בלוגו של יונתן 14.12.08 "הקשבה"
הקשבה בעקבות המאמר שכתבתי על "הפרויקט" זרם הפונים גבר והלך. המכנה המשותף לכולם זהו "ההקשבה". להקשיב לאנשים, לתת להם להשתחרר. אני לא פסיכולוג, אני בן אדם ככל האדם אבל עם יכולת הקשבה. כל אדם החי בהתמודדות רוצה שיקשיבו לו, שיתנו לא את ההזדמנות לפרוק ולהתפרק, לשחרר מועקות כבדות משא. ההשלמה עם מי שאנחנו קשה על רבים, אדם יכול לשכנע את כולם שהוא מישהו אחר, אבל אף פעם לא את עצמו. אני יכול להעיד על עצמי שאני משוחח עם הרבה מאוד אנשים במסגרת הפרויקט שלי. אחרי כל שיחה אני מרגיש מצד אחד כמה טוב היה לחלוק עם עוד אדם את ההתמודדות, את הכאב שאנחנו נושאים בתוכינו, ומצד שני אחרי כל שיחה כזאת אני מרגיש עייפות. עייפות הנפש. יש פתגם שאומר, "אולי כל הקיום האנושי הוא מאבק על אוזן קשבת". הפתגם נכון בוודאי על אנשים החיים בהתמודדות אין סופית בינם לבין עצמם ואין להם עם מי לחלוק את התחושות, הרגשות והכאב הפנימי. מטבע מצבינו הכל נעשה על בסיס של אמון הדדי. לא קל לדבר על דברים שנצרת בתוך לבך במשך שנים ארוכות. לעיתים לאחר שיחה כזאת המדבר מרגיש כמין התפשטות הנפש. אומרים שכשנותנים בך אמון, זוהי מחמאה גדולה יותר מאשר כשאוהבים אותך. האמון שאנחנו נותנים אחד בשני בכל שיחה כזאת היא תחושה של הקלה עם כוחות מחודשים,אתה מבין שאנחנו לא לבד בכל העולם המטורף הזה שאנחנו חיים בו, או יותר נכון בצורת חיים שאנחנו נמצאים בו. רבי נחמן מברסלב כתב, "לבקר אחרים, ולתת להם את ההרגשה שאינם רצויים, זאת יכול כל אחד לעשות. אך לרומם את רוחם ולהעניק להם הרגשה טובה, לכך דרושים כשרון מיוחד והשקעת מאמץ. וזה מה שאנחנו מנסים לעשות אחד לשני. נטולי בקורת, לתת הרגשה של אנחנו אנשים רצויים, לתמוך ולחזק. אם אנחנו לא נחזק אחד את השני אין איש שיעשה את זה בשבילנו.שום דבר אינו מעייף יותר מאשר לנסות להיות אדם שונה מזה שאנחנו. דברתי עם ידיד שלי שנמצא באותו מצב אישי כמוני. הוא כל הזמן טען בפני קשה לי שאנחנו שונים, נמאס לי מהדעות הקדומות שהוא שומע כל יום, אני מרגיש שאני נמצא בהשרדות יומיומית. אני לא שורד אני מתמודד. וההבדל הוא גדול. בזמנו הבאתי לכם את סיפורו של יובל. בחור שנלחם וחי חיי הישרדות על חייו. אנחנו מתמודדים עם נטיותינו יום יום שעה שעה. כן, אולי אנחנו שונים. אנחנו שונים מהרוב, אבל זה בהחלט לא עושה אותנו פחות טובים. רבים מאיתנו אנשים טובים משכילים התורמים לחיי החברה לא פחות מהרוב. לגבי הדיעות הקדומות, ההכרה בהומוסקסואליות לאורך מאה השנים האחרונות השתנתה ללא הכר. כן דיעות קדומות תמיד היו ותמיד יהיו. העיתונאי האמריקאי אדוארד מורו כתב על דיעות קדומות, "כל אדם הוא אסיר של נסיון חייו. אף אחד אינו יכול להעלים דעות קדומות, אלא רק להכיר בהן.אנשים רבים מאוד חושבים שהם חושבים, כאשר הלכה למעשה הם רק מארגנים מחדש את הדעות הקדומות שלהם". אנחנו נמשיך לחיות את היום, כמו שגתה אמר, "אין דבר יקר ערך יותר מאשר היום הזה". למרות דיעות קדומות אילו או אחרות, נמשיך להתמודד ולחיות את חיינו כאנשים רגילים כחלק מחברה נורמטיבית. אני אסיים במשפט חשוב הנוגע לכולנו, "אדם שמצא את עצמו, כבר לא יאבד בעולם הזה. ומי שהבין פעם אחת את האדם שבקרבו, מבין את כל האנשים".
