הודעה חשובה

ש ל י ק

New member
מזי ../images/Emo45.gifמסכימה עם דברייך

כואבת שאין משאבים (כפי שציינתי אתמול) ללמד את המורים איך להתמודד עם השונה. אצלנו למשל דיברתי עם יו"ר ועד ההורים על כך שחייבים להביא את המערכת להתמודדות עם השונה (הוא לא יודע על בני) הוא הזמין אותי לפגישה שתהייה החודש עם המנהלת וועד המוסדי. בכיתתו של בני אמא יוזמת מפגש להורים עם מרצה בתחום התקשורת שבין הורים לילדים (עקב התרערבותם של הורים מסויימים במריבות בין ילדים). יכול להיות שבעתיד אזום מפגש עם בת שבע שתרצה על הטוראט כרגע בעלי לא מוכן כדי שלא יתייגו את הילד. אשמח לשמוע ממך ומאחרים איך אפשר לגרום למערכת לשלוח /או להביא הרצאות בהתמודדות עם השונה.
 

mazy

New member
אפרופו קבלת השונה...../images/Emo26.gif

אצלי בכיתה התארגנה ההנהגה הכיתתית ויזמה פעילות חיצונית לילדי הכיתה שנושאה "קבלת השונה ושילובו". וזאת מכספי ההורים. העניין עלה בישיבה אחרונה שקיימתי עם ההנהגה הכיתתית, כיוון שבכיתתי לומדת ילדה מקסימה, עם קשיים לא מעטים, שהילדים די דוחים אותה מתוכם. נורא מצא חן בעיני שההורים החליטו להירתם לעניין.
 
יעל היקרה../images/Emo24.gif

אני חושבת שקראתי את ההודעה שלך מס' דקות אחר שרשמת אותה. אמנם שלחתי לך מסר אך אני מוצאת עכשיו את המילים המתאימות יותר לכתוב. במהלך כל השבת נגשתי למחשב אין ספור פעמים וקראתי שוב ושוב את מה שרשמת ואני פשוט לא מצליחה להרגע, אני כואבת ולצערי חוזרת שנה לאחור בדיוק. את יודעת שיום לפני התקרית שגיא עבר הוא ברח מבית הספר, קפץ מעל הגדר ופשוט הלך והלך והלך כ-5 ק"מ בערך. הכי כואב לי שאף אחד לא עניין אותו למה הוא ברח מבית הספר בכלל. למחרת קרתה התקרית, יום חמישי ועד יום שלישי אף אחד מהביתה או מבית הספר כולל ועד הורים שהייתי חברה בו לא טרח להתקשר ולהתעניין בילד. למערכת החינוך היה סיפור מאוד מתוקשר שבמרכזה ילד בן 10 ולאף אחד לא היה אכפת מה קרה או קורה לו. אפילו בישיבת ועד מרכזית שהייתי נוכחת אחד ההורים אמר לי: "מה את עושה עניין, מה זה משנה מה כתוב בעיתון, עם העיתון של היום עוטפים את הדגים של מחר". ואני פשוט התחלתי לבכות בפני כל אותם ההורים ואמרתי לו שזה נכון אבל לא אצלי בבית, אני אאלץ להשאר עם הכאב, אני אצטרך לטפל בילד לכם ישאר רק לעטוף את הדגים. יעלוש, אני כל כך מבינה את הכאב שלך ומנסה לשלוח לך חיזוקים ורוצה שתראי אייך הילד שלי פורח היום בדיוק שנה אחרי. אני כל כך שמחה שבנך ניחן בהורים כמוכם, שיש לו אמא נפלאה כל כך, רגישה, תומכת ומבינה. שולחת לך ים של אהבה. אלונה
 
אלונה../images/Emo24.gif

אין לי מה להוסיף בעניין כמה שאת צודקת קשה לי לכתוב שוב את הסיפור של שי איך שהם התעללו בו זה כואב לחשוב .איפוא הוא היה אז ואיפוא הוא היןם .עם לא היתיי עושה מלחמה נגד משרד החינוך הוא היה הולך לאיבוד.מלחמה יחד עם מיקי ובת שבע ותיקי שעזרו לי
 

יעלבל

New member
אין לי מילים...

רק עכשיו נכנסתי למחשב ואני בהלם...תודה תודה ועוד אלפי תודות. אחזור מאוחר יותר...הדמעות מציפות אותי...קשה לי להגיב... יעל
 
בדיוק מה שלא יכולתי לומר בשנה שעברה

כך-כך קשה לי לשמוע שעוד ילדים סובלים כפי שסבלתי...הוא סבל כמוני, את הכל הטיחו בו, הוא היה "פח הזבל" של הכיתה וכפי שאני הייתי מגיב, אני מניח שגם הוא פרץ בבכי והתחיל להרוס את כל הסביבה לאחר שהשומר חאז בו כפי שהמנהלת אחזה בי...מאוד מבין ומוכן לתת עצות. פני אלי במסר אישי.
 

יעלבל

New member
שלום חברים

אז התאוששתי... שוב תודה לכל הכותבים... אחת הבעיות הקשות שלנו כהורים היא המילה שהזכירה מזי - "כובע". אני אם לילדה בתיכון שלא אחת סבלה מהצקות/מכות/הטרדות של חבריה. לא פעם ולא פעמיים הופעתי בבית הספר ונלחמתי על הזכות שגופה הוא שלה בלבד ואיש לא יגע בה...שיש הבדל גדול בין הפה המדבר לבין היד הנוגעת...ותארו לעצמכם איזה כובע עלי לכבוש כשאני אימו של הבן המציק/מכה/מטריד...זו מלחמה. מלחמה אישית של עצמי איך אני נוהגת בכובע כזה ואיך אני נוהגת בכובע אחר. ל- snowe רציתי להגיד שיש לנו מחנכת שאני מאוד מאוד רוצה להאמין שאת כמוה ...או כמו זיוה של גיא...אחת יחידה ומיוחדת במינה. היא הסיבה שעדיין לא העברתי את הבן מבה"ס. היתה לנו מטרה אחת ויחידה בשנה שעברה - לשקם לבן את האמון במערכת החינוך...המערכת הביאה אותו למצב של חוסר אמון אדיר וידענו שללא תהליך שכזה - אין סיכוי שימשיך אי פעם בבגרותו ללמוד....אז תתארי לעצמך כמה קשה לה, כמה פעמים היא זועקת לעזרת המערכת...עד כמה אנחנו, באופן אישי ולא פעם מכספנו, מנסים לספק פתרונות למערכת - דבר שלדעתי לא צריך להיות במדינה מתוקנת...אבל מי אמר שאנחנו כזו? אנחנו חיילים שבעי קרבות...6 שנים בבית הספר היסודי הפכו אותנו לאנשים לוחמנים, כוחניים אבל לצערי זו הדרך היחידה שהמערכת מבינה. אמר דני ונכון - המערכת רוצה שקט...קל לה לזרוק מתוכה ילדים כמו בני וכמו גיא ובודאי רבים אחרים שאינם מאובחנים ושאין מאחוריהם הורים שעומדים על המשמר. אני אדם שמשתדל לראות את הכוס החצי מלאה...אני נופלת וקמה, שואבת כוח מהעובדה שאני מלמדת את ילדי להיות לפני הכל - אנושיים, אנשים איכפתיים, עם רגשות לב ונשמה, שהעזרה לזולת היא ערך בחיים ואחר כך - מצידי שיפלו השמיים.... נופר - כל מילה שלך פרטה על נימי נשמתי...הזכרת לי תקופות שהושבתי את הבן מול המראה, שיחקנו במעין פסיכודרמה ועבדנו על הקטע שיש טיק, הגוף קופץ אבל לא בהכרח אתה מכוער... תודה על מילותייך החמות. גיא - אני פשוט אוהבת אותך.... גיל - הלואי ויתגשמו ברכותייך...לא אשכח....אזמין אותך להנות מה-
שלי. תודה. ובכלל חברים - טוב שאתם פה.... יעל
 
למעלה