הודעה חשובה

[ש ל י ק]

גם אני מוסיפה לדברי סמדר

אכן מיקי אברמוביץ ובת שבע יכולות מאוד לעזור. אצלנו מיקי היתה השבוע בביה"ס ויש דברים שההנהלה התחילה להפנים.

 

[הלנה]

יעל - מדהים איך את מזדהה

ואף מסוגלת להעביר אל הכתב את תחושותיו של ילדך. אין לי עצות לתת, כי אני יודעת שאת יודעת הרבה יותר אולי מכל אחד כאן, על דרכי התמודדות, על קשיים, על משברים. אני רק מצטרפת לדבריו של גיל, למרות שקשה אולי לחשוב על זה עכשיו...אבל אני מאמינה שהעתיד יהיה ורוד יותר. שולחת לך הרבה חיזוקים. הלנה

 

[mazy]

יעל, כל כך מזדהה איתך../images/Emo24.gif

אמנם לדור אין בעיות התנהגות בבית הספר, אבל ההתמודדות היומיומית עם הטוראט מאד קשה עליו. ועם כל הצער והכאב שבעניין, אני מוצאת את עצמי מעודדת אותו, ומנסה להפיח בו תקווה למחר אחר. נורא קשה לראות אותם עוברים את זה, אבל צריך תמיד לקוות שיהיו ימים אחרים. ואני תמיד נותנת לו כדוגמא חלק מן האנשים הנפלאים שהכרתי כאן בפורום ומתמודדים בגבורה חיים שלמים עם טוראט. אז קבלו חיבוק ענק, גם לך וגם לדור שלך

מזי.

 

[אלי של נופר ובר]

יעל יקרה , אין לי ספק שמהמקום בו

את עומדת היום, לא ניתן עד בלתי אפשרי להבין את יעקב. אני יודעת ,כי הייתי שם. ומתוך כל הכאב הזה נוצר "הפרפר של נופר". אבל, ממרחק השנים, אנחנו לומדים לקבל ולהסתגל ולהתרגל : הילדים לומדים לשלוט ולקבל את הטיקים ואת עצמם. אנחנו לומדים לקבל אותם. והמערכת לומדת ותלמד (כי נאלץ אותה לכך אם צריך) לחיות עם השונה. וממרחק השנים, עולה ומבצבצת אופטימיות כלשהי (ועל כך יוכלו להעיד גיל ויעקב, כי הם כבר שם). נכון, מאד קשה לחיות במלחמה מתמדת: עם עצמך, עם בשר מבשרך וגרוע מכך עם המערכת. ועל כך ליבי איתך (וכשקראתי את דברייך נקרעתי, פשוט נקרעתי). אבל שוב, ישנם אנשים שכבר מסוגלים להביט לאחור ולומר שאחרי הכל, עוברים את זה..... כל מה שנותר לי הוא לאחל לך לנסות ולהפנים את האופטימיות הזו (ולו קמעא). זה ייתן לך את הכוח להמשיך הלאה....

 

[השגיא]

../images/Emo7.gif

מסכימה עם חברותי שאמרו שהמערכת צריכה להתאים את עצמה לילד, ואסור שיהיו פשרות בענין הזה, אם המורה לא בסדר, או ההנהלה, או אפילו התלמידים מאוד לא רגישים, יש מסגרות אחרות. לא יכול להיות שילד יסבול כ"כ. אי אפשר להסכים לזה!!!

 

[הפרפר של נופר]

יעל, ../images/Emo4.gif

לאחר שקראתי את שרשמת, הלכתי ושאלתי את אלי אם גם עליי ירדו שהייתי קטנה, מכיוון שאני לא זוכרת דבר. אלי ענתה שרק בכיתה א' ירדו עליי, וגם זה היה לזמן קצר מאוד, כי הוריי התערבו מהר ולא נתנו לעניין להימשך. דבר אחד אני כן זוכרת, אני חושבת שזה היה בסביבות כיתה ג'; נסענו באוטו ובנתיב לידנו עמד אוטובוס מלא ילדים בגילאי 16-17. היו לי טיקים של הוצאת לשון באותה תקופה, וכשהבטתי מהחלון למעלה, ראיתי כמה ילדים מסתכלים לעברי, מצביעים עליי, מוציאים לשון וצוחקים. ניסיתי 'להתחבא' בכל מיני דרכים, אך ללא הצלחה. אוכל לומר שאם אני זוכרת את זה עד היום, סימן שזה נורא הפריע לי ופגע בי, אחרת האירוע לא היה נחרט בזיכרוני עד היום. עוד אני זוכרת, שהיו לי רגעים שנורא רציתי למות, להתאבד. הרגשתי שאני מכבידה על העולם כולו, שאני נטל. ובמיוחד היה לי קשה להתמודד עם עצמי ועם הטוראט. כיום, מסופקני אם אנשים צוחקים/יורדים עליי בגלל הטוראט, כי הוא לא נראה לעין. וגם אם אכן יורדים עליי, למדתי לא להתייחס, לא להגיב. כיוון שאנשים לא שווים את היחס שלי אם זו הרמה שהם יורדים אליה. (וזה תקף לגבי כל עניין, לא רק לגבי הטוראט). דבר שנורא עזר לי בהתמודדות, היא המנטרה שיעקב (אבי) הכניס בי מגיל צעיר. "אני חזקה ואני לא מוותרת"... מגיל צעיר הוא היה 'מכריח' אותי לעמוד מול המראה ולומר לעצמי "אני חזקה ואני לא מוותרת". ועד היום אני משתמשת במנטרה הזו כדי לא להישבר ולא להיכנע לשום דבר. יעל, מבחינה חברתית, אני לא מסוגלת לומר "אני מבינה את בנך", אך מבחינת הטוראט, מן הסתם, אני מבינה טוב מאוד. לפעמים אני חושבת לעצמי, איך אני יכולה 'ללמד' את הלוקים בטוראט לשלוט על הטיקים ולצחוק להם בפנים. איך לגרום להם לא לתת לאנשים להשפיע עליהם כלל; לאטום את האוזניים, לעצום את העיניים ולהיות אתה-עצמך, לוקה בטוראט ששם זין על העולם כולו. כי אחרת זו מלחמה - נגד הטיקים, נגד המערכת, נגד החברה ונגד עצמך - שלא תיגמר לעולם. נופר

 

[mazy]

נופר ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

פשוט מצדיעה לך על כל מילה שכתבת! חושבת שכולם צריכים לאמץ גישה כזאת לחיים!! יישר כח!

מזי.

 

[הלנה]

נופר ../images/Emo24.gif את מקסימה!

מתה כבר להכיר אותך!

 

[שביק]

נופר יקרה, את גדולה, את עצומה,

ועם גישה כזאת לחיים - את תנצחי תמיד ותגיעי לכל מחוז אשר תחפצי בו. שולחת לך חיבוק ענק.

 

[שביק]

יעל יקרה, ריגשת אותי עד דמעות,

להיכנס כך עמוק לתוך ליבו וניבכי נפשו - רק את הצלחת. אין הרבה מה לומר. הצלחת לעורר הרבה מחשבות ורגשות. חדרת לנישמתי ובגדול. אין לי מלים.

 

[דני מאשדוד]

יעל, אני כל כך מזדהה..

כתבת את הדברים מתוך כל כך הרבה כאב, ולפעמים גם חוסר אונים. אנחנו מכירים את זה מקרוב, את מערכת החינוך ותחלואותיה, ילדינו הם באותו הגיל, למזלי גיא לא אלים כלפי הסביבה, אבל את בטח זוכרת את מה שקרה "כל כך מזמן......" , לפני שנה בדיוק, ואיזה כברת דרך עברנו מאז המקרה המתוקשר שלנו. מערכת החינוך לא הפנימה !!! לאף אחד לא באמת איכפת!!! גיא מקבל מהמערכת את כל הדרוש לו, אין ספק!!!! בגלל ובזכות התקשורת, אחרת, "נעליים" הוא היה מקבל. אבל אני נוכח לגלות, אפילו היום, שהמערכת רוצה את השקט שלה, לא את טובת הילד. המערכת מנסה שיהיה איתו "בייביסיטר" לאורך ציר הזמן, כשנוצר "חור"..., נכנסים לפאניקה. לכן יעל, ובגלל שאין פתרונות קסם, אסור לנו להישבר, עלינו להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו, לטובת ילדינו. הסברה בתוך בית הספר, אפילו בכיתה ו' - רצויה ביותר. הרי פנינו לעבר החטיבה, ומה יהיה שם??? הרי בית ספר יסודי , הוא חממה קטנה אל מול "בית החרושת" של החטיבה. אופטימיות????!!!!!!! אנחנו חייבים אותה לילדנו. בואי ונהיה חזקים בשבילם. שבת שלום

 

[yasha31]

שלום יעל

ריגשת אותי כל כך. כאילו מישהו בא וסיכם את כל החששות שלי, את כל הפחדים שלי. היה לי קשה מאוד לקרוא. כל מה שנסיתי להדחיק צף ועלה. אני יודעת שיש לפנינו דרך ארוכה ארוכה (הוא רק בן 5) ואני מנסה להיות חזקה בשבילו אבל היאוש כל הזמן מכרסם בי. אני בטוחה שכולם מכירים את הימים האלה שבהם רוצים רק לשבת ולבכות, להוציא את הכל החוצה. עכשיו, אחרי שקראתי את מה שכתבת, אני יודעת שהיום הוא יום כזה... אני מאחלת לך שכל מה שכתבת עליו יהיה נחלת העבר, והלוואי ותגיע תקופה טובה ומלאת הפתעות. הלוואי ובית הספר יהיה מבין ותומך ושיהיו לבנך כל כך הרבה חברים עד שיהיה לו קשה לבחור למי ללכת. מזמן לא קראתי משהו כל כך עצוב...

יעל.

 

[snowe]

../images/Emo24.gifאני כנראה מ"המערכת"...

אומנם אני שיכת "למערכת החינוך" ואני די נזברת להביע דברי במיוחד שאני מרגישה את "הרוחות" הנושבות לכל הכיוונים. הפעם אני מרגישה שאני חייבת להגיב ולהתייחס ליעל המקסימה. דברייך רגשו אותי כמו את כל הקוראים ואל תגידו- את לא יודעת על מה את מדברת כי לך אין ילד עם תסמונת... נכון אין לי אבל יש לי 40 תלמידים "והמערכת" שלא רק אתם נגדה גם לנו המורים למרות הרצון לתת , להעניק, לעזור ... רצות מסביב לשעון עם בעיות שונות ומגוונות שאפילו בסימנרים/מכללות לא מכשירים לכך (אני חושבת שגם שם לא מכירים את המציאות) לגבי האופטימיות-- יעל, האמיני לי שלא רק ילדי טוראט סובלים.. לצערי אנו מתמודדים עם בעיות רבות שלא בהכרח הן של טרואט כגון- חוסר גבולות, ליקויי למידה, משפחות מצוקה, אלימות... אני מדברת ומשתפת אותכם מתוך ליבי במיוחד שאני אדם המאמין בחינוך (כמו מורה של פעם)כך אמרו לי לא מזמן. כשיש לי הורה לילד עם בעייה אני "קונה" בשקיקה את עצותיו כי מי אם לא הוא יכול לדעת הכי טוב מהם צורכי ילדיו? המנהלת? משרד החינוך? בולשיט!(תסלחו לי על הביטוי של מורה בישראל) אבל אני מרגישה לפני היותי מורה = בן אדם עם רגשות, לב ונשמה ולכן אני מעריצה אותך יעל . אני גם מנסה לשמור על אופטימיות כי אם לא אז כולנו ניהרס ואז מה יעזור לנו? קחי את הכוח שלך כאם ואני את הכוח שלי כמחנכת וביחד נראה לכולם איך ניתן לשנות!!! אשרי בנך שיש לו אמא שכמוך, אני לא מגיעה לקרסולייך.

 

[snowe]

דברי מכוונים לכל היעלות באשר הן../images/Emo45.gif

וגם ל... שלא תיעלבו הגברים שבינכם

 

[mazy]

בתור "עוד אחת מהמערכת"...

אבל כזאת שהיא גם ב"כובע" נוסף, אם לילד לוקה בטוראט, אני יכולה לומר כזה דבר: נכון, מצפים מאיתנו אנשי החינוך לתת מעל ומעבר, ורובנו אכן עושים זאת, אבל צריך לחשוב על כך, וכאן אני מחזקת את דבריה של עמיתתי למקצוע, יש לנו עוד 39 ילדים בכיתה, כל אחד עולם ומלואו, ואל לנו לשכח שבכל כיתה יש עוד כמה ילדים מיוחדים (5, 6, 7 ואפילו יותר...לצערנו), כל אחד ובעייתו הוא. מרבית המורות לא קיבלו הכשרה כיצד להתמודד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים , ועל כך אני מצרה. לא כל המורות ניחנו ברגש מיוחד כלפי אותם ילדים מיוחדים. זה דבר שלא לומדים בשום מכללה ובשום סמינר למורים. או שיש את זה או שאין את זה. אז אם התמזל מזלו של אותו ילד מיוחד ו"נפל" בכיתתה של אותה מורה רגישה, חמה, שיודעת להתמודד עם צרכיו המיוחדים, אשריו וטוב לו. מקווה רק שבעניין המודעות לטוראט, תצליח העמותה להוביל איזשהו שינוי ולהכניס את המודעות לכמה שיותר מוסדות חינוך , לרווחתם של ילדינו.

 

[שביק]

"המערכת"..... לפני כשבועיים, נתתי

הרצאה באחד מבתי הספר. הרצאה כפולה - הרצאה לשכבת תלמידים והרצאה לצוות ביה"ס. לקראת תום דברי, אשר כולם הקשיבו רוב קשב והתענינות, אמרתי בין שאר דברי: " להיות קשובים לצרכיו של התלמיד,למצוקותיו, מילה טובה למי שזקוק", ועוד מספר מלים ברוח זו. כל אותם דברים עליהם אני מדברת אינם עולים כסף ואינם צורכים תקציב מיוחד, רק תשומת לב. אמרה מנהלת אותו מוסד חינוכי: "כל דקה של מורה עולה הרבה כסף, למורה אין זמן להקדיש תשומת לב לכל תלמיד. הקדישו למי שצריך! 5,6,7, תלמידים. אתם מבינים????? מדובר בכסף!!!! תשומת לב לתלמיד עולה כסף!!!!! וכל שאר המורים/ות שומעים את דבריה של גב' מנהלת, אז למה להקדיש תשומת לב? למי אנו באים בטענות? העמותה עושה רבות וכמיטב יכולתה ויותר, כדי להפיץ את המידע ולעזור ל"מערכת" בכל דרך. התפקיד של ה"מערכת" להיות מוכנה לקלוט ולהכיל, גם אם במחיר של "חשבון, היסטוריה וכדו'".

 

[snowe]

שביק- אני ממש מזועזעת מדבריך

ולשמחתי המנהלת הזו לא מובילה אותי אשרי שאני יכולה להליט לבחור ולתת לתלמידי כפי שאני מאמינה ורוצה וגם על חשבון הסטוריה ו... אין לי שום ייסורי מצפון שאני מבזבזת זמן של שעורים ומשרד החינוך יתבע אותי? שיתבע! שיפטר? יפטר! קשה לי להאמין שאם מורה אמרה או תאמר בשימוע שהיא בזבזה שעור כדי לקדם תלמידיה כי... וב... משהו באמת יפטר אותה? חחחח אז שיפסיקו המורים להמציא תירוצים... אני חושבת שהבעייה נמצאת יותר כפי שאמרה מזי- באי כישוריהן של המורות להתמודד עם בעיות חריגות ולא בגלל שהן לא רוצות אלא בגלל חוסר מידע, הכשרה וליווי בשטח.

 

[אלונה אמא של גיא]

מורתי היקרה../images/Emo24.gif

את נשמעת כמו המורה שהיתה לגיא בני בכיתה ד' שמה זיוה. גיא קיבל מורה מדהימה, אני לא חושבת שאוכל אפילו להעלות על הכתב עד כמה מיוחדת היא היתה. לא היו לה ימים קלים, לא אשכח את הימים שדברנו בטלפון ושעודדתי אותה היות והיא חזרה גמורה ממנו, אבל זה לא הפריעה לה, היא נתנה לו את נשמתה. מבחינתי אמא של גיא, היא באה לבית הספר בשביל הבן שלי. אספר לך סיפור, באחת ההתפרצויות של גיא בכיתה הוא לקח מטאטא והשתולל בכיתה והיא נגשה אליו, חבקה אותו ולחשה לו באוזן:"לא משנה מה תעשה, אני תמיד אוהב אותה". וגיע ענה לה:"אייך את יכולה לאהוב מפלצת כמוני"? וישר פרץ בבכי. את מבינה, החום והאהבה וההבנה שהיא נתנה לו לא ניתנת לתאור. שנה לאחר מכן הוחלפה לו המחנכת וכמה שהסברנו לה היא לא הצליחה להתחבר אליו. בני גיא עבר תקרית קשב בבית הספר שבמרכזה הוא עמד ומנהלת בית הספר, תקרית מאוד מתוקשרת בטלוויזיה ובעיתונות. שבוע לאחר התקרית התקשרה אלי המחנכת של שנה שעברה ובבכי אמרה לי שהיא עוד בשוק ושלא הצליחה לאגור כוחות וליצור קשר איתנו. היא כל כך כאבה את הילד, ומה שהכי כאב לה זה שהיא היתה כל כך קרובה אליו נפשית שאם היו נעזרים בה היא מיד היתה מרגיעה את גיא והתקרית לא היתה מתנפחת למימדים כל כך גדולים אשר הביאו אותנו לשמור על הילד מכל משמר היות ורצה לשים קץ לחייו, לא הייתי נאלצת לוותר על מקום עבודתי, לא הייתי צריכה להגיע לבית הספר לאחר חודשיים ולהיות מואשמת על ידי בני שהבאתי אותו בכלל לעולם ושאם אני אוהבת אותו אז אשים קץ לחייו.....ועוד סיטואציות מאוד קשות. אני בטוחה שמורה בונה ומורה הורסת. אני עובדת במערכת כבר 11 שנים, לא כמורה אלא כמדריכה. כל הזמן שואלים אותי למה אני לא לומדת הוראה, שיש לי גישה, שאני נותנת את כל כולי......אבל אני רואה לצערי את החומר שיש ובלי לפגוע חס וחלילה כי יש יוצאות מן הכלל, החשק יוצא לי. אני קמה בבוקר הולכת לבית הספר ומשתדלת לתת לכל ילד את תשומת הלב המגיעה לו. מודה לזיוה מחנכת הכיתה של גיא בכיתה ד' שידעה לתת לילד שלי את נשמתה, את כל כולה, אשה כל כך מדהימה, כן ירבו מורות כמותה בבתי הספר אמן! אלונה

 

[snowe]

אלונה מקסימה אני אוהבת אותך באמת

והכי חשוב את גיא שלך את כל כך אמרת הכל ואני לא צריכה להוסיף מילה ואני יודעת שכל מילה שלך על המערכת לצערי - נכונה. אבל גם אני חלק מהמערכת ואולי למזלי אני רואה לי את זה לזכותי- יכולה לתת, להעניק ופחות לחבק כמו שאמרת את הילדים שצריכים...(ולא רק עם תסמונת טוראט האמיני לי ומי כמוך יודע) יישר כוח על היותך אמא חזקה ואוהבת בשביל ילדיך ואני בטוחה שלמרות ימי הפרץ (כמו שאמרת) גיא יודע באיזו אמא זכה (שלחתי לך גם הודעה אישית במסר אל תשכחי לקרוא את חייבת) יישר כוח!

 

[snowe]

אלונה- יכולנו לשתות ביחד קפה תראי

באיזה שעות אנחנו כותבות את ואני לפנות בוקר? מה פשענו? חחחח..