אלך עם טענתך הלאה ההודעה היא אליך ולאיציקון
טענתך אינה מוצדקת גם במונחים רפואים-פסיכיאטרים. בעבר הלא רחוק, אדם עם הלוצינציות ודלוזיות היה מקבל טיפול ואף בחלק ניכר מהמקרים בכפייה. כיום בעשור האחרון , אנחנו במהפיכה של ממש בישראל [שמפגרת בנושא הזה אחר העולם המערבי בשני עשורים], הגישה היום - האדם יש לו מחשבות ששונות מאדם "נורמטיבי" לכאורה , ויש הפרעות בתפיסה ובחשיבה, אך אם זה לא מפריע לו, לא גורם לו לסבל, למצוקה, לא מסכן את עצמו או את סביבתו אסור לתת לו טיפול בניגוד לרצונו, ואפילו פסיכיאטרים בכירים בארץ יודו שזו זכותו של אדם להסתובב בעולם עם מחשבות ותפיסות שונות [למרות שבעיניך זה לא ערכי, ובעיני הפסיכיאטרים יש פתולוגיה], כל עוד לא מפריע לאחר. אותך מדאיג שהוא עם דלוזיות או הלוצינציות , או אמת אחרת משלך [תפיסת עולם אחרת אני בכוונה בוחר לא לומר מעוותת של המציאות], למה? על מה נשען הפחד שלך? מה יקרה לו או לחברה אם יישאר במצב הזה? ואומר גם לך וגם לאיציקון משהו- יש אנשים הנוטלים תרופות נוירולפטיות חזקות מאוד ועדיין סובלים מפסיכוזה- האם זה אומר שהפסיכיאטריה לא הצליחה לסייע להם יותר ? לא!!! פשוט התרופות האלו מסייעות לאותם אנשים לא להיבהל מהעולם הפנטזיוני שלהם, התרופות מסייעות להסתגלותם לדרישות המציאות[הפחתת פארנויות, הפחתת אלימות , הגדלת דרגות חופש]. במקרים עמידים, המטרה היא לאפשר למטופל לחיות עם המחלה/הפרעה ולא להעלים אותה, וגם זה אתגר לא פשוט עבור הפסיכיאטרים שרוצים מינימום תרופות במינימום מינונים בשל תופעות לוואי לא פשוטות [וחלקן ארוכות טווח, חלקן לא הפיכות וחלקן אפילו לא צפויות, ורק בעשרים שנים האחרונות מבינים את זה], לכל איש מותר לחשוב מחשבות מוזרות, ביזאריות, אידיוטיות, מופרכות , וכל עוד לא פגע באחרים באופן מסכן חיים או בעצמו , או שתפקודי חייו לא נפעו , אין שום סיבה להתערב. בארץ הגישה הזו הגיעה באיחור ניכר וגם היום רוב הרופאים הזוטרים והמבוגרים לא מאמינים בה, אבל מי שנפגש עם אוכלוסיות שיקום על בסיס יומיומי מבין שזה המצב וזה עדיף מאשר לחזור שנות אור אחורה . היום בישראל יש אנשים מתפקדים , הולכים לעבודה, מנהלים משקי בית ושומעים קולות, חושבים מחשבות ביזאריות [לפי דעת רוב החברה ה"נורמטיבית"]. ולא מפריעים לאף אחד. מי שזה מפריע לו מומלץ לו בחום לגשת לטיפול ויפה שעה אחת קודם.