הולכים במעגל

[גוטמן האפור]

הולכים במעגל

אני אוהב לצחוק על זה שאני נוהג לקום ביום שישי בשעות שאנשים שפוים לא אמורים לקום בהם ביום שישי לפנות בוקר, וללכת במעגלים. זה בדרך כלל סוחט כמה סימני שאלה מאנשים שמסביבי, וכאן הם נחלקים לשתים: אילו שמבינים, ויודעים שמדובר בבה-גוואה, ואלה שלא מבינים, שמחייכים בזמן שאני מסביר להם שאני עושה משהו "כמו טאי צ´י". עכשיו, למען האמת, השלוש שעות באה-גוואה מתשע בבוקר כוללות הרבה יותר מהליכה במעגל. זה רק אחד מהתרגולות, אבל זו פאזה קבועה ולא משתנה אצלינו. וזה קשה. במיוחד לי. זה לא שאני היפראקטיבי. אני לא. אבל כן יש לי Attentions Span של מישהו שנולד אחרי שסדאת ביקר בארץ. וללכת במעגל 30-40 דקות רצוף, זה קשה. למי שלא באמת מבין אז כן, מדובר פשוט על ללכת במעגלים, בצורה מסוימת, תוך החזקת תנוחה מסויימת ומדי פעם תרגול תנועות מסויימות, אבל הלב הוא באמת ההליכה. קורה יותר מפעם אחת שאני נשבר. עושה הפסקה לשתות מים למרות שאני לא צמא, שובר את ההליכה, מחכה שזה אולי כבר טיפה כבר... יגמר ונעבור למכות. הפעם, ביום שישי הזה, החלטתי שאם אני מצליח לעשות את כל הסבב בלי להפסיק, אני יכול לעשות הכל. ואז הבנתי משהו: יחס האנשים ה"מדהימים" בקרב אמני לחימה הוא גבוה בהרבה מבכלל האכלוסיה. ואני לא חושב שזה בגלל אומנויות הלחימה, או יותר נכון שלואמנויות לחימה יש חלק קטן יותר ממה שנהוג לייחס להם. מי שמלמד, מי שרציני, מי ששנים בעסק כבר הוא בדיוק זה - איש שבחר והצליח להקדיש שנים רבות מאוד לדבר אחד, ולהתמיד בו. אני חושב שההתמדה היא גם איכות מחשלת, אבל יותר נכון גם בבסיס האישיות של האנשים האלה. היא מה שהופך אותם למדהימים. יש קטע בנסיכה הקסומה שבו ווסטלי מתמודד מול וויזיני בקרב המוחות, וויזיני טוען שהוא לא ישים את הרעל בכוס שלו, מאחר והוא "A man who´se studied". אני חושב שזה הלימודים וההתמדה, בדבר אחד, קשה, ופחות ממה שאנחנו חושבים הלחימה, אומנות או אחרת. האפור

 

[WhiteBear]

../images/Emo45.gif - משתתף ומרחיב.

בדיוק היום אני חוזר מלבקר במרכז בשיעור של קבוצה אחרת. אותה קבוצה סיימה ללמוד את כל הקאטה, והם הושיבו את המדריך הראשי לשיחה (אפי) ושאלו אותו שאלות. אחד הדברים המעניינים היה היחס שאפי נותן לשיטה. בין הדברים שנאמו היה שאומנות לחימה היא יותר מאשר הטכניקות והמיומנות. אלא שמדובר ברעיונות מאד חזקים שאפשר לתרגם לשאר החיים. הוא נשאל על החשיבות של דיוק והוא דיבר שישנם רעיונות שמגיעים אליהם דרך תירגול של דיוק. ושחלק גדול מהשיטה היא שישנו מורה גדול שהשיטה עוברת דרכו. ועוד מילים על החשיבות של שיטה היררכית שבה המידע עובר לאורך השנים והמורים דרך בית הספר העכשווי. לגבי האמירה שישנו מורה גדול: יש רעיון שאם אתה מתרגל שיטת לחימה, והמורה הוא אדם שמכיל הבנה יותר עמוקה, אז אותו מורה יעשה שימוש בשיטת הלחימה כאמצעי להעביר את אותן הבנות. דוגמא מכיוון אחר שאני יכול להביא: אני יודע על בת זוגתי, שביקרה במיין אצל שמורת טבע, שם ישנו סוג של "מסטר" אינדיאני (שחונך על ידי אינדיאני, אבל אינו אינדיאני בעצמו). ואותו אדם הוא איש של טכניקות שונות לחלוטין מאלו של אומנויות לחימה (ממה שאני קולט מאוזן שניה). הוא יכול ללמד אנשים איך להכין ולשוט על קנו. הוא יכול ללמד אנשים לבנות מקלט ולשרוד בטבע של אותו איזור (אוכל, צמחי מרפא ועוד ועוד). זה הידע שלו. ולמרות זאת, דרך הדיבורים של בת זוגתי, אני מאמין שמדובר באדם מואר מיוחד וגדול מאד. וכנראה שהוא, גם בלי שום יין יאנג או דים מאק, מצליח לקרב אנשים להבנות...

טל.

 

[ערן גילה]

סיפור קטן על הליכה במעגל + הישרדות.

"סיימה ללמוד את כל הקאטה" - יש מישהו כזה ?

לעניין, השתתפתי בסופ"ש האחרון בהשתלמות מיומנויות שטח של חוגי-הסיירות (קק"ל). אמנם האנשים שהנחו את ההשתלמות אינם "מוארים" בעיני, אך בפירוש יש להם, לאנשי הטבע האמיתיים (לא כמוני, חובב-מקלחות-חמות-בבקרים-שכמותי), חיבור מאוד מיוחד לסביבה, ומסתבר שזה אכן משהו שניתן להעביר הלאה, על כל התועלות הכרוכות בידע הזה. בעצם, אם אני יכול לסכם את מה שעשינו בהשתלמות, אע"פ שהדגש בה היה על גיאולוגיה בהקשר הישרדותי, היא לא היתה שונה מכל השתלמות מיומנויות שטח אחרת (בשנה שעברה, אגב, הועברה ההשתלמות ע"י "שומרי הגן" - קבוצת אנשים שלמדו מהאינדיאנים מה זה באמת לחיות "קרוב לטבע", וחיים בארץ לפי תפיסה זו. משהו מוזר, לא מכיר מקרוב ממש, רק מסיפורים). העניין הוא תמיד אותו האחד : להתבונן, להקשיב, להריח, למשש, לטעום. לשים לב לעצמך, למצבך. לשים לב לסביבה. למצוא נקודות תורפה. למצוא נקודות חוזקה. לדעת מה אתה צריך. לדעת איפה תוכל למצוא זאת. לדעת מהי הדרך . החוויה הזו מאוד מחברת. זו חוויה של התעוררות, תחושת שייכות בעולם. כך לפחות עבורי. "רגע, זה הסיפור ?" - לא. הסיפור הוא שסדרת השטח שחתמה את קורס המדריכים שעשיתי בקיץ (באיזור נחל צין - נחל זרחן והר רכב), נפתחה בניווט לילה על ציר תנועה שנלמד בע"פ, שפשוט התנפץ לאור המציאות הגיאולוגית בשטח. אחרי היסוסים רבים, החלטנו לעשות עיקוף קטן, כדי להמנע מקיר המצוק ששיבש את המסלול המתוכנן. אחרי הליכה ארוכה בוואיונים לא ברורים, התחלנו לשאול את עצמנו איך נדע אם אנחנו לא בכיוון הנכון. אחד החבר'ה נתן תשובה פשוטה : אם נגיע למסילת רכבת, סימן שטעינו והרחקנו יתר על המידה מהציר שמוביל אותנו לאפיק המרכזי. רבע שעה אחרי כן, כשיצאנו מפתחת הואדי ועמדנו לעלות על מה שנראה כקפל קרקע סתמי, היא עברה. היו חסרות אולי 10 שניות כדי שנעלה על הקפל, נפגוש את המסילה - ואולי גם את הקטר. מזל. יותר מאוחר באותו הלילה, כשהגענו לנקודת הסיום והסתכלנו במפה, קשה היה להאמין שהלכנו - מנק' ההתחלה ועד המפגש עם הרכבת - במעגל כמעט מושלם !... (בעוד שהקו הכללי היה אמור להיות ישר, ללכת כדי להגיע לנקודה רחוקה, לא כדי להשאר במקום עייפים, עצבניים, ואחרי בזבוז זמן ומים). לא קשור, אבל זה מה שהליכה במעגלים מזכירה לי...

 

[Zeev Foux]

חג ומועד

בשנת .... יגעתי ומצאתי את סון באו גאנג, מורה מומלץ לבה גווה. הוא לימד פעמיים בשבוע, שעתיים בכל פעם, במועדון, ג.וו. שבקומה השש עשרה מעל רחוב נתן. הגעתי לשיעור הראשון, הצגתי את עצמי, עניתי בנימוס על כל השאלות, ושמחתי לגלות שהמורה מדבר גם אנגלית טובה (גם גרמנית, יפנית ושלושה דיאלקטים של סינית, אבל זה לא קשור). הוא הקדיש לי את רוב זמן השיעור הזה, שבו למדתי "ללכת בה גווה". לאחר השיעור הוא נתן לי מספר מאמרים שכתב (באנגלית) וביקש ממני לשנן זאת היטב. בשיעור הבא, הוא ביקש ממני לחזור על מה שלמדתי בשיעור הקודם, תיקן קלות, והוסיף – בסדר, עכשיו תעשה זאת (את ההליכה) עד שאקרא לך.... הייתי שמח לספר שהזמן רץ, אבל הוא לא, ממש לא! אני הולך והולך, מציץ בשעון על הקיר ורואה שעברו רק שבע דקות ארבעים וחמש שניות... אחרי פרק זמן שנראה לי ארוך כנצח, נראה היה לי שהבנתי את העיקרון. עצרתי קצת ועשיתי כמה תנועות. המורה חייך אלי בחום, ורמז לי בידו על הרצפה בתנועה סיבובית. המשך, הוא אמר, עוד לא קראתי לך... לא אכביר במילים, אבל במשך שלושת החודשים הבאים, באתי פעמיים בשבוע, בכל פעם לשעתיים, רק על מנת ללכת במעגל. המורה אמנם היה תמיד מאד נחמד אלי, מזמין אותי אילו הביתה, מזמין אותי עם תלמידים אחרים לבית הקפה לאחר השיעור, ומספר לי סיפורי סין והונג קונג (סון באו גאנג היה אז בן 80, גנרל ופוליטיקאי בדימוס, שראה רבות בחייו). אבל במשך אותם שעתיים, הדבר היחידי שביקש, לרוב ללא מילים, היה שאלך במעגל. רק לאחר שלושה חדשים, לימד אותי סון את הדבר הבא – חילוף יד בודד (שגם עליו התעכבנו די הרבה זמן). ******** סון למד בה גווה מפו ג'ן סונג בשנות העשרים של חייו, כלומר תרגל זאת קרוב לשישים שנה, ובאופן כללי תרגל אומנויות לחימה כשבעים שנה. אני נשארתי עם סון קצת פחות משנתיים, ולא אחת שמעתי אותו אומר כי הוא לא "הצליח" למצוא תלמיד אחד שיוכל להצביע עליו כעל יורשו, לפחות מבחינת היקף הידע (שלא לדבר על עומק). ואני אף פעם לא ידעתי אם להעריץ ולחקות אותו על שלא וויתר וגם בשנותיו האחרונות דרש מהתלמידים את אותם דרישות לא מתקבלות, או ללמוד "איך לא ללמד" ולנסות להתאים את החומר לקצב החיים המודרני. זאב

 

[fa jing]

ואמשיך את הסיפור......

אי-שם בסוף שנת 1997 באלף הקודמת ( וואו איך שעובר הזמן....) לא היה לי מורה, הייתי הולך כדרך קבע להתאמן לבד בטאי ג'י בפארק הירקון. מורי דאז חזר בתשובה והפסיק ללמד. ואני בחיפושי אחר מורה ...נדדתי וביקרתי באי אלו כמה דו'גואים חלקם מפורסמים יותר חלקם מפורסמים פחות אך מורה לא מצאתי. במשך כשנה ויותר התאמנתי לבד באמצע השבוע כשהיה לי זמן אך העיקר היה בסופי שבוע. רצה המקרה ויום שישי קיצי אחד בפארק הירקון לא הרחק מהמקום בו התאמנתי ראיתי מורה קצת גדל ממדים

עם שני תלמידים. התישבתי בצד בצילו של עץ והסתכלתי ( לא הבנתי מה הם עושים... ), שבוע לאחר מכן שאלתי במה הם מתאמנים ונענתי ע"י המורה ( שמעולם לא היה דברן גדול...) כי זה בה גוואה ז'אנג, הא.....חשבתי לעצמי זו האמנות ששמעתי עליה בעבר ע"י מורי , מעין אמנות מיסתורית של הליכה במעגל ותקיפה בזויות בלתי צפויות. שאלתי את המורה האם יותר לי להתאמן שיעור ניסיון?.... נענתי בנענוע ראש. מה אומר לכם אז הרגשתי עמוק בפנים מה זה גונג פו שעליו שמעתי כל כך הרבה. למזלי המורה לא אמר לי ללכת במעגל אלא לימד אותי הליכה בסיסית בקו ישר ועמידות סטטיות על רגל אחת. כעבור כמה שבועות התחלנו ללכת במעגל...וואו זמן זה באמת משהו יחסי ( עפ"י אינשטיין) הלכתי במעגל אך משום מה כשחשבתי כי אני כבר הולך חצי שעה לפחות, עברו בקושי 5 דקות. וכך בכל יום שישי שנפגשנו לשלוש שעות הלכנו 45 דק' במעגל..אני זוכר כי כמעט בכל פעם הייתי מחפש תרוץ לשבור את השיגרה של המעגל ..הייתי משכנע עצמי שאני צמא ולכן הייתי הולך לשתות בברזיה שהיתה ממוקמת 50 מטר משם ( ההליכה לברזיה ובזבוז כמה דקות בדרך לשם היו הדק' המתוקות שלי באימון....), הייתי חוזר רווי וממשיך ללכת, לפעמים התפללתי לאלוהים שמישהו יצלצל אלי לפלאפון בכדי שארוץ לענות ( למרות שהוא היה סגור-אבל בתוכי קיוותי כי שכחתי לכבות אותו...). כעבור שנה וקצת הגעתי לסין בתמיכתו הרבה של מורי והכרתי מורה גדול לבה גוואה ז'אנג מר. האן פאנג רווי, תלמידו האהוב של ליו פאנג צאי המפורסם. מכיוון שלא הבנתי חצי מילה בסינית בקשתי כי מזכירות האוניברסיטה בה שהיתי יתקשרו עימו טלפונית בשמי ויקבעו פגישה. למחרת הגיעה מורה מבוגר ( אז בן 71 כיום בן 74 )על אופניו חייך ואמר לי לבוא אחריו. עצרנו בשדרה קטנה של עצים ןהוא הניע את ראשו בצורה כזו שהראה לו מה אני יודע ( הוא כבר שמע מאח הגונג פו המבוגר שלי- רמי רקוביצקי שהתאמן אצלו, כי אני מתאמן שנה בה גוואה בישראל ) שמח וטוב לבב התחלתי מדגים לו את אשר ידעתי המורה הביט בי חייך וציחקק אך עדיין ביקש שהראה לו מדי פעם היה מחייך ומניד ראשו ומדי פעם סתם בהה בי. למחרת נפגשנו שוב...הפעם הוא העמיד אותי בעמידה משונה על רגלי האחורית ובשפת גוף אמר לי לא לזוז עד שהוא יקרא לי.....זו היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שעמדתי 45דק'-שעה בלי לזוז על רגל אחת, התפללתי שיכה בי ברק או לפחות שאתעלף בכדי לגאול אותי מהסיוט הזה. למחרת היום זה התחיל אותו דבר עמידה של 45 דק' ובסופה נענוע רגליים קצר לשחרור כשרציתי לאסוף את דברי הוא הזיז את ידיו ואמר לי לבוא אליו, הוא העמיד אותי בתנוחה מוזרה שהיתה לי מאוד לא נוחה ואז עשה תנוע סיבובית עם האצבע.....אני בתומי לא הבנתי אז הוא התחיל ללכת במעגל כשהוא מסמן לי לעשות כמוהו מבלי להזיז את ידי....רציתי לברוח אך משום מה נשארתי שם, כך מצאתי עצמי הולך כל יום 45 דק' - שעה במשך שלוש וחצי השנים הבאות ( עד היום ), לומר לכם את האמת היום אני מאוד נהנה מזה ולא יכול בלי זה..... גם מר. האן פאנג רווי כמו סון באו גאנג מסיפורו של זאב התאמן כ שישים שנה בבה גוואה מדי יום ביומו, מר. האן עדיין דורש דרישות מוזרות בכל יום ואינו עושה הנחות בכל הקשור לתרגול, אין תנועה שנעשית ללא תיקון מצידו והערה בונה עד היום אני חושב אותו דבר כמו זאב.....ולכן אצטט אותו: " ואני אף פעם לא ידעתי אם להעריץ ולחקות אותו על שלא וויתר וגם בשנותיו האחרונות דרש מהתלמידים את אותם דרישות לא מתקבלות, או ללמוד "איך לא ללמד" ולנסות להתאים את החומר לקצב החיים המודרני. " הא כן......לפני שהוא מתחמק מזה......... זאב פוקס הוא המורה שלי בארץ....... לסיכום...זהו גונג פו....ומי שעושה זאת אחרת ( מבחינת ההתמדה והזמן) פשוט עושה אחרת... אבל משהו אחר!!!

 

[dswbg]

עוגה עוגה עוגה, במעגל נחוגה...

מסכים לגמרי עם כל מה שאמרת, אין להתעלם מהעובדה שגם אם "שההתמדה היא גם איכות מחשלת" היא ללא ספק גם משמשת כנפה ולאורך השנים מסננת את (וכאן חוזרים למילותיך שלך) את אלה שאין להם אותה "בבסיס האישיות". כלומר אנו רואים את קצהו העליון של הקרחון, את אותם האנשים שהייתה להם את ההתמדה והיכולת לעסוק באותו תחום יום-יום ולנסות ולהביא אותו לשלימות שברור להם שלא תושג לעולם. אני אכן חושב כמוך - מי שמסוגל לעשות זאת הוא אדם מדהים, לא חשוב אם הוא עוסק באמנות לחימה, נגינה על כינור או טיפוס הרים. אני חושב שגם הסינים כיוונו לכך כשטבעו את המושג "גונג-פו" נ.ב אני נזכר כאן כסיפור יפה שלדעתי WHITEBEAR סיפר כאן בעבר : הוא אומר שיום אחד חש מתוסכל לאחר שיעור בו הוא חש שלעולם לא יצליח להגיע לרמה אותה הציגו המתרגלים הותיקים יותר באותו אימון. בשיחה אחר כך עם המדריך הוא שאל משהו כמו עד כמה זה קשה.. תשובת המדריך הייתה - "אין כאן שום דבר קשה, או שאתה יכול לעשות את זה או שלא, מה שקשה זה להתמיד ולהתאמן כל יום במשך שנים" סליחה אם צוטטתי שלא במדויק או שיחסתי את הסיפור לאדם לא נכון, הסיפור הזה התבקש כאן....

 

[WhiteBear]

באמת אני כתבתי את זה ../images/Emo9.gif

משמח אותי שמישהו קרא וזכר.

 

[Raffael]

וואלה קשה

והקונספירציה של שעונים בדוג'ו, שיודעים לזוז לאט במיוחד. והשיעורים ארוכים... שיעור של המורה שלך - 3 שעות. שיעור של המורה שלי שעתיים וחצי. שיעורים של שעה-שעתיים נדמים לי היום כחימום קצר. גוטמן, היית צריך להתאמן איתי קצת בביה"ס שלי לקראטה. פעמיים בשנה יש לנו "אימון מיוחד" . גשקו. אחת מגולות הכותרת של האימון הזה, שנמשך 2-4 ימים, היא אימון קיבאדאצ'י - עמידת רכיבה : כפות רגליים מקבילות, גב ישר, ברכיים כפופות. האימון הכי פשוט והכי מונוטוני שיש. עם קבלת הפקודה, כופפים את הברכיים ונשארים בתנוחה. משתדלים לרדת נמוך ולהשאר ללא תנועה. זהו. שעה וחצי אח"כ באה ההוראה להרפות. המחזה של עשרות עד מאות מתאמנים, בבגדים לבנים, מדדים קדימה ואחורה ומתקשים להתיישר, הוא מרשים למדי. הטכניקה המקובלת היא מתיחת הידיים מטה ולאחור וצניחה על האדמה, על הישבן. באימון מוצלח מדובר בחוויה חזקה ביותר, פיזית ונפשית, שנשארת איתך הרבה זמן אחרי. כן, שעה וחצי.

 

[גוטמן האפור]

ספיקינג אוף מעגלים

אנשים המרכז המתקדמים (דוד, דלית? וכו') - האם גם אתם מפזזים במעגל?

 

[מיתר נדיר]

דלית במילואים, אבל בפעם האחרונה

שראיתי אותו, הוא הדגים לי הליכה במעגלים. אחרי 30 שניות נאלצתי לבעוט בו בשביל שיפסיק. כך שאני מניחה שהתשובה לשאלתך היא "כן".

 

[דוד כפרי]

"מישהו ראה את דלית?"

"כן, הוא מסתובב פה איפהשהו..."

 

[שירה בלטר]

תגידו, וכשיורד גשם- מפסיקים? ../images/Emo8.gif

 

[דוד כפרי]

מה פתאום?

סוגרים חלון וממשיכים, כאילו דה? (אפשר לחשוב שאנחנו מתאמנים בחוץ, באמת...)

 

[fa jing]

דויד היא התכוונה לחוני המעגל....

 

[שירה בלטר]

../images/Emo45.gif

-כי מי שמבקר ב"תרבות עברית" - יודע על מה מדברים חולמים...

~שירה מדברת במעגלים~

 

[מיתר נדיר]

רגע, המטרה של ההליכה במעגלים

היא לא להוריד גשם??

 

[nitzano]

תלוי בכיוון

 

[שירה בלטר]

אה.. ימינה זה לאדות, שמאלה להוריד?

תמיד ידעתי שהמדינה הזו צריכה להיות שמאלנית יותר...

[צוחקת, צוחקת- תירגעו...]

 

[דוד כפרי]

קבוצת הגברים בבאר-שבע טוענת

שזה בשביל לחמם את המיים, בכוס שבמרכז המעגל. עד עכשיו לא הכחשתי

 

[שירה בלטר]

../images/Emo6.gif