטפח ערכים משמעותיים, הם אינם מצליחים גם לגדל ילדים בעלי חשיבה ביקורתית, כושר ביטוי וביטחון עצמי כמו שהם קיוו, אלא דווקא ילדים קונפורמיים וצייתנים ההולכים אחרי העדר בעיניים עצומות... למעשה, הילדים הם אלה שמשלמים את המחיר על סירוב בההורים להתערב ברצינות במצוקתם בעולם אפוף צללים ורווי תקשורת. כי כשההורות הופכת אמנות אבודה - נשללים מהילדים לא רק הבהירות והשיפוט השקול שהם משתוקקים להם, אלא נשללת מהם הילדות. מה דעתכם?
) מקווה שגם שאני אהיה בגיל שלכם.. יהיו כאלה אנשים..