הוליווד ויק ..

[eranmc]

מסכים!

 

[McBrownie]

גם אני מסכים

אני אישית מכיר אדם עם אותה בעיית גמגום וזה נכון- כשהוא שר [לא טוב כמו לזארו (זה השם שלו!) הגמגום מפסיק. גם אנשים באמת חושבים לפעמים שבגלל הגמגום הוא נחות אינטלקטואלית.. ואנחנו שמענו כבר כמה טיפשים/אכזרים בני הנוער האמריקאים.

 

[דר אמברלה]

קודם כל תודה

אני חושב שהבחור הזה מזויף לא בגלל הגמגום ואני לא חושב שגמגום זה נחות אינטלקטואלית. אני למשל שאני רב עם אנשים (מזה אנשים - אני רב כמעט עם כולם

) יוצא לי גם לגמגם. לא שפטתי אותו על זה.
פשוט כל התנהגות שלו וכל הדרמה הקווין והבכי נראים לי כמו עוד מניפולציה ועוד סיפור מרגש שהטלוויזיה רוצה לתפור. די נמאס לי מהשטויות של ריאליטי. לי הוא לא נראה אמין.
אבל כן יכול להיות שאני טועה ואני מצטער אם יצא שזלזלתי ברגשותיהם של אחרים,אבל זאת בסה"כ דעתי.

 

[eranmc]

אני רוצה להאמין שזה אמיתי והוא נסיך רגיש

 

[roimc]

דעתי על לזארו

מאוד מאוד התרגשתי מהאודישן שלו, דמעתי כמו ילד קטן. אני מסכים שקצת נמאס שהוא נשבר מהתרגשות כל פעם שהוא עובר שלב או שמפרגנים לו. זה נהיה קצת מטריד. עם זאת, אני לא חושב שזו הצגה, מניפולציה או מה שלא יהיה. בסך הכל אף אחד מאיתנו לא סובל מגמגום שמונע ממנו תקשורת עם הסביבה כמו הילד הזה. הוא אשכרה לא מצליח להוציא 3 מלים ברצף (ועד שהראשונה יוצאת מאריה כבר מספיקה להרזות ולהשמין). חמוד שכמותו. ובגלל שאף אחד מאיתנו לא הגיע למצב הזה, אנחנו לא יודעים איזה רגישויות אפשר לפתח כתוצאה. הרי ברור שהשבריריות שלו וה-over appreciation על כל נאד שתוקעים לכיוון שלו זה מרוב שהוא (מ)רגיש בתחת(ית).

(בנוגע לשיקולי הפקה - אני מסכים איתך לגמרי, ההחלטה לקדם מישהו שפורט על מיתרי הלב בגלל מגבלה כזו או אחרת זה אחד הכללים השחוקים והמאוסים בטלוויזיה מסחרית, אבל מה נעשה?)

 

[a 90s Noah]

מסכים.

 

[eranmc]

אין תשובה טובה מזו

 

[Petals]

רועי רשמת יפה!

מודה לך בשמי ובשם קהילת מגמגמים עבר הווה ועתיד חחח...

באמת שהמטרייה הוציאה אותי משלוותי הרבה!

 

[דר אמברלה]

מאיפה למטרייה לדעת על גמגומך?

 

[roimc]

בשמחה. אתה יודע, בכיתה ד' בערך היתה פתאום

איזו חצי שנה שגמגמתי... זה נמשך תקופה ופשוט הפסיק ולא השאיר זכר. יש לי סיוט קטן משיעור הנדסה, שהמורה, מבוגרת למדי ועם מבטא רוסי כבד, הציגה שאלה. הצבעתי כדי לענות, היא נתנה לי את רשות הדיבור, באתי לדבר, וכמובן הגמגום שתקף אותי באותה תקופה לא פסח גם אז. ואחרי כמה שניות ארוכוווווווות שפשוט לא יצאה לי המלה הראשונה מהפה, היא הניפה את היד שלה בביטול ועברה לבנאדם הבא. זה היה כזה יבוש.
אפילו עם המשפחה זה היה יוצא לי ואני זוכר שפחדתי שזה ישאר, אבל למזלי לא.

 

[a 90s Noah]

איזה מורים זוועתיים יש היום..