האזרח דרור
New member
הון לעניים
הון לעניים דרך מקובלת כיום לצמצום פערים בין עשירים לעניים היא הטלת תשלומי העברה על הכנסות משכר. גובים מהעשירים מס הכנסה, ומעבירים את המס בצורת תשלומים לאנשים עניים. תשלומי העברה מתבטאים באפיקים שונים. ביטוח לאומי לדוגמא, הוא סוג של ביטוח חובה שהממשלה כופה על העובדים. אנשים עובדים משלמים למקרה שבו הם עלולים להפוך לנכים או לבעלי מום, לאבד את מקום העבודה ולהפוך למובטלים, או להוליד ילד בעל מום. בנוסף, מכיל הביטוח הלאומי מרכיב של תשלומי העברה – עובדים עשירים נותנים יותר, והסיכוי שלהם להיות מובטלים קטן יותר, לעומת עובדים עניים (שהם לרוב עובדים פחות משכילים), המשלמים פחות, נהנים יותר מתשלומים, והסיכוי שלהם להיות מובטלים גדול בהרבה (כך לדוגמא, בזמן מיתון כלכלי, רוב הפיטורים הם של עובדים בלתי משכילים, ועובדים משכילים יותר סובלים מהורדות שכר, אם בכלל). גם המיסוי של מס ההכנסה הוא מדורג, כלומר מכיל בתוכו אלמנט של תשלומי העברה (עובד עני משלם פחות אחוזי מס הכנסה). מיסוי על ההון דבר הגיוני מאוד לעשות, ומבוצע ברוב מדינות העולם, הוא להטיל מיסוי דומה על ההון. אין סיבה שאדם אחד מתפרנס על ידי השכרת כוח העבודה שלו, יסבול מס, ולעומתו אדם אחר, שמתפרנס על ידי השכרת ההון שלו (נדל"ן, מפעל, מניות, מכונות וכו'), לא יסבול ממס דומה. בנוסף, הדבר ימנע עיוותים ידועים בתשלומי מיסים: עד רמה מסויימת ככל שאתה עשיר יותר אתה משלם יותר מס, אולם העשירים ביותר, שיש ברשותם חברות, משלמים למעשה הרבה פחות מס. כך לדוגמא הוצאות שונות (כמו ארוחה במסעדות, נסיעות, טיסות, קניית כלי רכב, מחשבים ועוד ועוד) מיוחסת לעסק, ולא כהוצאה פרטית של הבעלים, ולמעשה הוא זוכה לסבסוד של הציבור. דוגמא אחרת היא תשלום על ידי דיבנדים – תשלום לבעלי המניות בבורסה. אפשר להקטין את המשכורת, ועל ידי כך לשלם פחות מס, אולם אם אין מס על ההון, העברה של מניות למנהל היא בעצם מסלול עוקף מס. ברור שאם התקציב של הממשלה קבוע, הטלת מס על ההון, פרושה הקטנת מס ההכנסה, ועל ידי כך הגדלת התמרוץ לעבוד. יש אבל כמה בעיות בהטלת מס על ההון. האחד הוא שבעלי ההון מתנגדים לכך. בהיותם קשורים היטב לכנסת ולממשלה, כוחם של בעלי ההון הוא רב. ולכן התנגדות שהם יפעילו למיסוי על ההון תיהיה גדולה ומתמשכת. בעיה אחרת של הטלת מס על ההון היא שהיא מקטינה את ההשקעות במפעלים. אם יש פחות הון כתוצאה ממיסוי, התוצאה עלולה להגרם עקב כך יותר אבטלה. ריכוזיות הון. רוב המחקר הכלכלי וההצעות להקטנת הפערים בין עשירים לעניים מתמקדות בשיפור החינוך או ליתר דיוק, שיפור ההשכלה. זאת מתוך ההבחנה הפשוטה שאנשים משכילים יותר יכולים להרוויח יותר מאשר אנשים משכילים פחות. אבל שיפור ההשכלה, אינו מהווה תשובה מספקת להקטנת פערים. ראשית, משום שאם כל החברה הופכת להיות משכילה יותר, הפערים לאו דווקא קטנים. העשירים באופן כללי נהנים מחינוך איכותי יותר מהעניים בגלל התשלום הגבוה יותר למורים, בגלל שהם פחות צריכים לעבוד, בגלל היכולת לשכור מורים פרטיים. בנוסף ילדים להורים משכילים (שהם בדרך כלל עשירים) יפיקו יותר מהלימודים מאשר ילדים להורים לא משכילים. אם הדרישה כעת היא לתואר ראשון ולא רק לבחינת בגרות, הרי נוספו 3 שנים שבהם העשיר מקבל יתרון על העני. השכלה, כמובן, משפרת את יכולת התחרות של המשק הישראלי, מול משקים אחרים, אבל בסך הכל, נראה שהשכלה היא רק חלק המקטנת הפערים ולא כל התמונה. יש בעיה נוספת הנוגעת להון, והיא הגדלת הריכוזיות שלו. יותר ויותר מפעלים, מכונות, בתים ושטחי קרקע נמצאים בידי פחות ופחות אנשים. כך לדוגמא, מתוך סך כל כוח העבודה, ירד מספר העצמאיים שהעסיקו את עצמם ירד בארה"ב מ30 אחוזים ב1900, ל9% בשנת 2000. הנכסים באחוזים של 200 החברות הגדולות בארה"ב קפצו מ48% ב-1948, ל 88% ב1991. חלוקת הרכוש בארה"ב הופכת יותר ויותר אי שיווניות, כאשר למשפחות ב25 האחוזים העניים יש בממוצע רכוש בשווי פחות מ 5,000 דולר, בעוד משפחות ב10 האחוזים העליונים מחזיקות רכוש מעל 250,000 דולר. גם בנושא זה הכלכלה מתייחס רק לחלק צר מהבעיה. והחלק הזה הוא מונופולים, וקרטלים – כלומר השפעה של בעלות ריכוזיות על ענפים, בעיקר על ידי גביית מחיר מונופולי (גבוה מידי), ודחיקת מתחרים על ידי איום במחירים טורפניים (כלומר מחיר זמני שיאלץ את המתחרה הקטן יותר לפרוש, ואז מעבר למחיר גבוה יותר). הממונה על הגבלים עסקיים אמור לספק פתרון לנושא זה. אבל המענה הוא חלקי בלבד. ראשית, הממונה הוא גוף בירוקרטי וריכוזי עם כל המגבלות של מוסד כזה. שנית, הממונה אינו מטפל בבעיות אחרות הקשורות בריכוזיות ההון, כמו קשר בין הון לשלטון, התחמקות ממיסוי, השפעת ההון על התקשורת והתרבות, השפעה על טיב המוצר (התיישנות מכוונת). שלישית, הממונה מנוצל על ידי גורמים עסקיים לנגח זה את זה, והיכולת שלו להכתיב מדיניות לעסקים, קטנה ככל שתהליך הגלובליזציה גדל. שכן סמכותו נובעת מהעוצמה של המדינה שהיא לאומית וקבועה פחות או יותר בגודלה, בעוד שמימדי העסקים וריכוזיות ההון הופכים להיות רב לאומיים והם גדלים עם הזמן.
הון לעניים דרך מקובלת כיום לצמצום פערים בין עשירים לעניים היא הטלת תשלומי העברה על הכנסות משכר. גובים מהעשירים מס הכנסה, ומעבירים את המס בצורת תשלומים לאנשים עניים. תשלומי העברה מתבטאים באפיקים שונים. ביטוח לאומי לדוגמא, הוא סוג של ביטוח חובה שהממשלה כופה על העובדים. אנשים עובדים משלמים למקרה שבו הם עלולים להפוך לנכים או לבעלי מום, לאבד את מקום העבודה ולהפוך למובטלים, או להוליד ילד בעל מום. בנוסף, מכיל הביטוח הלאומי מרכיב של תשלומי העברה – עובדים עשירים נותנים יותר, והסיכוי שלהם להיות מובטלים קטן יותר, לעומת עובדים עניים (שהם לרוב עובדים פחות משכילים), המשלמים פחות, נהנים יותר מתשלומים, והסיכוי שלהם להיות מובטלים גדול בהרבה (כך לדוגמא, בזמן מיתון כלכלי, רוב הפיטורים הם של עובדים בלתי משכילים, ועובדים משכילים יותר סובלים מהורדות שכר, אם בכלל). גם המיסוי של מס ההכנסה הוא מדורג, כלומר מכיל בתוכו אלמנט של תשלומי העברה (עובד עני משלם פחות אחוזי מס הכנסה). מיסוי על ההון דבר הגיוני מאוד לעשות, ומבוצע ברוב מדינות העולם, הוא להטיל מיסוי דומה על ההון. אין סיבה שאדם אחד מתפרנס על ידי השכרת כוח העבודה שלו, יסבול מס, ולעומתו אדם אחר, שמתפרנס על ידי השכרת ההון שלו (נדל"ן, מפעל, מניות, מכונות וכו'), לא יסבול ממס דומה. בנוסף, הדבר ימנע עיוותים ידועים בתשלומי מיסים: עד רמה מסויימת ככל שאתה עשיר יותר אתה משלם יותר מס, אולם העשירים ביותר, שיש ברשותם חברות, משלמים למעשה הרבה פחות מס. כך לדוגמא הוצאות שונות (כמו ארוחה במסעדות, נסיעות, טיסות, קניית כלי רכב, מחשבים ועוד ועוד) מיוחסת לעסק, ולא כהוצאה פרטית של הבעלים, ולמעשה הוא זוכה לסבסוד של הציבור. דוגמא אחרת היא תשלום על ידי דיבנדים – תשלום לבעלי המניות בבורסה. אפשר להקטין את המשכורת, ועל ידי כך לשלם פחות מס, אולם אם אין מס על ההון, העברה של מניות למנהל היא בעצם מסלול עוקף מס. ברור שאם התקציב של הממשלה קבוע, הטלת מס על ההון, פרושה הקטנת מס ההכנסה, ועל ידי כך הגדלת התמרוץ לעבוד. יש אבל כמה בעיות בהטלת מס על ההון. האחד הוא שבעלי ההון מתנגדים לכך. בהיותם קשורים היטב לכנסת ולממשלה, כוחם של בעלי ההון הוא רב. ולכן התנגדות שהם יפעילו למיסוי על ההון תיהיה גדולה ומתמשכת. בעיה אחרת של הטלת מס על ההון היא שהיא מקטינה את ההשקעות במפעלים. אם יש פחות הון כתוצאה ממיסוי, התוצאה עלולה להגרם עקב כך יותר אבטלה. ריכוזיות הון. רוב המחקר הכלכלי וההצעות להקטנת הפערים בין עשירים לעניים מתמקדות בשיפור החינוך או ליתר דיוק, שיפור ההשכלה. זאת מתוך ההבחנה הפשוטה שאנשים משכילים יותר יכולים להרוויח יותר מאשר אנשים משכילים פחות. אבל שיפור ההשכלה, אינו מהווה תשובה מספקת להקטנת פערים. ראשית, משום שאם כל החברה הופכת להיות משכילה יותר, הפערים לאו דווקא קטנים. העשירים באופן כללי נהנים מחינוך איכותי יותר מהעניים בגלל התשלום הגבוה יותר למורים, בגלל שהם פחות צריכים לעבוד, בגלל היכולת לשכור מורים פרטיים. בנוסף ילדים להורים משכילים (שהם בדרך כלל עשירים) יפיקו יותר מהלימודים מאשר ילדים להורים לא משכילים. אם הדרישה כעת היא לתואר ראשון ולא רק לבחינת בגרות, הרי נוספו 3 שנים שבהם העשיר מקבל יתרון על העני. השכלה, כמובן, משפרת את יכולת התחרות של המשק הישראלי, מול משקים אחרים, אבל בסך הכל, נראה שהשכלה היא רק חלק המקטנת הפערים ולא כל התמונה. יש בעיה נוספת הנוגעת להון, והיא הגדלת הריכוזיות שלו. יותר ויותר מפעלים, מכונות, בתים ושטחי קרקע נמצאים בידי פחות ופחות אנשים. כך לדוגמא, מתוך סך כל כוח העבודה, ירד מספר העצמאיים שהעסיקו את עצמם ירד בארה"ב מ30 אחוזים ב1900, ל9% בשנת 2000. הנכסים באחוזים של 200 החברות הגדולות בארה"ב קפצו מ48% ב-1948, ל 88% ב1991. חלוקת הרכוש בארה"ב הופכת יותר ויותר אי שיווניות, כאשר למשפחות ב25 האחוזים העניים יש בממוצע רכוש בשווי פחות מ 5,000 דולר, בעוד משפחות ב10 האחוזים העליונים מחזיקות רכוש מעל 250,000 דולר. גם בנושא זה הכלכלה מתייחס רק לחלק צר מהבעיה. והחלק הזה הוא מונופולים, וקרטלים – כלומר השפעה של בעלות ריכוזיות על ענפים, בעיקר על ידי גביית מחיר מונופולי (גבוה מידי), ודחיקת מתחרים על ידי איום במחירים טורפניים (כלומר מחיר זמני שיאלץ את המתחרה הקטן יותר לפרוש, ואז מעבר למחיר גבוה יותר). הממונה על הגבלים עסקיים אמור לספק פתרון לנושא זה. אבל המענה הוא חלקי בלבד. ראשית, הממונה הוא גוף בירוקרטי וריכוזי עם כל המגבלות של מוסד כזה. שנית, הממונה אינו מטפל בבעיות אחרות הקשורות בריכוזיות ההון, כמו קשר בין הון לשלטון, התחמקות ממיסוי, השפעת ההון על התקשורת והתרבות, השפעה על טיב המוצר (התיישנות מכוונת). שלישית, הממונה מנוצל על ידי גורמים עסקיים לנגח זה את זה, והיכולת שלו להכתיב מדיניות לעסקים, קטנה ככל שתהליך הגלובליזציה גדל. שכן סמכותו נובעת מהעוצמה של המדינה שהיא לאומית וקבועה פחות או יותר בגודלה, בעוד שמימדי העסקים וריכוזיות ההון הופכים להיות רב לאומיים והם גדלים עם הזמן.
