במסורת...
התלמוד מביא מגדולי ההנהגה הרוחנית היהודית דאז (רבי יוחנן בן זכאי למשל) שאמרו כך, שללא הקנאות היהודית דאז, היה אפשר לשרוד את הכיבוש הזה בלא הזוועות ובלא חורבן בית המקדש. שמעתי פעם את עמוס עוז כמדומני, בתשעה באב ברשת ב´, אומר ש"זהו, די. היהודים עשו פעם שטויות, רבו עם יריב עצום ופישלו. נחרב הבית. על מה בוכים?" (אלו בערך היו דבריו). ואם החלק הראשון של דבריו אני מסכים לחלוטין. עשו שטויות, הרבה שטויות... אם לא היו ה"קנאים" אז מחליטים להתשחרר בכח מיריב שאז היה כמעט בשיא כוחו, אולי לא היו היהודים מגורשים מהארץ. אני חושב שהיינו חוסכים לעולם כמה סכסוכים עקובי דם... אם לא היו הקנאים רבים בינם לבין עצמם בכזו קנאות, אולי היה להם סיכוי לנצח? ואם כבר בענין זה. האם היה בכלל למורדים היהודים סיכוי לנצח? פלאביוס מקובל כדי אמין בתיאורים שלו, נכון? (לגבי תיאורו את ירושלים לפחות, כותב מאיר בן דובב ב"חפירות הר הבית" שהוא הוכח כצודק וכדייקן בכל תיאוריו). לפי תיאוריו, הרומאים היו ממש לפני נסיגה, אם לא שהיהודים רבו כך בינם לבין עצמם, אם לא שהשמידו את מאגרי המזון של עצמם. מה אתם אומרים? היה להם סיכוי?
התלמוד מביא מגדולי ההנהגה הרוחנית היהודית דאז (רבי יוחנן בן זכאי למשל) שאמרו כך, שללא הקנאות היהודית דאז, היה אפשר לשרוד את הכיבוש הזה בלא הזוועות ובלא חורבן בית המקדש. שמעתי פעם את עמוס עוז כמדומני, בתשעה באב ברשת ב´, אומר ש"זהו, די. היהודים עשו פעם שטויות, רבו עם יריב עצום ופישלו. נחרב הבית. על מה בוכים?" (אלו בערך היו דבריו). ואם החלק הראשון של דבריו אני מסכים לחלוטין. עשו שטויות, הרבה שטויות... אם לא היו ה"קנאים" אז מחליטים להתשחרר בכח מיריב שאז היה כמעט בשיא כוחו, אולי לא היו היהודים מגורשים מהארץ. אני חושב שהיינו חוסכים לעולם כמה סכסוכים עקובי דם... אם לא היו הקנאים רבים בינם לבין עצמם בכזו קנאות, אולי היה להם סיכוי לנצח? ואם כבר בענין זה. האם היה בכלל למורדים היהודים סיכוי לנצח? פלאביוס מקובל כדי אמין בתיאורים שלו, נכון? (לגבי תיאורו את ירושלים לפחות, כותב מאיר בן דובב ב"חפירות הר הבית" שהוא הוכח כצודק וכדייקן בכל תיאוריו). לפי תיאוריו, הרומאים היו ממש לפני נסיגה, אם לא שהיהודים רבו כך בינם לבין עצמם, אם לא שהשמידו את מאגרי המזון של עצמם. מה אתם אומרים? היה להם סיכוי?