הוידוי שלי....
הכניסה שלי לפורום שלכם נבעה מסכסוך שלי עם עצמי (הלכנו מכות, עצמי ניצח, אז הנה אני פה...) הסיפור הוא כזה: לפני משהו כמו 3 שנים נסעתי בתלפיות, לפני הכיכר יש מעבר חציה, עצרתי לפניו ונתתי לאשה עם עגלה לחצות, כשהיא סיימה את החציה התחלתי לגלוש לכיכר, נסעתי במהירות איטית, (drive בלי גז...) כשפתאום קפצה עלי אישה והתחילה לצרוח "פגעת בי!! דרסת אותי!!" וכו'. עצרתי מיד, כמובן, אבל לא יכולתי לרדת מהאוטו כי הייתי בכניסה לכיכר כשטור של נהגים עצבניים מאחורי. ראיתי אותה הולכת, היא רשמה את מספר הרכב והמשיכה בהליכה.... כשהיא לא היתה בטווח הראיה שלי המשכתי לנסוע, כי באמת שלא היה טעם שאני ישאר שם. חייבת לציין כמה דברים: 1. לא פגעתי בה!!! אם הייתי פוגעת בה יש מצב שהיא לא היתה יכולה ללכת, למרות שגלשתי לכיכר ונסעתי לאט, נהגתי בג'יפ כבד, ששוקל משהו כמו 2.5 טון, שזה כבד!! 2. וידאתי שהיא בריאה ושלמה, ראיתי שהיא רושמת את מספר הרכב, עצרתי בערך דקה / שתיים לפני שהמשכתי בנסיעה. אוטוטו יתברר לכם הדגש הזה... 3. היא היתה חרדיה.... זה בדיוק מה שקרה!! וזה ההמשך... אחרי חודש הגיע לי בדואר זימון לחקירה. הגעתי, כמובן, ואז החוקר הסביר לי שאני מואשמת בתאונת "פגע וברח". התחלחלתי עד עמקי נשמתי, השארתי שם את רשיון הנהיגה שלי למשך 60 יום (בשבילי זה אסון!! אני נוהגת כמעט כל יום, והנהיגה בשבילי היא הרגליים שלי!) וקיבלתי זימון למשפט. עוד 10 חודשים. תאריך המשפט היה שבועיים אחרי שנולד הבן שלי. תתארו לעצמכם בית דין לתעבורה עם תינוק בן שבועיים על הידיים... אתם בטח לא מבינים בהורמונים, אז אני יסביר, אלו יצורים קטנים שמדי פעם (אחרי לידה, בהריון וכו') מחליטים לתקוף, הם עושים את זה מכול הלב, מה שגורם למצבי רוח משונים... עמדתי שם על הדוכן, והתחלתי לבכות... מביש, נכון? השופט אמר לי שאם אני לא מודה אני יצטרך לבוא שוב, להמעת עדויות... נשברתי ואמרתי שאני מודה בהכול, רק לא לשבת עוד יום שלם שם עם התינוק שלי... אז יש לי אישום, עוד 60 יום שלילה ו- 1,000 ש"ח דו"ח... כמובן שאני מתחרטת על ההודאה הזו, כי זה לא היה ולא נברא!!! אחרי כמה ימים פגשתי חבר של ההורים שלי, שבמקרה הוא עו"ד לענייני תעבורה. הוא אמר לי שאני לא היחידה שזה קרה לי, שיש הרבה חרדים שמעלילים על נהגים סתם, כדי לקבל כסף מהביטוח... וואו, כמה שהתעצבנתי!!! אגב, מהביטוח שלי היא לא קיבלה אגורה!!! הם הצליחו לגלות שלא קרה לה כלום.... אז במשך שנתיים תכננתי את הנקמה (זה קטע מלוכלך, אני יודעת, אבל התוכניות שלי היו מאוד מגוונות ועשירות, חשבתי ללכת עם חברים שהסכימו להשתין לה על הדלת, חשבתי לשלוח לה חוברות זימה ותועבה הביתה, לתת לילדים שלה מכות, לרסס לה כתובות נאצה על הדלת...) ידעתי איפה היא גרה ואת הטלפון שלה מהתיק... יום לפני הכניסה הראשונה שלי לפורום שלכם, ישבתי עם חברים וכמעט הוצאנו לפועל תוכנית, שהיא כל כך מרושעת ואני לא יכולה לגלות... ואז נכנסתי לפה... ואיכשהו ויתרתי על העניין... כל הכבוד שהחזקתם מעמד עד פה... אתם מכירים את הקטע הזה? להמציא תאונה בשביל כסף?
הכניסה שלי לפורום שלכם נבעה מסכסוך שלי עם עצמי (הלכנו מכות, עצמי ניצח, אז הנה אני פה...) הסיפור הוא כזה: לפני משהו כמו 3 שנים נסעתי בתלפיות, לפני הכיכר יש מעבר חציה, עצרתי לפניו ונתתי לאשה עם עגלה לחצות, כשהיא סיימה את החציה התחלתי לגלוש לכיכר, נסעתי במהירות איטית, (drive בלי גז...) כשפתאום קפצה עלי אישה והתחילה לצרוח "פגעת בי!! דרסת אותי!!" וכו'. עצרתי מיד, כמובן, אבל לא יכולתי לרדת מהאוטו כי הייתי בכניסה לכיכר כשטור של נהגים עצבניים מאחורי. ראיתי אותה הולכת, היא רשמה את מספר הרכב והמשיכה בהליכה.... כשהיא לא היתה בטווח הראיה שלי המשכתי לנסוע, כי באמת שלא היה טעם שאני ישאר שם. חייבת לציין כמה דברים: 1. לא פגעתי בה!!! אם הייתי פוגעת בה יש מצב שהיא לא היתה יכולה ללכת, למרות שגלשתי לכיכר ונסעתי לאט, נהגתי בג'יפ כבד, ששוקל משהו כמו 2.5 טון, שזה כבד!! 2. וידאתי שהיא בריאה ושלמה, ראיתי שהיא רושמת את מספר הרכב, עצרתי בערך דקה / שתיים לפני שהמשכתי בנסיעה. אוטוטו יתברר לכם הדגש הזה... 3. היא היתה חרדיה.... זה בדיוק מה שקרה!! וזה ההמשך... אחרי חודש הגיע לי בדואר זימון לחקירה. הגעתי, כמובן, ואז החוקר הסביר לי שאני מואשמת בתאונת "פגע וברח". התחלחלתי עד עמקי נשמתי, השארתי שם את רשיון הנהיגה שלי למשך 60 יום (בשבילי זה אסון!! אני נוהגת כמעט כל יום, והנהיגה בשבילי היא הרגליים שלי!) וקיבלתי זימון למשפט. עוד 10 חודשים. תאריך המשפט היה שבועיים אחרי שנולד הבן שלי. תתארו לעצמכם בית דין לתעבורה עם תינוק בן שבועיים על הידיים... אתם בטח לא מבינים בהורמונים, אז אני יסביר, אלו יצורים קטנים שמדי פעם (אחרי לידה, בהריון וכו') מחליטים לתקוף, הם עושים את זה מכול הלב, מה שגורם למצבי רוח משונים... עמדתי שם על הדוכן, והתחלתי לבכות... מביש, נכון? השופט אמר לי שאם אני לא מודה אני יצטרך לבוא שוב, להמעת עדויות... נשברתי ואמרתי שאני מודה בהכול, רק לא לשבת עוד יום שלם שם עם התינוק שלי... אז יש לי אישום, עוד 60 יום שלילה ו- 1,000 ש"ח דו"ח... כמובן שאני מתחרטת על ההודאה הזו, כי זה לא היה ולא נברא!!! אחרי כמה ימים פגשתי חבר של ההורים שלי, שבמקרה הוא עו"ד לענייני תעבורה. הוא אמר לי שאני לא היחידה שזה קרה לי, שיש הרבה חרדים שמעלילים על נהגים סתם, כדי לקבל כסף מהביטוח... וואו, כמה שהתעצבנתי!!! אגב, מהביטוח שלי היא לא קיבלה אגורה!!! הם הצליחו לגלות שלא קרה לה כלום.... אז במשך שנתיים תכננתי את הנקמה (זה קטע מלוכלך, אני יודעת, אבל התוכניות שלי היו מאוד מגוונות ועשירות, חשבתי ללכת עם חברים שהסכימו להשתין לה על הדלת, חשבתי לשלוח לה חוברות זימה ותועבה הביתה, לתת לילדים שלה מכות, לרסס לה כתובות נאצה על הדלת...) ידעתי איפה היא גרה ואת הטלפון שלה מהתיק... יום לפני הכניסה הראשונה שלי לפורום שלכם, ישבתי עם חברים וכמעט הוצאנו לפועל תוכנית, שהיא כל כך מרושעת ואני לא יכולה לגלות... ואז נכנסתי לפה... ואיכשהו ויתרתי על העניין... כל הכבוד שהחזקתם מעמד עד פה... אתם מכירים את הקטע הזה? להמציא תאונה בשביל כסף?
