לילי יקרה
אני מאוד מקווה שלא התייחסת למה שכתבתי כביקורת חלילה. בוודאי שאת לא יודעת, בשביל להתחיל לדעת עובדים עם מה שקורה בחיים, עם החלומות בלילה, עם הרגשות שעולים , עם מה שאנחנו מרגישים בתוך הגוף. הרבה פעמים יותר קל לנו לא לדעת מה קורה במישורים העמוקים יותר ולאכול במקום. לא התכוונתי שבאמת תעני לי, התכוונתי רק שזה נושא שאחשוב לבדוק..ולאט לאט הסיבות יעלו , אני מבטיחה לך. אצלי תקופה ארוכה האכילה היתה קורית כשלא רציתי להרגיש, כשרציתי להחניק עצב או בדידות. לא תמיד זאת הסיבה אבל מניסיוני ראיתי שתמיד יש סיבות. ככל שאפשרתי לעצמי להרגיש יותר , להתמשך, לקבל עזרה ולניות מוזנת רגשית הייתי זקוקה פחות לאוכל. אני מכירה מטופלות שלי שכל פעם שהן לוקות בהתקף של בקורת עצמית הן רצות לאכול. קשנ מאדולעשות את זה סוג העבודה הזה לבד ורצוי לעשות את זה עם מטפל שיכול להכיל ולתמוך ולעזור לך לגלות את הדברים שכרגע יותר רחוקים במודעות. אני מתנצלת אם השתמעה מדברי ביקורת.