זהו בדיוק
אם אני מתאמץ לספור, התרגיל הופך אצלי לחלק מרצף של תרגילים בהם התרגיל הבודד נעשה כמעט "על אוטומט". דווקא הנסיון לשקוע (be immersed) בתוך התרגיל גורם לחוסר החשיבות של כמה היו קודם וכמה אחר כך. נראה לי שהתנועה במעגל (ממנה החל השירשור) של הפא-קוואה, בה לא התנסיתי בעצמי, היא מקום מעולה לבחון גם את זה. אז לסובבים במעגל: אתם סופרים? מעריכים? האם הספירה ממקדת את תשומת הלב (כמו הנשימה בתרגילים רבים) ואז, בשלב מתקדם יותר, מוותרים גם עליה?