חשבתי על זה שכמה שזה הולם את
החשיבה של הויפאסאנה שקארמה מסוימת נוצרה ותיפתר בדיוק באותה צורה. שרה לא רצתה שישמעאל ירש יחד עם יצחק את הרכוש הרב של אברהם שכלל בין היתר הרבה באדמה הזו שכרגע נלחמים עליה. היא בתור אם לתינוק לא הרגישה חמלה ושיש מקום לכולם אלא בחרה לפעול מתוך משקעים של תחרות, אגו וניכור, כאשר אברהם כאן כמו בכל הדרמות ההיסטוריות עשה את רצון האישה. מעניין לשים לב שברוב הדרמות מהסוג של הירושה הגבר נשמע לרצון האישה וממליך אחריו את הבן שלה אף על פי שזה אומר להתנכר לבן או לבנים של הנשים האחרות. מה שנקרא הגברים בשביל שלום בית עושים הכל כולל להקריב את שלום הילדים שלהם. באף מקום בסיפור לא צוין שמדובר ברצון האל, להיפך המלאך הגיע להגר במדבר והתחייב להגן על הילד. הדרמה היא אנושית טהורה. חוסר אמון, חשדנות, חמדנות וחולשה אנושית שגורמים לגירוש של הגר עם ישמעאל למדבר כדי שיצחק יזכה לירושה מלאה. כיום כמה אלפי שנה אח"כ עדיין הגישה היא אותה גישה, הארץ (אדמה, שטח, רכוש וכד') היא שלנו לדעתנו ושלהם לדעתם כאשר זו בכלל לא הנקודה, הנקודה והיא זו שתהווה תיקון קארמטי ואולי סופו של הסיפור היא לראות שמה שיכל להספיק פעם לשני בנים, עכשיו מתוקף ההידרדרות הקארטית מספיק לשני עמים. רק אם תשתנה זוית הראיה ולא נחפש את מי שצודק לא בגלל שזה לא יעיל אלא בגלל שזו השאלה הנמוכה יותר לשאול, יוכל לבוא שלום. מה שצריך לקרות כדי שהסכסוך יסתיים זה להגיד יש שפע, היקום גדול מספיק לכולם, האדמה של הארץ הזו יכולה להזין את כולם, המהפכה היא חשיבתית, אין מחסור, יש שפע. ברגע שתגיד לצד השני, עד חצי המלכות יבוא המשיח, למה כי ה"המשיח" זה בעצם הגאולה ולגאול צריך רק מבערות והאמונה שאין לנו מספיק כדי להתקיים, או שאנחנו לא אהובים, מכובדים, מוכרים וכד' היא זו שיוצרת את הקארמה של חוסר הקבלה. אם אומרים למישהו עד חצי המלכות, בדרך כלל זה משאיר לנו את החצי השני ויש מספיק לכולם. אברהם ולוט השכילו ביניהם לחלק את איזורי המגורים כאשר אברהם נתן ללוט לבחור קודם. לאישתו לא היתה כל כך הרבה חכמה או גדלות נפש ואיפשרו לנו ליצור את הקרמה שלנו במו ידינו. הזרע שנזרע בחמדנות, חשדנות ותחרות הניב עץ ענק בדמות הסכסוך הישראלי ערבי והדרך היחידה לפתור אותו היא לחזור לנקודת ההתחלה ולהגיד תבחרו לכם את האיזורים ואנחנו נקח את השאר. זה לא הגיוני פוליטי אבל תיקוני קארמה ותיקוני נשמות, צמיחה וגדילה קוראת רק כאשר לא מפחדים, רק כאשר יודעים שאלוהים מצוי בכל, רק כאשר לא נמצאים במלחמה מיותרת על קיום שלא בסכנה. הרי אם אנו זוכרים שאנו אלוהים ושהגוף הזה הוא לבוש ושכל סבל שמגיע לעברנו כיום הוא משהו שאנחנו כעם שתלנו בעבר, נוכל להפסיק להזין את העץ ולעצור את תהליך ההכפלה. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, מבחינת החשיבה הישראלית יהודית, יהרגו אותנו, יזרקו אותנו לים, הם לא יסכימו להתחלק אלא ירצו את הכל. אז שיקחו את הכל לכמה שנים. אם הדרך לרפא את הפגיעה היא כזו אז אדם שזוכר את האלוהות שלו אין לו בעיה לזוז הצידה לתקופה קצרה ולאפשר לצד השני לחוות את עצמו עד שהדברים מגיעים לאיזון ואפשר להתחיל מעגל היסטורי חדש ללא פחד ושנאה. אדם מודע מקבל את הקארמה שלו ומוצא את הדרך של האהבה לרפא אותה וזה בדיוק מה שנדרש מהעם הזה ומהעם השני. תאמינו לי שגם אם מוותרים על מה שנראה בעינינו המון יש עוד המון. תמיד מדברים על כמה המדינה היא קטנטונת כאילו להדגיש שאי אפשר לחלק אותה ליותר יורשים, אבל גם בחלקה הכי קטנה יכולה לגור משפחה מרובת ילדים בשמחה אם יש אהבה ושפע בלבבות. זה התיקון וזה בדיוק מה שאנשים יצטרכו ללמוד לראות או להפנים שנתינה לא קשורה לכמה שיש לך זה קשור לבטחון שלך בחיבור לאהבה, ליקום ולאלוהים. מי שיש את אלוהים בליבו הוא עשיר ולא יצטרך לעולם לחשוש ממחסור. אני לא יודעת אם העם בשל כבר לחשיבה מהסוג הזה, אבל בהחלט שהגיע הזמן. לפחד מנתינה, ובהקשר הזה ההתנתקות היא נתינה מסוימת, כי היא חד צדדית, אנחנו לא יודעים מה השני יעשה ומה יקרה זה לא להאמין באלוהים שאנחנו וביקום. חוק הקרמה אומר רק תתן והפירות יגיעו אליך ולתת זה תמיד משהו שיקר ללבך אחרת זו לא נתינה. אם יש דברים שאתה לא רוצה ואתה מוסר זו לא נתינה, נתינה זה כאשר מישהו נכנס אליך הביתה ומתאהב באבן הכי יפה שלך ואת נותנת לו אותה כי היא תעזור לו להתפתח ולך לא חסר כך מה שיש לך מגיע בתזמון מופלא מהיקום ואם תזדקקי לאבן זו או אחרת היא פשוט תגיע. וכן מי שהלב שלו מספיק גדול כדי לתת, ובמקרה הזה אני חושבת שהדבר הכי חשוב לפלשתינאים לקבל זה את ההכרה שהם חשובים. שרואים את הצרכים שלהם שמבינים את הכאוס שלהם, שרואים שאם כל מה שהם חווים זה אומללות אז זה כל מה שהם יכולים לחלוק עם העולם. או במילים אחרות כל מה שצריך זה מספיק אנשים שיסכימו לראות אותם מהלב ולא כחתרות על משאבים או כאיום על שליטה או כל דבר אחר. בואו ניתן את היחס האנושי ונאפשר לריפוי להתחיל להתרחש. באהבה יפית
