בשמחה. אתה יודע, בכיתה ד' בערך היתה פתאום
איזו חצי שנה שגמגמתי... זה נמשך תקופה ופשוט הפסיק ולא השאיר זכר. יש לי סיוט קטן משיעור הנדסה, שהמורה, מבוגרת למדי ועם מבטא רוסי כבד, הציגה שאלה. הצבעתי כדי לענות, היא נתנה לי את רשות הדיבור, באתי לדבר, וכמובן הגמגום שתקף אותי באותה תקופה לא פסח גם אז. ואחרי כמה שניות ארוכוווווווות שפשוט לא יצאה לי המלה הראשונה מהפה, היא הניפה את היד שלה בביטול ועברה לבנאדם הבא. זה היה כזה יבוש.
אפילו עם המשפחה זה היה יוצא לי ואני זוכר שפחדתי שזה ישאר, אבל למזלי לא.