אתה שב ועושה את אותה טעות
האבולוציה אינה אקראיות. יש בה יסוד של אקראיות, זה נכון, אבל רק במובן שתהליך ה-mutation הוא כאוטי (אני מסתייג משימוש במילה "אקראיות"). העיקרון שקובע איזה mutation ישרוד את הברירה הטבעית הוא כאוטי ופועל על פי כללים ברורים וקשיחים מאוד. דוגמת קורי העכביש, בהשראת סייברדין, היא דוגמה מכרעת בנושא הזה. האלגוריתם, אם תרצה, נראה ככה: 1. נוצרת כמות גדולה מאוד של מוטציות אקראיות 2. אם המוטציה היא חיסרון - כגון, חירשות, או שיניים פחות מחודדות - רוב הסיכויים הם שהמוטציה תמות יחד עם בעל החיים שנושא אותה. אם היא לא משפיעה (לדוגמה - עוד שלוש שערות על הראש), סיכוייה לשרוד זהים לסיכויי כל שאר הפרטים מאותו המין. אם היא מהווה יתרון אבולוציוני - למשל, אוזניים גדולות יותר, מוח יעיל יותר, גולגולת קשיחה יותר - סיכויי הפרט הנושא את המוטציה לשרוד ולהעביר את המוטציה לצאצאיו גדולים, יחסית. 3. mate 4. חזור ל-1 דוגמה מהחיים - זנים חדשים של מחלות שעמידים לאנטיביוטיקה. בשלב הראשון, נוצרות המון מוטציות. נניח שלאחת הבקטריות היתה טעות באיזה גן, שגרם להפרשת חומר שדוחה את השפעות האנטיביוטיקה. כשאתה משנה את תנאי הסביבה על ידי נתינת אנטיביוטיקה, לפי עקרון האבולוציה לבקטריה העמידה יש יתרון אבולוציוני אדיר, והיא תמשיך להשתכפל ולהעביר את ה-"טעות" הממוזלת לצאצאיה. זה קורה אפילו היום. לצערנו.