../images/Emo11.gifבחשדנות מבוקרת../images/Emo11.gif
עפרה, עפרה, לעצור את הסוסים!!!! תגידי, ככה דיברנו? לא סיכמנו על לאט לאט? לא סגרנו על סבלנות ובחינה רציונאלית? לא? טוב, אז אם לא סגרנו, אז בואי תשמעי שניה: תעצרי לרגע, רק לרגע, אם ניתן, את כל הקולות הצועקים לך בראש, בסדר? בואי נבודד. הכנסת הביתה דייר משנה. לך תדע למה. אולי רצית לפרוץ כמה חומות. אולי זאת היתה האינטרפרטציה האישית שלך ל"הרפתקה ממותנת" - עד כאן הכל אחלה. מעבר לציפיות - הכל הלך על מי מנוחות, ואף יותר מזה. קיבלת וואחד צלחת מלאה בכל טוב. תרשי לי לכנות את המעדן: ארוחת שבת. חגיגית כזאת. לא ממש נוגעת ב"חול" לא ממש משקפת יחסים נורמאליים יומיומיים יחסי-חולין. נקיה, טעימה, מעודנת וחגיגית. בגדול (ממש בגדול) - רק טוב. זוכרת את ה"מארחת האולטימטיבית"? כזאת היתה הצלחת שהושמה לפנייך, לאחר מי יודע איזה רעב! צלחת שיש בה הביסעלה זוגיות, הביסעלה עלם חמודות מופלא צלחת שיש בה הרבה "עפרה-מופלאה" תאמיני לי - במשך הזמן ששהה בביתך - למדת גם והתאהבת גם... בעצמך! ואם לא "התחשבנת" עם זה - אז יאללה, להתחשבן. לא סתם אמרתי "אולטימטיבית". כי היית שונה, היית אחרת, היית טובה. נכון שהיית מאד טובה? בעיני עצמך - נכון שהיית טובה ומוצלחת? עכשיו תסתכלי טוב טוב על הצלחת המפתה הזאת. מסתכלת? ממש מסתכלת? בום! אין! לקחו. נ - ג - מ - ר . חזרה לחרא. חזרה לרעב. חזרה ל-לבד. חזרה ל-עפרה והילדים בבית קטן במשפחה מצומצמת. מכה לא קטנה. את מגיבה בכאב לכל הדברים שנלקחו. ל כ ו ל ם !!! עכשיו תגידי לי, מתוקה, במה או במי בדיוק את מאוהבת? זה הזמן לחשדנות מבוקרת. בלי לדעת כלום על מה היה שם. ממש אין לי צורך לדעת. אני יודעת שמשהו עצום נלקח ממך. מאיפה שלא תסתכלי על זה. אני אפילו לא אשב ואמנה. את הרי מכירה כל נים ונים ברשימה. אז לדעתי, יש לך הרבה על מה להתאבל. ואל תמהרי לקרוא לזה "מאוהבת". זה לא שאני יודעת, או שיש לי זכות, לומר לך האם אכן את כן או לא מאוהבת. אני רק חושבת, שהכאב והדמעות, כל אלה - באים כדי לנחם ולהרגיע - הרבה יותר מאשר סתם שני משפטים של: "אני אוהב אבל לא מאוהב". אני חושבת שאת צריכה לקחת זמן. אם את צריכה להתאבל - תתאבלי. אבל אל תקפצי למסקנות מהירות. אל תמהרי לצרף את הבחור לרשימת אלה שלא מצאו בך את התשובה לחלום שלהם. בואי קחי זמן, תלמדי את עצמך לחזור למתכונת המצומצמת של ביתך. לחזור ל-לבד. לאט לאט. רק אחר כך תחזרי ותבחני ותבדקי - האם מדובר באמת בהתאהבות. יכול להיות שכן. אבל כרגע, מוקדם לדעת. לפי דעתי, את נפרדת ונעזבת (אישית פנימית) מהמון דברים: חלום של משפחתיות. חלום של זוגיות. חלום של אהבה. חלום של לא-לבד. חלום של אני-אחרת. וככה, מהצד, אולי, רק אולי, הנפש שלך הוציאה מהבויידעם גם איזה זכרון לא נעים, של פרידה אחרת. קודמת. משפחתית. אז תבכי. תבכי. אני לא מאמינה בחיבוק וירטואלי. אני מאמינה בזה שאם מצליחים לעשות סדר בראש, להבין למה בא הכאב, מאיפה, מה מקורו - אז הרבה יותר קל להתמודד. יש פצע. מובן מאיפה הוא בא. עכשיו אפשר לבכות כשכואב, וקל יותר להבין - שזה פצע. כולה פצע. בנזונה כואב - אבל רק פצע. לא איזה גורל שנצמד אלייך כמו אות קין. יש תקווה, מתוקה. יש הרבה הרבה תקווה. ויש שם גם המון אומץ ותעוזה, שיובילו עם הזמן, למימוש אותה תקווה. עוד תראי!!!! חותמת לך, מייקי.
ה-למה ששאלת שם, יעזור לך לדעתך להפחית את הכאב? אם כן אז אולי כדאי לנסות ולברר את ה-למה הזה איתו וגם עם עצמך.אולי עם ההבנה תבוא איזו שהיא רגיעה. או השלמה של מצב נתון.לכרגע לפחות. גבר אוהב אשה אשה אוהבת גבר היא רוצה אותו הוא לא. פאק כמה שזה מחורבן. ספטמבר מפיקה לקחים