מכתב לאלוף iknow
איני יודע מהו ניסיונך הצבאי, אבל נראה שחסרות לך כמה פיסות מידע משמעותיות "הגישה האנכרוניסטית...רוב עבודתם היא שמירה ומחסום...כוח האדם נתון לשיקול דעתם המפקדים...כוח אדם אינסופי..."נקראים "לוחמים""" רוב עבודתם של הלוחמים בצה"ל הוא אכן שמירה ומחסום, אך מי המסוגל לבצע משימות אלו? על הנייר זה נראה קל מאוד, אבל 8 שעות של עמידה רצופה במחסום, שכוללת מקרים רבים של בדיקה גופנית אישית לא נראה לי דבר שעובד רס"ר ממוצע מסוגל לעמוד בו, שלא לדבר על שמירות, לעיתים החיילים משחיתים על משימה זאת 12 שעות ביממה! למשך ימים רבים, כשהם לבושים באפוד קרב או אפוד מגן, ולעיתים גם שניהם יחד, חשוב לציין שהשמירה אינה מתבצעת מתחת לצליה של קוקה קולה ובישיבה על כסא ים, אלא בתא קטן, שני מטר מרובע, בדרך כלל פחות, שקירותיו שחורים משחור, וכל הנוף מתמצה בבתים ערביים, חול או הרי הצפון אשר ניצפים דרך חרך קטן שחותך את העמדה מלפנים, שגם הוא עמוס בשקי פק"ל וכלי יריה שונים ראוי לזכור שאנשים אלו המתקראים לוחמים, זוכים בדרך כלל 5 שעות שינה ומטה(בעיקר מטה, והרבה) ביממה, שגם בה הם זוכים ברוב הפעמים להשאר עם מדים מלאים, כולל נעליים, במצבי כוננות מיוחדים, המתקראים לוחמים גם זוכים לישון שעתיים ביממה, או לבלות את הלילה מחוץ למוצב, או בתשמוע או בסיור, לעיתים לילה אחרי לילה אין בידי נתונים סטטיסטיים על אחוזי הנשירה משירות קרבי, אך מניסיון אישי, בדרך כלל שליש נוטשים את המסגרת הקרבית, וישנם מחזורי גיוס "מוצלחים" בהם רק כמחצית! מהטירונים מגיעים למעמד לוחמים, 50 אחוז נפל, כן, ביחידות הפשוטות, כל חייל שני מותר לציין שיש בגדודים רבים מחסור בלוחמים, חובשים ומפקדי כיתות עוד לא ציינתי את המסלול המפרך שעוברים המתקראים הלוחמים, את "המזכרות" שגופם נושא לשנים אחר כך, ואת השירות המפרך עוד יותר שמצפה להם בהמשך... כמובן ישנם עוד דברים שרציתי לכתוב, על היחידות המבוחרות ועל הגישה האנרכוניסטית כביכול, ועל התועלת המוטלת בספק, אבל אסתפק בזה שלך, סמל ראשון י'