הוי , איזה יאוש

הוי , איזה יאוש

הבן הצעיר הגיע הביתה לחופשה מהישיבה, בעלי לא מכיר אותו וכועס. אני הייתי בדיוק במקלחת כשהוא חזר, אז בעלי כבר היה כעוס כי בכל פעם שאני מתקלחת , הוא בדיוק מתעורר ועומד מאחורי הדלת וכועס , למה נכנסתי לשם. מאז, כבר עברה שעה והוא ממשיך לכעוס, כאילו מי יודע מה קרה, הוא מביט בי במבטים כאלה נוראים, כנראה לא יכול לסבול שיהיה מישהו נוסף בבית שאתן לו תשומת לב. בקושי דיברתי עם הבן כמה מילים והלב שלי נקרע לגמרי. אז ישבתי איתו והסברתי לו שיש לו 2 בנים ושמותיהם..ושתי בנות וכו'. אז הוא לרגע הבין וחייך ולחץ את ידי, אך לא עברו כמה דקות ושוב הייאוש וכמעט בוכה. האם זה בגלל שהוא מבין שהוא לא מבין?? הוא לא רוצה ללכת לישון , מסתובב כארי בסוגר, הילדים הלכו לישון ואני , רוצה לברוח מהכל, אין לי יותר כוחות כל היום לנחם , לבדר , להסביר ולראות את המצב הזה. גם במשך היום אם אני מדברת בטלפון, הוא נעמד לידי ומנסה לקשקש משהו ואז אני מסבירה לו אני מדברת בטלפון ואז הוא כועס. היום כל הזמן הטריד עד שלא היתה ברירה וממש צעקתי עליו כדי שיפסיק, ביום זה עזר למשך כמה שעות. מה אעשה?????
 
תושיבי אותו מול הטלויזיה שירדדם מולה..

ואולי איזה כדור הרגעה? לא משהוא מיוחד, וואבן... הדיפרסיה משתוללת במוחו אין מה לעשות רק כדור להרגעה.. לא משהו חזק.. גם אצלי לא מפסיק לילל במיטה, הספקתי כבר להחליף לו אבל זה עוד לא עוזר, נקווה שירדם תיכף, כי אין לי סבלנות לשמוע את היללות שלו.. אז שיהייה לך לילה טוב, נדבר מחר!
 
אין לי ספק שאהרן עדיין בשלב שמבין שמשהו

לא טוב קורה לו. זה מכעיס אותו וגורם לכל מיני התפרצויות שפני עצמן נראות לא מובנות. מצד שני הוא מתחיל לא לזהות את בני המשפחה הכי קרובים חושב אולי שהבן הוא מאהב שלך, או השד יודע מה בדיוק, וזה גורם לו לקינאה. נוכחת בעצמך שלא עוזר להזכיר לו. בהחלט כדאי להמשיך להזכיר לו, אבל לא לנסות לשכנע אותו. ניצה ציינה דפרסיה, וזה נכון מאד לשלב הזה. אני קצת סקפטי לגבי התועלת בתרופות הרגעה במצב הזה, אבל כדאי שתתייעצי עם פסיכוגריאטר. את שואלת מה לעשות? מהנסיון שלי את צריכה להרגיל את עצמך להתעלם ככל האפשר מהתלונות שלו. את צריכה להרגיש אם ומה לענות לו. לפעמים אי מענה הכי טוב, ולפעמים תשובה שמתאימה לאותו רגע יכולה קצת לעזור. ואחרי רגע, אם ייראה לך שתשובה הפוכה תעזור, תגידי את ההיפך (כאלו שלך עצמך יש דמנציה
) ותתנחמי שזה ממש "קלאסי" תהליך שכולם עוברים, כל אחד בוריאציה שונה. חשוב מאד שכל בני הבית שמבקרים יהיו מודעים למצב ואם ואיך להגיב. ואל תהססי להתחלק בצער שלך עם כל המשפחה.
 
זה בדיוק הענין יענקלה

לפעמים אני כבר אומרת עדיף שלר יבין דבר , אך ברור שזה לא מה שאני רוצה. אך ההרגשה שלי שהוא לא רוצה לראות את ילדיו ונכדיו ובני משפחתו , היא קשה. הם מצידם נראה לי כבר הסכינו עם העניין ולא מתרגשים כמוני. אני נעלבת עבורם למרות שאני יודעת שזה בא בגלל המחלה. אך כשחוזרים על כך כמה זמן, בסוף הוא מבין וגם יתרגל אליו כי הוא יהיה בבית 3 שבועות ואז יחזור לזכור אותו עד הפעם הבאה. מה יקרה כשהבת תעבור לירושלים??? הבוקר הוא גם היה עם פרצוף כעוס כשחזרתי מהקניות אך למזלי הבן לא מתרגש וישב איתנו לאכול ארוחת בוקר ועבר בשלום. עכשיו אני בדרך לבישולים יענקלה, אני מקווה שנבוא לחיפה ונזדחל יחד, אין מה לרוץ שבת שלום , טובה
 
טובה'לה כשהילדים נכנסים הביתה שיחיכו לו

ויגידו לו את שמם וילטפו אותו,הוא צריך הרבה צומי לכן הוא רודף אחרייך הרבה גם אין לו בטחון עצמי את לא צריכה לעשות את העבודה במקום הילדים הם צריכים להתכרב לאבא בעדינות ובחיוך שזה הפוך ממצבו הכעסני, הוא יראה את שינייהם הלבנות וירגע אני מסכימה עם יענקלה שלפעמים לא צריך לענות לו רק לחייך לו, כילד קטן כולנו מטפלים בילדינו הגדולים שנעשו דרך המוח קטנים ואז איך את מחייכת לתינוק פוצי מוצי גם כאן סבלנות ועוד סבלנות אין מה לעשות רק לשמור להיות שפויים ,לפחות אנחנו,
 
אריאלה, אצלו זה לא תמיד עובד

כשהוא במצב כזה, עיניו הירוקות יורקות אש וגיצים ולא מרשה לי להתקרב ולנחם אותו כי רק המבטים בעיניים מביעים את התסכול והכאב ואי ההבנה ואני נקרעת מבפנים ולא יודעת מה לעשות כי כל שיטה שאני מנסה לא תמיד עובדת. וכבסוף הוא הבין , אז נכנס לדיכי והתחיל כמו ליבב, האם על מצבו או על מה??? אז סידרתי הכל ואמרתי הולכים לישון ובמיטה הוא ליטף לי את הגב ואמר הכל בסדר. גם עכשיו הוא מנדנד ולא ברור על מה כי יש לו אובססיות, הנעליים לידו בסלון ועכשיו גם הגרביים צריכים להיות שם, נו, מי יכול להבין??? ניצה , הוא נאנח ומזכיר לי את האנחות שנשמעות אצלך, אולי נפגיש אותם????
 
אנחה ועוד אנחה יצא זעקה../images/Emo8.gif

קבלי
ועוד
ועוד
כדי להרגע לפחות לתינוק של ניצה יש
תחשבי מה לתת לאהרון? אולי סוכריה עם מקל? המציצה תרגיע אותו,תנסי
 

hregev1

New member
טובה'לה אני איתך במבוך

אני כל כך מבינה אותך, עברתי לפני מספר חדשים סיטואציה דומה עם מיכאל שלי, השכחה שלו לאנשים באה והולכת, לא מזמן הגיעה לבקר אותו אחותו וכששאלתי אותו - מי זו? הוא ענה שלא יודע וכשהזכרתי לו את שמה הוא אמר: "אההה" וכאילו נזכר וגם עוד כשהיה בבית היו מקרים דומים. בענין הטלפון גם הוא כעס כששמע אותי מדברת ובדיוק נעמד מולי והתחיל לקשקש ורצה שאקשיב לו. טובה יקרה - כולנו עוברים את זה או עוד נעבור הרי אין לנו ברירה אחרת, כל התופעות הנוראות שעוברות על יקירינו ממש מייאשות, אנו חייבים להסתגל לענין ולקבל אותו אחרת נתפוצץ, מילת הקסם כאן היא השלמה, אני לא הבנתי זאת כשמיכאל היה במצב יותר טוב אבל היום אני מבינה שאין לי שום ברירה אחרת ואני הולכת אליו יום יום מאכילה אותו ומנסה לדובב אותו עד כמה שזה ניתן כי אינו מדבר וזה בפני עצמו מייאש. טובה חזקי ואמצי ושיהיה לך הרבה כח להתמודדות שעדיין מחכה לך. שבת שלום ולהתראות חני
 
חני יקרה , את כבר יודעת את המסלול

זה כנראה המסלול של המחלה ואי אפשר לברוח מזה רק אם יש התקדמות מהירה מאד ואז זה עובר בדילוגים. אצלנו מתפתח לאט ולכן כל הזמן תופעות כאלה ואחרות אך מצד שני ,הוא יכול להיות מודע למציאות. עכשיו רחצתי אותו ואמרתי שכואבות לי הרגליים , אז הוא ניחם אותי והביע אמפטיה והשתתפותוכמובן רגוע כי הוא מוכן לשבת. מאחלת לך שיהיו לך כוחות להמשיך לדאוג למיכאל, אני מאד מעריצה אותך על כוחות הנפש שלך ועל כך שאת לא מוותרת וכל כך דואגת לו. מיכאל זכה לאישה מסורה ונפלאה. שתהיה שבת שלום ואשמח שוב לראות אותך, להתראות , חיבוקים, טובה
 

טילי66

New member
הזדהות מוחלטת

ליאורלילי הי קראתי ובכיתי לצערי הרגשתי שזו אני שכותבת כל זה היה אצלי לא יכולתי לדבר בטלפון מצאתי פטנט היתי מדברת מהשרותים אך פעם אחת היתה לי שיחה מחברה מארצות הברית ודיברתי מחדר השינה וכמובן זה העלה לו את הסעיף ולצערי חטפתי בעיטה יומיים היתי עם קרח "חוויה"וזה בלשון המעטה איך שמשכיבים את החולה כואב לו.היום הלכתי לבקר חזרתי שבורה בכה כל הזמן זה גם היה בבית אבל שם זה כואב יותר.בקיצור החיים לא מאירים פנים.שבת קלה עד כמה שאפשר.חיבוק והזדהות תמי
 

אגסיל

New member
ליאורלילי באמת סיטואציה קשה

ואת נקרעת בין הבת לילדים. כנראה שאין הרבה ברירות, לדעתי את צריכה להסביר לילדים שזה המצב והיום אבא הוא במקום הראשון. כך אני הייתי נוהגת. בכל אופן אני מאחלת לך שבת נעימה ושקטה. לא הייתי כאן אתמול כי חליתי בוירוס בטן שהשכיב אותי במיטה עם חום גבוה. עכשיו קמתי קצת לראות מה קורה בבית ומה קורה כאן..... לא ביקרתי את אמא שלי אתמול וגם היום לא אוכל לגשת. מקווה שמחר ארגיש טוב יותר ואלך לראותה. מזלי שהבת שאצלנו תפסה פיקוד ותפקדה בבית לגמרי. גם עם ב' וגם בבישול וטיפול בבית מאחלת לכולם שבת שלום ושקט לילי
 
לילי החלמה מהירה

את צודקת והילדים יודעים שאבא במקום הראשון אך זה מתסכל אותי. מזלך שהבת תפסה פיקוד והכל בבית מוכן לשבת וגם טיפלה באביה. בינתיים אצלנו קצת יותר רגוע אך הוא מתוסכל מהשעמום. מקודם רקדתי איתו קצת לצלילי ערוץ 24 והיה קצת שמח, אך גם זה עבר. שבת שלום ובריאות טובה, אשמח גם לפגוש אותך , אולי בחיפה, טובה
 

ענתי44

New member
אוי יקירה

כאילו לא מספיק שאהרון לא מזהה את הבן, גם מרגיש מתחרה לו. עצוב לשמוע. אני מתארת לעצמי איך בטנך מתהפכת בקרבך. את נוהגת נכון, ויודעת תמיד לעשות את הדבר הנכון. ויודעת להרגיע את כולם, אהרון, הילדים, הוריך. לא סתם בחרה ביתך הקטנה ביום ההולדת אשתקד להתמקד בתכני אשת חייל- אין עליך!!!!! ועוד משהו משרשור אחר. יקירה, מילא שאת נאלצת לארוז בסופר לבד ולהתמודד עם עיניים מביטות ותגובות לא לעניין- אין ברירה. אבל שווה לעשות משלוח ואז יהיה לך יותר קל. בתקופה שאמא רצתה לבוא איתי לסופר ( ואיתה קושי כפול כי אני צריכה לנווט בין עגלת קניות וכסא הגלגלים ) נהגתי פעם בחודש ללכת ולעשות קנייה גדולה של מוצרים רבים ושאינם עם תוקף תפוגה מיידית. ואת ההשלמות קניתי עם אמא. כך לא היה לי עומס גדול מידי בקופה והאריזה, העברת אמא מעבר לקופה לקח פחות זמן.
 
למעלה